מופת אולימפי רק במוזיאון

מדליה אולימפית יש למיכאל קלגנוב, פרנסה אין
commons.wikimedia.org

עוד דיווח מכאיב ובעיקר מכעיס שמאפיין את זילות הספורט והספורטאים בישראל. בתוכנית בוקר של ערוץ 2 התארח מיכאל קלגנוב, שהוא אחד הספורטאים הבודדים בישראל שהצליחו להביא לנו כבוד של מדליה אולימפית. זה היה באולימפיאדת סידני 2000, והוא היה היחיד שהציל את הכבוד של הנבחרת הישראלית כשחזר עם מדליית ארד.

אז למה היום, בגיל 40, האלוף הזה צריך להיראות מושפל וללא פרנסה בכיסו? למה הבן שלי, ובכלל כל מי שיבקר במוזיאון האולימפי של ישראל, יזכה לראות את דמותו ואת סיפורו כמי שזכה במדליה אולימפית, בעוד שהוא עצמו חי בלחץ ובמועקות הקיום בישראל?

איך זה שכל השנים שהוא היה ספורטאי אלוף, כשהוא התאמן במשמעת קשה ובמשטר עם שלושה מאמנים, אף אחד לא דאג לפנסייה שלו ולכך שיום אחד הוא יזדקק לעבודה מכניסה שתניב לו פרנסה ראויה? לא ברור לי ואפילו מחריד בעיניי.

בריאיון עמו הוא סיפר: "בכל יום אתה רואה בישראל ספורטאים אשר הולכים להביא מדליה וחוזרים בידיים ריקות. אני היום בלי פנסייה ובלי תנאים סוציאליים. בלי עבודה. נשארתי כמו עובד תאילנדי, בעוד שבמדינות אחרות בעולם המצב של ספורטאים כמוני הוא שונה לחלוטין".

ואם חושבים על זה, לא כל כך מסובך להעניק לקלגנוב תעסוקה ובעיקר את הכבוד הראוי. הוא יכול להדריך ילדים וקבוצות ספורט בקייקים. יש מה לעשות עמו, כי הוא השגריר הטוב ביותר של הספורט לאזרחיה של ישראל. מדוע ישראל לא משתמשת בכך? מדוע משרד הספורט לא חושב על הדברים הללו כשהוא מחלק את התקציבים שלו?

האם זו הדוגמה שאנחנו מחפשים לציבור הישראלי, מיצג של אלוף במוזיאון האולימפי שאין לו כל אחיזה במציאות? אלוף שאין לו כבוד בסיסי של פרנסה ראויה בישראל? לא ברור…

לקלגנוב יש היום משפחה, אישה ושני ילדים, ואותם הוא אמור וראוי לפרנס בכבוד. הוא אמור לשמש דוגמה ומופת לציבור ולנוער הישראלי. והגיע הזמן שהמדינה תדאג לספורטאיה בהווה ובעתיד.

קלגנוב נולד באוזבקיסטן בשנת 1974 ועלה לישראל בגיל 22. הוא התגורר בקיבוץ דגניה, סמוך לכנרת, והתחבר מיד לאגודת הפועל עמק הירדן. ביום האחרון בסידני, רגע לפני שנפתח טקס הסיום של המשחקים, זינק קלגנוב למקצה הגמר בחתירה ל-500 מטרים בניסיון האחרון להשיג מדליה אולימפית עבור ישראל.

הלחץ היה אדיר. כאמור, המשלחת הישראלית עמדה לחזור בידיים ריקות, ורק יום קודם לכן אכזב הקייאקיסט הישראלי וסיים במקום הרביעי בגמר החתירה בקיאק ל-1,000 מטר. הוא החמיץ את מדליית הארד בגלל 42 אלפיות השנייה. אך ביום האחרון הצליח והשיג מדליית ארד, והמאמנים והאוהדים חגגו ביציע. ישראל זכתה, ברגע האחרון, במדליה שהצילה בשבילה את המשחקים, ואלכס גלעדי, האיש שלה בוועד האולימפי הבין-לאומי, הוא שענד אותה על צווארו של קלגנוב. זה הזמן להחזיר לו את הכבוד.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של צביה

לא אוהבת

שיר על סדרי עדיפויות