מרתון בגיל 92

יש מי שרץ ויש מי שרק מעביר ביקורת

קשישה בת 92 ששרדה את מחלת הסרטן הצליחה לשבור שיא והייתה לאישה המבוגרת ביותר שסיימה מרתון. להרייט תומפסון משרלוט שבצפון קרוליינה נדרשו 7 שעות, 24 דקות ו-36 שניות כדי לעבור את מרתון "רוק אנד רול" בסן דייגו. כן, 42.195 ק"מ היא עשתה בזמן הזה כשהיא בת 92.

ובכל זאת היה מי שהרים גבה וביקר, כי כנראה ביקורת היא לחם חוקינו תמיד. רק כדי לסבר את האוזן, תומפסון היא בת 92 שהחלימה ממחלת הסרטן והספיקה עד היום לעשות 16 מרתונים מלאים. היא רשמה שיא עולם בריצת מרתון לגילה וגם שיא גינס – הראשונה שרצה מרתון בגיל זה. מגיע לה כבוד גדול, ובטח שלא ביקורת.

כששמעתי על כך נדהמתי והתפעלתי. הדבר הראשון שיצא מפי היה "וואו" ארוך ומרוגש. נדהמתי עוד יותר כשקראתי כתבה על אודותיה באחד מעיתוני הספורט הזרים והבנתי שהיא כבר בדרך ליעד הבא: אשת ברזל. אבל מה שהדהים אותי יותר מכול היו התגובות והביקורות שזכיתי להן כשהעליתי סטטוס מפרגן בפייסבוק לאותה קשישה נועזת ואתלטית, שבגילה המופלג הצליחה לרוץ מרתון.

אחת הטענות הייתה: "ואני שואל למה ולמי זה טוב?? גוף האדם בגיל 91 לרוץ 40 פלוס קילומטרים… לא מצליח להבין.. באמת… מפרקים [סחוס]… ריאות ולב במאמץ שכזה… לא מבין…". נדהמתי לנוכח התהייה והתמיהה של אותו מגיב. אישה בת 92 רצה מרתון, וזה לא מספיק טוב. זה מסוכן, זה לא טוב למפרקים, מסוכן ללב ולריאות.

אין לי תשובה מספיק אינטליגנטית לתהיות מהסוג הזה, כי בסופו של דבר אין מה לתהות, ואם בכל זאת רוצים להבין אז אולי כדאי להביט על התמונה המלאה בכל הנוגע לריצה, שפיות, בריאות ובעיקר גיל 92.

אז נתחיל מהסיפא: גיל 92 הוא ללא ספק גיל מופלג, על כך יסכימו כולם. הסטטיסטיקה של תוחלת החיים מדברת על זמן חיים קצר בהרבה מגיל זה. אז די בכך שאותה גברת מכובדת הגיעה לגיל הזה. עכשיו נעבור לריצת מרתון. שיעור רצי המרתון בקרב אוכלוסיית העולם נמוך יחסית, שלא לדבר על רצי מרתון בגיל 92.

הפן השלישי הוא פן סיעודי שקשור לחברה ולקושי שחווים קשישים ומשפחותיהם, בטח בגילים הללו. אין לי ספק שהרייט תומפסון היא לא אישה נזקקת פיזית וגם לא בריאותית. למרות הטענה בדבר המפרקים, היא הולכת ואפילו רצה. היא התאמנה למרתון שלה והיא מתאמנת שנים ארוכות, כך שהיא עצמאית ומתפקדת בזכות עצמה, כאמור על אף גילה המופלג.

לפיכך צר לי על כל אותם תוהים ומפקפקים ביכולות אתלטיות גם בגיל 92, כי מסתבר שזה אפשרי. ואם היא יכולה, סביר להניח שרבים אחרים יכולים גם הם. כל שצריך הוא לרצות לרוץ ובעיקר לחיות. כי להגיע לריצת מרתון בגיל 92 זה לא עניין פעוט. לא עניין של מה בכך ובטח לא עניין הראוי לביקורת. נהפוך הוא, מדובר באירוע מכונן שרצוי רק ללמוד ממנו ובעיקר לחיות באותה דרך.

אז לכל המקטרגים והתוהים אני מציעה פשוט להתחיל לרוץ.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של צביה

לא אוהבת

שיר על סדרי עדיפויות