מבקר המדינה פרסם באפריל 2017 דו"ח ביקורת "מיוחד" על הטיפול של המוסדות להשכלה גבוהה בעבירות משמעת של סטודנטים ושל הסגל האקדמי. אתמקד כאן בעבירות משמעת של סטודנטים, או במילים פשוטות יותר – בהעתקה בבחינות, בזיוף עבודות סמינריוניות ובמסחר בעבודות גמר, כלומר קניית עבודות שמישהו אחר כתב.
המבקר בדק 26 מוסדות, מרביתם מכללות. בדיקות מעמיקות יותר נעשו בארבע אוניברסיטאות: אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע. על פי הבדיקות של המבקר, בשנים 2010–2015 היה גידול ניכר בהיקף העבירות מן הסוגים האלה. על פי ההיכרות עם המציאות במוסדות, יש לשער שיש דיווח חסר על עבירות אלה, וחלק מן הסגל איננו מגיש תלונות על עבירות כאלה כשהוא נתקל בהן. אף על פי כן, לפי בדיקת המבקר מרבית המוסדות לא הפעילו אמצעים יעילים למניעתן.
למשל:
- רק ארבעה מוסדות עודדו חברי סגל להגיש תלונות על עבירות אלה, והסבירו לסגל עד כמה העתקות פוגעות במוסד ומזיקות לו.
- מרבית המוסדות לא ביצעו פילוח של העבירות לפי סוג, כך שהם אינם יודעים אילו סוגי עבירות נפוצים יותר אצלם.
- אף שקיימת תוכנה לזיהוי פלגיאט על סמך מאפיינים לשוניים וסגנון, רק שלושה מוסדות השתמשו בה כדי לזהות מקרים של העתקת עבודות.
- המשטרה לא הופעלה ולא הוגשו תלונות במקרים שהעבירה הייתה עבירה פלילית וניתן היה לפעול נגד הסטודנט העבריין.
השאלה היא אם השתנה המצב מאז 2015, ואם יש שיפור. והנה ביום שישי (7.5.2021) פורסם במוסף הכלכלי TheMarker "וידוי של מוכר עבודות אקדמיות". האיש מעיד על עצמו כי כתב "לא מעט" עבודות אקדמיות בתשלום. לדבריו, החברה שמתווכת בין הסטודנטים הקונים לכותבים ומבטיחה את האנונימיות של אלה ושל אלה, מקבלת בכל שבוע כמאה בקשות לקניית עבודה. המחיר נע בסביבות 70 שקל לעמוד. כלומר המחיר של עבודה סמינריונית "צנועה", 20–25 עמודים, נע בין 1,500 שקל ל-2,000 שקל.
ה"וידוי" הזה נותן הצצה על מה שמתרחש בתחום זיוף העבודות, ומחזק את ההתרשמות שמסתובבים בארץ אלפי אנשים שמתהדרים בתארים אקדמיים, לרבות תואר דוקטור, שאין שום כיסוי לתואר שלהם, שהם בורים וחסרי כל ידע, ושאת הידע שהם מתהדרים בו הם רכשו כביכול בזמן שלמדו וכתבו את העבודה.
כדי לתאר את חומרת המגפה של רכישת תארים אקדמיים בתשלום אביא כאן את הסיפור שהעיתון פרסם על השר לשעבר איוב קרא. בשנת 2015 נתפס קרא, שהיה אז סגן שר, על ידי ד"ר גל אלון, שהיה מרצה בבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב. התברר כי העבודה שהגיש קרא הייתה מסמך אסטרטגי שנכתב במשרד ראש הממשלה, וד"ר גל אלון היה אחד מכותביו. בקורס נוסף באותה תכנית לימודים התגלה שהגיש עבודה שלא הוא כתב וכשנשאל על כך על ידי המרצים לא הכחיש את הדבר. בשני המקרים האוניברסיטה סלחה לו, ו"עונשו" היה שהוא יצטרך לעבור את שני הקורסים שוב.
בסיום דו"ח הביקורת כתב המבקר: "שמירה קפדנית על כללי משמעת ועל טוהר המידות היא נדבך מרכזי בהגנה על המוניטין של המוסדות להשכלה גבוהה. הפרתם ולו בידי קומץ סטודנטים פוגעת באמינות ההישגים של בוגריהם." בהתחשב בגידול שחל בשנים האחרונות ברכישת עבודות ובהעתקה, "אין להשלים עם כך שהמוסדות אינם משתמשים במגוון האמצעים העומדים לרשותם."
12 תגובות
האופי הישראלי, שמקורו בחינוך ישראלי, מצופה בהתנהגות ישראלית.
חינוך וערכים
כל היתר אלה דוגמאות של סימפטומים
תודה אליהו על המאמר
במוסדות שונים בישראלי מופעלת היום ביחס לכל עבודה ובמיוחד בעבודות סמינריוניות ,תוכנה המסוגלת לאתר בטווח זמן של 2שעות דרך חיפוש במאגרי מידע רבים ,האם העבודה מקורית ,מועתקת בחלקה או בשלימותה.
כמובן אז נשאלת שאלת העונש וברור שפה חייבת להיות החמרה משמעותית.
דודי
הגורם המרכזי לזילות הם המוסדות האקדמיים
בגלל פתיחת המכללות יש תחרות פראית והמוסדות עושים הכל כדי שהסטודנטים יקבלו ציונים גבוהים ויהיו מרוצים ולכן עוצמים עיניים
יותר צודק מצודק- כאשר ראש חוג במכללה גלילית אומר למרצה- "חייב ציון ממוצע 82 כי צריך להראות למל"ג…", כאשר ראש חוג במכללה בירושלים אומר- חייבים ממוצע מעל 73 כדי להוכיח שהחוג ממשי"… זו אקדמיה. https ://google.wixsite.com/taliacademy
חלק מהמוסדות מעדיפים בכלל לא לדעת מה שעושים הסטודנטים בניגוד לחוק
חבל שזה גולש גם למוסדות מכובדים
לי יש דעה אחרת. האשמה במשרד החינוך שאחראי לנושא. בעצם בעוד מישהו. מי שלקח לעצמו שלל את התיק להשכלה הגבוהה.
על זה ועל כאלה נאמר בוקר טוב אליהו. https ://google.wixsite.com/taliacademy כאשר ראש חוג (בשתי אקדמיות נתקלתי בכך כמרצה…) מחייב להגיע לציון ממוצע סמסטריאלי בכיתה מסוימת(כדי שימשיכו להגיע תלמידים להירשם(השקר כמקדם מכירות), ולא אנקוב בשמות כאן. כאשר אומרים "מה אכפת לך, תזרום, הסוכנות משלמת את שכר הלימוד"…לא פלא שיש מי שהתמחה בהכנת העבודות המועתקות – ואין שימוש סדיר באפשרויות לאתר את ההעתקות. האקדמיה לא רצתה להגיב מאגר מרכזי לגילוי העתקות, כי זה הפך לסטנדרט. שיספר ד"ר דוד אילת שהגיב כאן היכן מופעלת התוכנה , מופעלת ברצינות, ומול איזה מאגרים . הרי יש גם המעתיקים זה מזה…אפילו את השמות של עבודות, את התוכן וקטעים שלמים. את זה אין משווים אלא רק מול מאגרי רקע אקדמיים. שכחתם את המתוחכמים הממציאים מאמרי רקע ומצטיים. כי מי באמת בודק? גם בעבודת המסטר שלי מצאתי עבודה אחרת כמתאימה לציטוט בקטע מסוים אך כמובן "שגוי" היה המקור. התאים לעבודה והכותב הפך להיות סמנכל בכיר בארגון יוקרתי בזכותה.
אני שומעת תסכולון?
יש מערכות י טובות למציאת העתקות
הבדיחה היא שגם רמת העבודות הקנויות יורדת
את העבודות הקנויות מכינים אלה שברמה "הגבוהה" של השכלה. המכירות חוזרות, אותן עבודות. במכללה להוראה בחיפה היתה תלמידה לשעבר שפשוט הדפיסה מהמאגר אצלה, כמה פעמים אותן עבודות , לא באותה שנה כמובן, הקפידה שלא תהיינה שתי עבודות לאותו שנתון. היה לה מספיק במלאי. אלא שתמיד היה לה אותו שער צבעוני, וכך זיהינו עבודות, ואפילו אותן שגיאות כתיב חוזרות(עברית לא שפת אם שלה ושל התלמיד…)