לגלות מקומות חדשים תוך כדי ריצה

קבלת פנים מדהימה במרתון רוטרדם
דבי קאופמן והמדליה במרתון רוטרדם

"מה אני צריכה את השיט הזה" – זה המשפט שהדהד לי בראש לאורך מרתון רוטרדם, שעשיתי בעשרה באפריל. לא היה איבר בגוף שלא כאב, בעיקר הקרסול, אותו חשתי היטב כבר מהקילומטר הראשון. אז למה בכלל לעשות מרתון? למה להיכנס לעולם הזה של הסיבולת והריצה? לא ברור. כנראה זר לא יבין זאת.

מרתון רוטרדם נחשב מרתון מהיר. הכוונה היא שהדרך מישורית וקל לרוץ בה. אבל זה לא אומר שהמרתון עצמו קל, כי כל רץ ידע לספר שלכל מרתון חוקים משלו, ושלא ניתן לדעת אותם מראש. אצלי, כמו אצל רבים מהרצים, הריצה הפכה לאורח חיים.

כשרצים למרחקים ארוכים, חלק מהעניין הוא לגלות מקומות חדשים תוך כדי ריצה. היום לטייל בערים בעולם בלי לרוץ נראה לי חלול. מיותר. לא פרקטי. כשאני מגיעה למקום חדש, הדרך להכיר את המקום היא באמצעות הריצה. מעבר לכך הריצה היא שפה. שפה שבכל העולם מדברים בה ובכל העולם מבינים אותה, וזה מתבטא בעיקר במרתון.

רוטרדם היא עיר הנמל הגדולה ביותר בהולנד. במלחמת העולם השנייה העיר נהרסה כמעט כליל ולכן רובה בנויה מחדש. מכאן שבמונחים ארכיטקטוניים היא לא דומה לאירופה הקלאסית. זו עיר מודרנית שפשוט נבנתה מחדש על חורבות מלחמת העולם השנייה. רוב תושביה דוברי אנגלית, קל להסתדר בה והתושבים בעיר מסבירי פנים ונחמדים.

מרתון רוטרדם, מבט מעל
מרתון רוטרדם, מבט מעל

17,500 רצים מ-86 מדינות הגיעו לרוטרדם רק כדי לרוץ מרתון מלא של 42.2 ק"מ. הזוכה במרתון היה מריוס קיפסרם מקניה, שרשם לעצמו שיא עם תוצאה של 2:06:11 – שיפור של שתי דקות לשיא שלו. בין הנשים ניצחה לטבראן היילי גברלאסי האתיופית, בזמן של 2:26:04 שעות. מבחינת נוכחות ישראלית – שני רצים ישראליים, מארו טפרי ואגזה גאודה, הצליחו לקבוע קריטריון לאולימפיאדת ריו כשסיימו את המרתון בפחות מ-2:19 שעות. הם מצטרפים לטסמה מוגס וללונה צ'מטאי, שכבר הבטיחו את מקומם בריו.

אחד הדברים שבלטו ברוטרדם היה גישת המקומיים למרתון ולרצים. הרבה כבוד. מסתבר שברוטרדם מכינים את העיר יומיים לפני המרתון. כבר אז סוגרים כבישים. התושבים ערוכים לכך ומבינים את העניין. נהג המונית שהסיע אותנו מהמלון לשדה בעת העזיבה סיפר שזה חלק מהתרבות ושהתושבים שמחים לארח, למרות חסימת צירי התנועה. הוא הוסיף שהמרתון הוא חגיגה לעיר, ואכן הדבר ניכר לאורך כל הדרך. כמות המעודדים הייתה מדהימה, לא הייתה פינה שלא היו בה מעודדים לאורך כל ה-42.2 ק"מ, והמסלול כולו היה מתוחם לטובת הרצים. הארגון היה מושלם, ולא הייתה כניסה של רצי הרבע מרתון – שרצו בזמן המרתון המלא – למסלול של רצי המרתון, מה שבהחלט לימד על החשיבה ועל הכבוד שרוכשים לרצי המרתון.

לסיכום, היה טוב וטוב שהיה. מלבד הקושי האישי שלי, מרתון רוטרדם מומלץ מאוד לחובבי הז'אנר.

מרתון רוטרדם, קו הסיום
מרתון רוטרדם, קו הסיום

 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

3 תגובות

  1. יש להם כאבים ברגל והם דוקא ממשיכם לסבול עוד הרבה שעות. ועוד משלמים על כך הרבה כסף.

  2. בין מה שכתבת על היחס באילת ובין מה שאת מתארת ברוטרדם
    חבל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של צביה

לא אוהבת

שיר על סדרי עדיפויות