היכן הממלכתיות?

אפליה בין לומדי תורה לסטודנטים
תמונה של קימל
פרופסור גיורא קימל

כשהתבשרנו על היוזמה של שר האוצר לבטל סבסוד מעונות יום לילדים שאביהם לומד תורה ואימותיהם עובדות, קמה זעקה גדולה במגזר החרדי. כחילוני הדוגל בהפרדת הדת מהמדינה אני סבור שהגיע הזמן להפסיק להפלות מגזרים עקב השקפת העולם של השרים בממשלה. אם אדם בוחר ללמוד במקום לעבוד ובת הזוג שלו עובדת בהכנסה נמוכה או לא עובדת כלל, מדינה מתוקנת צריכה להשלים את הכנסתם לפי מפתח כלשהו, כגון הכנסת מינימום לנפש. לממשלה אין זכות להחליט מה לגיטימי ללמוד ומה לא. לימוד תורה כדין לימוד משחק או לימוד הנדסת חשמל. התמיכה באברכים חייבת להיכלל באותה מסגרת.

חילונים שלומדים באוניברסיטאות או במכללות מיד לאחר סיום 12 שנות לימוד, במסגרת פטור או דחיית שירות חובה לצה"ל, עושים זאת על חשבונם. אצל החרדים הפטור או דחיית שירות חובה לצה"ל מותנה בלימוד תורה, בדיוק כמו עתודאים שדוחים את שירות החובה בתנאי שילמדו בטכניון או באוניברסיטה. האברכים אינם משלמים שכר לימוד ומקבלים דמי מחיה, ואילו העתודאים משלמים שכר לימוד ואת כל הוצאות מחייתם.

יש כמה מדינות שדואגות לעתידן ומממנות את אזרחיהן עד סוף התואר הראשון. כל המדינות האלה מובילות בכל המדדים, כגון תל"ג לנפש, חוזק המטבע ורמת התעסוקה. כנראה הן אינן סובלות מחור בתקציב בשל הדאגה לעתיד. ישראל נמנית עם המדינות שמספקות חינוך חינם ל-12 שנות לימוד בבית ספר. בזמנו, בתחילת שנות החמישים של המאה העשרים, זה היה צעד גדול. לשמחתנו הישראלים נוהרים לאוניברסיטאות ולמכללות ומשלמים – הלוא אנו עם הספר. כנראה זה גם אופייני לצאצאים של מהגרים שתנאי ההתחלה שלהם גרועים. גם המיעוטים התעוררו והרבה מהם פונים ללימודים אקדמיים – זה אופייני גם למיעוטים. משום כך ישראל מתברגת בין המדינות עם תל"ג לנפש גבוה. אבל משום מה המדינה תומכת רק בסוג אחד של לימודים על-תיכוניים – לימודי תורה. הדורות הבאים של החילונים שיגדלו להורים מבוססים עלולים לא לפנות ללימודים גבוהים, וישראל תהפוך למדינה ים תיכונית לבנטנית, משהו בין תוניס ליוון. יתרה מכך, התמיכה הסלקטיבית לאברכים יוצרת אי-שוויון בלתי נסבל.

אני מציע לא לגרוע את התמיכה לאברכים אלא לעשות צעד אמיץ ולתמוך בכל הסטודנטים בלימודים העל-תיכוניים ללא כל אפליה. יש להוסיף שהמדינה כבר תומכת פה ושם בלימודים על-תיכוניים – על בסיס צרכים של בעלי מקצוע מסוימים – אך זו רק טיפה בים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. אין קשר לממלכתיות. יש להם כח מספרי. בניגוד לקבוצות אחרות הם יודעים ןנחושים לנצל את כוחם.

  2. זאת הפליה הרבה יותר רחבה. בין דתיים וחילונים. עוול כפול. גם מקבלים הרבה יותר וגם תורמים מעט מאוד.

    1. בצביליזציה מתקדמת מאפשרים חופש פעילות בלי למדוד את התרומה לקהילה. הפילוסופים היוונים לא תרמו לכלכלה אף אפשרו להם להתפלסף ועד היום כלכלת יוון היא על הפנים אך יש להם מורשת מפוארת. היום רוב הציבור בישראל לא מקושר עם מוסיקה קלסית אך קיימת תמיכה ציבורית בתזמרות ובנגנים ונגניות של מוסיקה קלסית ברחבי הארץ. גם חלק ניכר מהאקדמיה נתמך לפעילות שאין לה שום תרומה כלכלית. וכנ"ל אמנות, ספורט, ברידג' ושחמט. האברכים משמרים את מסורת ישראל לדורותיה. הם גם תורמים לשימור השפות הארמית ןהיידיש. שיטת הלימוד שלהם מקנה להם מיומנות של למידה. הטובים מהם עברו סינון לא פחות טוב מהמבחנים הפסיכומטרים. רוב העילויים הופכים לרבנים שתורמים לקהילה. כאשר אברכים עילויים עוברים לאוניברסיטאות הם במהירות רבה משלימים את החסר וקופצים לצמרת של האקדמיה. שפינוזה היה כזה שהמיר את הארמית ללטינית ואת התלמוד לפילוסופיה.

  3. אני חושב שהתערבבו כאן בדיון כמה נושאים:
    האחד- ההמלצה לאפשר לימודים לכול דורש במימון ממשלתי- לימודי דת וחילוניים כאחד- ללא הפליה
    השני- החשיבות של הנחלת תרבות ואומנות בחיי אומה, ומכאן הצורך בתמיכה פיננסית עקבית של המדינה

    עד כאן- נראה שרוב האזרחים יתמכו ברעיון הזה -עד שיתעוררו סוגיות חברתיות ומושג השוויון בנטל יהיה במוקד. כי נובע מכך, שהחברה תתחלק לקסטות: רוב העם יהיו עובדים המייצרים כלכלה שניתן יהיה לתחזק בה את כול מי שאינו תורם לכלכלה, ומנגד תהיה קסטת האומנים (אנשי התרבות) ולומדי הדת לכול ימי חייהם, המשוחררים מנטל הדרגה לפרנסתם בעודם נסמכים על יגיע כפיהם של העובדים.
    מודל זה רחוק מהשווין שהוא נשמת אפה של החברה הדמוקרטית הליברלית הפרוגרסיבית.

    סנגפור פתרה את הבעיה בכך שהממשלה ממננת את הלימודים לכול דורש, אם להתפתחותו האישית או לרכישת מקצוע מפרנס, ומחייבת את כולם ללא יוצא מהכלללצאת ולעבוד עם תום הלימודים!! אין טפילים בחברה הסנגפורית.
    במודל שאתה מציע – האברכים לומדי תורה ימשיכו וילמדו עד סוף הימים, ולעד יהיו נטל על נשותיהם הנרצעות וכספי הציבור העובד, בעוד שהחילוני הלומד במימון ממשלתי- יאלץ לצאת לעבודה עם סיום לימודיו- כדי לממן אתלפרנסתו ולמימון כל הלא עובדים והאמנים למניהם ואתמשתמטי שירות לאומי משמעותי.
    המודל הסנגפורי נראה לי הולם יותר מדינה דמוקרטית שוויונית
    ועדיין לא פתרת את סוגיית "אנשי התרבות": מי ראוי להיכלל בקבוצה מיוחסת זו? על פי אלו קריטריונים? מהי רמת המימון הממשלתי לה זכאי? האם לכול ימי חייו? האם לא ייחשב לטפיל התלוי בחסדי המממן? כמו יצרני קולונוע מסוימים היורקים לבאר המשקה אותם? בעיה…

    1. גדעון אתה צודק ב 100%. בודאי שיש להגביל את תקופת ההכשרה לכווולם. אם מישהו בוחר להיות סטודנט נצחי או המתמיד של ביאליק אז לא על חשבון הציבור. אבל לידיעתך כל הפרופסורים באוניברסיטה עוסקים במחקר והם ממשיכים ללמוד כל חייהם אך הם לא חיים על מענקים אלא על עיסוקם בהוראה. גם האברכים העילויים יכולים להתפרנס מהוראה. בחלקם הם הופכים רבנים. לכל אלה כמו לפרופסורים יש לאפשר ללמוד במקביל לעבודת ההוראה או הרבנות. פרופסור מחוייב רק ב 8 שעות מגע ובפועל זה מכסימום 6 שעות ואם הוא תותח במחקר פוטרים אותו מההוראה לחלוטין. בקיצור- יש מסלול שניתן להמשיך ללמוד אך לא כסטודנט או כאברך נטו. אתן דוגמא מוחשית. ננינח שכל הספורטאים הפעילים נתמכים על ידי המדינה. מתאמנים ומופיעים בתחרויות בארץ ובעולם. בשלב מסויים הם פורשים. אם רוצים להמשיך להתאמן בעצמם למרות שפרשו מהתחרויות הייתכן שיממנו אותם עד סוף חייהם? מה שקורה הוא שהם הופכים להיות מאמנים או פרשני ספורט וכד' ובזמנם החושי הם יכולים להמשיך להתאמן כאוות נפשם אך לא על חשבון הציבור.

  4. במקורות כתוב דינא דמלכותא דינא
    אבל החרדים מכבדים זאת רק אם הממלכה איננה יהודית

  5. מאמר נכון. צריך לזכור ששילוב אוכלוסיות כרוך בתהליכים ארוכים, ולא יכולים להשיג הכל המהלומה אחת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

ליד מסך מחשב

אתריום

כיצד רוכשים