סמיר

סיפור קצר עם סימני שאלה
ענת הוס

סמיר בא אליי לדירה לצבוע לי את הקירות. אולי זה אותו סמיר שצבע אצלכם. הוא הגיע בבוקר עם בעלת הבית ומיקה מיד התחילה לנבוח עליו והוא נבהל. בעלת הבית אמרה לי מראש שהוא בטח ייבהל, כי זו לא הפעם הראשונה שהיא רואה סמיר שמפחד מכלבים. אז הרגעתי את מיקה והם התיידדו קצת, ובצהריים כשבאו להביא לו באגט עם שניצל הוא אפילו נתן למיקה את הצ'יפס. כשחזרתי מהאוניברסיטה הוא עוד היה בדירה ובדיוק סיים, אז הכנתי קפה וישבנו לדבר קצת. שמחתי שבעלת הבית זימנה לי מפגש ייחודי עם סמיר. כי כמה פעמים כבר יוצא לי לפגוש סמיר?

דיברנו. הוא סיפר לי על המשפחה שלו ועל הכפר שלו ועל אבא שלו ועל כמה שהוא שונא את אבא שלו. אני סיפרתי לו על דברים שלמדתי בקורס קריאה פמיניסטית במזרח התיכון, ושאלתי אותו מה הוא יודע על הפרקים מהקוראן שלמדנו עליהם. מעניין איך נראה קוראן.

בכל מקרה ישבנו ככה שעתיים. ואז הוא אמר לי שבעלת הבית השאירה לו מפתח ושמחר הוא פשוט ייכנס מוקדם בבוקר בלי להעיר אותי. באותו הרגע שמעתי את כל האימהות הקדמוניות שלי אומרות לי שזה לא רעיון טוב, אז אמרתי לו שישאיר את המפתח פה ואני אתעורר לפתוח לו ושאין שום בעיה. הוא אמר 'מה, את מפחדת שאני אבוא לך בלילה?' ושנינו צחקנו.

למחרת התארגנתי ללימודים וסמיר בדיוק עשה הפסקת קפה. אז שוב ישבנו לדבר קצת והוא סיפר לי סיפורים בעיקר על עצמו והוא גם נורא התפלא שאני צמחונית כי הוא חשב שצמחונים הם רזים מדי כאלו ודווקא לי יש גוף יפה. אמרתי לו 'סמיר, זה לא מתאים' ושנינו צחקנו אבל פחות.

אחר הצהריים התקשר אליי השותף שלי ואמר לי שהוא הולך ושצריך לבוא לשחרר את סמיר, ואמר שסמיר מדבר עליי כל היום אז עדיף שלא אחזור לדירה לבד. הוא דווקא לא צחק.

מאז אני חושבת על סמיר. חושבת על מה באמת היה קורה אם הייתי חוזרת לבד. אבל בעיקר על מה שקרה משום שלא חזרתי לבד. אני שואלת את עצמי אם זה סיפור על בחורה שצבעו לה את הדירה במשך יומיים או סיפור על בחורה שרצו לנצל אותה. בכל אופן, כך או כך, זה הסיפור.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

10 תגובות

  1. מה באמת קרה משום שלא חזרת לבד?

    לא מדובר פה בצעד גזעני, אלא סתם יצר השרדות.

  2. אני לא משוכנעת שהיינו מדברים על השרדות בקונטקסט אחר.

    וזה מה שקרה. חשיבה במונחים של איום, או אלימות. לדבר על השרדות. איזה סיכוי יש לו שמישהו יחזור לבד כדיי לברר? ואם לא נברר, איזה סיכוי יש לנו להיות מופתעים לטובה?

  3. אבל האמת גם אם היה מדובר במשה הייתי נמנעת מלחזור לבד.. אולי זאת עוד בעיה

  4. האם איננו שבויים בסטריאוטיפ של כל גבר שמחמיא לאשה הוא "מטריד מיני"?

  5. אני חושב שיש נטייה בחברה ליחס חשיבות יתרה לדעות קדומות.
    דעות קדומות קיימות אצל כולנו,לפעמים יתגלו כנכונות ולפעמים לא.
    הניסיון של החברה כיום להיות חסרת דעות קדומות הוא עקר לדעתי.
    דעות קדומות ישנות שימחקו במאבק עיקש מחוסר רלוונטיות יוחלפו בחדשות.
    שאלה לי אלייך, מאותה הסיבה שראית במפגש עם סמיר כחלון למפגש עם אדם ממיעוט שבד"כ את נתקלת בו,
    גם החלטת לא לחזור לבד לדירה. יכול להיות שלא הדעות הקדומות לבדן הביאו אותך להחלטה, וגם הרושם שסמיר עשה עלייך לא הפריך את הדעות הנ"ל וגרם לך להחליט כך?

  6. דעות קדומות או לא הביטחון שלך הכי חשוב. סמיר נשמע אחלה גבר, ולא פגעת בו בשום צורה אז אין פסול בכך שנקטת בדרך הבטוחה.

  7. ושזה מטאפורה למשהו ושאני לא כזה חכם כדי להבין מה זה אומר. אבל אז חשבתי לעצמי שכוס אומו 'לא מספיק חכם' אז מה אם לא עשיתי תואר באקדמיה?! הא?! אבל אחרי שנרגעתי, חשבתי לעצמי שהכי קל להצטער אחר כך. או לחשוב על הטעויות שלנו בדיעבד. ואולי סמיר היה תמים ולא התכוון לכלום, ואולי כן. אולי הוא כן התכוון למשהו שלא היה בא לך או לא במקום. וכל זה לא משנה שהוא סמיר או אמיר או יינון. זה משנה מה את רוצה ולמה את מצפה ולמה את מוכנה. כי אם זה לא מתאים לך כרגע, אז כנראה שזה לא משנה מי זה היה. ובנוגע לגזענות- פעם היה לי בוס שאמר לי שרומנים, או שהם לא גזענים, או שהם מאוד גזענים. ואני לא מכיר אותך או יודע אם את רומניה (אפילו שאני אחיך- טי הי!) אבל עזבי אותך ממחשבות על גזענות. כל עוד את מחשיבה את עצמך כאדם טוב עם ערכים- את יכולה לסמוך על עצמך שתמיד תעשי את הדבר הנכון. ותמשיכי לכתוב…who ever you are…

  8. מבין כל סימני השאלה מבצבץ סימן קריאה אחד: יש לך חבר טוב ודואג.

  9. אחת המחשבות שהסיפור עורר בי היתה קשורה לפרשנות שהאדם ממול יוצר (בלי קשר לאם הוא ערבי או ילד בן 18 שמנסה להרוויח דמי כיס). אני מדברת על אותה פרשנות למצב שנוצר בשיחה בין שני המינים- כשצד אחד רואה בשיחה כהתעניינות וסקרנות בתרבות ממנה מגיע האדם האחר והשני רואה בשיחה כהתעניינות במי שהוא (מעבר לתרבות)- נשמע לי כמו סיטואציה לגיטימית שיכולה לקרות גם עם חבר לעבודה או ללימודים ואז כמובן שבדרך כלל מגיע החלק המביך של הסירוב (במידה ואין עניין). אני חושבת שהסוף של הסיפור עושה את העבודה יפה כי השאלה שעלתה לי בראש היא איפשהו באמצע בין שני הקטבים. אבל עדיין מציק לי, למה לא מגיע לסמיר להשתתף במשחק הטנגו של היענות וסירוב לדייטים- למה הוא נפסל טכני כבר מההתחלה ולמה בשיחה איתו אין כלל את החשש מהעברת מסרים לא נכונים ואת המחשבות של 'אני מקווה שלא השלתי אותו'. התשובה שלי כנראה נמצאת בזה שמלכתחילה הוא פשוט 'סמיר'.

    כיף לקרוא משהו מעורר מחשבה

  10. באמת שואלת האם יש קשר בין הפחד לבין העובדה ששמו היה סמיר? לפני כחודש, דפק אצלי מישהו על הדלת בשעות אחר הצהרים. פתחתי. עמד שם בחור, יותר נכון עלם צעיר ביותר, בידיו צרור פרחים נבולים, ובמבטא שלא השאיר מקום לספק שאל אותי: "רוצה לקנות ברחים?" נבהלתי וטרקתי לו את הדלת, כי הזמנים קשים, ומי יודע. עד עכשיו אני מייסרת את עצמי האם היה זה בסך הכל נער צעיר שרצה להרוויח כמה שקלים, והאם אני הייתי זו שהתנהגה בגסות?? לא יודעת…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

מייצג כסאות

רות הישראלית

תובנות אקטואליות מקריאה ישראלית במגילת רות

מהי שחיתות?

הגיגים על מה שמתרחש אצלנו בצמרת ההנהגה

מדביר מועך חרק

הדברת נמלים

למה כדאי לעשות את זה בצורה מקצועית?