ברזל ברזל, אבל קצת חלוד

התלבטתי ארוכות אם לכתוב את הטור הזה. לא תמיד צריכים לכתוב הכול, בטח כשהיד קלה על המקלדת, אבל אולי דווקא בגלל זה צריך. אז אני יודעת שתגידו "שוב הטרחנית הזו הורסת את החגיגה?!", אבל אולי יהיה מי שיגיד: "זאתי צודקת".

אז מה הסיפור? תחרות "ישראמן 2016", שהתקיימה ב-29 לינואר בעיר הנופש הדרומית אילת.

לפני שאכנס לעובי הקורה אתן רקע. השנה הייתה צפויה תחרות קשה. תוואי התחרות אמנם ידוע מראש, אבל תנאי מזג האוויר משתנים, ואלה היו קשים במיוחד השנה. לפיכך נאלצו המתחרים להיערך ולהצטייד מראש ואף להעמיס ציוד בתיקי ההחלפות.

למי שלא בקיא ברזי התחרות – ישראמן היא תחרות "איש ברזל" לכל דבר, והמשתתפים נדרשים להפגין סיבולת גבוהה על פני 226 ק"מ: 3.8 ק"מ שחייה, 180 ק"מ רכיבה על אופניים וריצת מרתון מלא – 42.2 ק"מ. מסלולים נוספים בתחרות הם "חצי איש ברזל" (אותם ענפים בחצי מרחק) ושלשות – כלומר אנשים שונים מתחרים בשלושת הענפים – לחצי איש או לאיש מלא.

עכשיו אתם כנראה מבינים שמדובר בתחרות שדורשת סדר, משמעת עצמית וכבוד גדול לסביבה ובעיקר לעצמך. כל פרט מחושב, החל מהזנה, עבור בעצימויות לאורך התחרות וכלה בציוד שכל משתתף משתמש בו – בדרך כלל מדובר בציוד יקר מאוד. כל פריטי הלבוש נחשבים מהמשובחים שיש, כדי שיהיו נוחים על הגוף לאורך זמן התחרות, כדי שהמתחרים לא יסבלו משפשפות ופציעות כתוצאה מבדים לא נוחים וכדי שיצליחו להחזיק סיבולת לאורך זמן. אם כן כל אביזר נבחר בקפידה.

זמן התחרות למשתתפי איש מלא עשוי להגיע ל-17.15 שעות (אחר כך סוגרים את השערים), ואילו עבור משתתפי החצי קצת פחות ממחצית הזמן הזה בממוצע, כך שמדובר בתחרות ארוכה ומייגעת לכולם.

השנה גם אני השתתפתי. עשיתי חצי איש ברזל מלא. בפעם הראשונה בחיי קיבלתי על עצמי את האתגר, התכוננתי ונערכתי חודשים ארוכים.

אבל לא על המסע הזה רציתי לדבר, ולא על החוויה ולא על התודות – למאמנים, למשפחה, לחברים, וגם לא לתודות לעצמי, שבחרתי בכל הבחירות המושלמות כדי להגיע לרגע הזה שבו חציתי את קו הסיום בחיוך נצחי.

רציתי לדבר על הארגון. על "שוונג", שנתנו חסות לאירוע שבאמת יכול להיות אירוע מושלם. מה הביקורת? ביחס המארגנים למשתתפים.

עם כל הכבוד לשוונג, היא לא דאגה לפיקוח מושלם על פריטי הציוד. היא לא יצרה חיץ הרמטי בין הציוד לבין המשתתפים ולא דאגה לבחור בחברת אבטחה שאכן תדאג שרק מי שמשתתף בתחרות יוכל להיכנס ולצאת במתחמי האופניים והציוד באזורי ההחלפות. בעיקר באזור T1, שבו הופקד הציוד היקר כל כך של המשתתפים.

חמש פעמים לפחות נכנסתי לשטח ההחלפה ויצאתי ממנו, ואף אחד לא בדק אותי. אף אחד לא הסתכל לראות אם אני עונדת צמיד מתאים – ולמעשה הוא כלל לא היה על ידי – ולא ראה אם אני אכן בעלת האופניים.

יתרה מכך, כשאספתי את הציוד יכולתי לצאת גם עם חמישה זוגות אופניים (והיו שם אופניים שווים, תאמינו לי), שלא נדבר על התיקים שהיו מפוזרים ויכולתי פשוט לקחת כל תיק שרציתי וללכת. רק לאחר שהעירו למארגנים הם החלו לשים לב ולטפל בבעיה, אבל גם אז לא פתרו אותה לחלוטין. כנראה שזה נבע גם ממחסור בכוח אדם במתחם, שכן מנהל המתחם (אבי ברכה) נרתם בעצמו לעזור ולסייע, ועל כך כל הכבוד לו.

מעבר לציוד, הייתה בעיה בשטח קו הסיום, שהיה עלוב ואפילו לא דומה לסיום תחרות מפוארת ויוקרתית כל כך, וזאת דווקא בניגוד לתחרויות הישראמן באילת בעבר, שבדרך כלל הסתיימו במתחם הרויאל גארדן. הדבר בעיקר צרם למסיימי האיש ברזל המלא שסיימו בשעות החשיכה ושהיו זקוקים לטיפול נאות יותר חלקם אף לא הבחינו שיש מזון במתחם.

יחד עם זאת, היו גם הרבה נקודות זכות חיוביות למארגנים ולמתנדבים בתחרות, וחלק מהמשתתפים העידו שדווקא חל שיפור משנים קודמות. הגידול המתמיד במספר המשתתפים והנגישות של משתתפים רבים, שלא חלמו על השתתפות בישראמן באילת, מחזקים את ההרגשה שמדובר באירוע אשר תופס תאוצה. גם ההיענות של המארגנים לרשום משתתפים ברגע האחרון והמענה הכמעט מיידי שלהם לכל בעיה, מעיד על רצון טוב. בנוסף, יהיה ראוי לציין לטובה את העידוד של קבוצות מתחרות ואת נקודת ההזנה בכיכר מרידאן, בניהולה של קבוצת MyWay שסייעה לכל המשתתפים ועודדה אותם בדיוק באיזורי המשבר של רוב המשתתפים.

בסיכמו של מסע, כנראה שאף אחד לא חסין מטעויות, ועייפות החומר היא אתגר מאוד רציני שהמארגנים צריכים להתמודד איתה בתחרויות מסוג זה, בטח ובטח כשמדובר בתחרות אשר מתפרסת על תוואי שטח גדול ובתנאים לא קלים, אבל כאמור יש מקום להקפיד יותר על הציוד היקר בשטח ההחלפה.

צר לי מאוד על כך. אני מניחה שאשתתף בעוד תחרויות ישראמן, כי זה מה שיש בישראל, אבל מילה למארגנים: אנא קחו את הדברים לתשומת לבכם. זה לא טריוויאלי. כמו שהמשתתפים מכבדים את התחרות, נערכים אליה חודשים ארוכים מראש ומשלמים ממיטב כספם כך ראוי שגם ההפקה תכבד אותם בכל הנוגע לציוד ולאחריות כלפי המשתתפים, כי אלו הפכים הקטנים שבסופו של דבר פוגעים בהנאה. ניפגש בישראמן 2017.