המשרד החשוב במדינה

שר הספורט יכול וצריך לעשות יותר
תמונה: en.wikipedia.org

אז עוד מערכת בחירות נועזת ולא פחות מכך – מלוכלכת – הסתיימה בקול ענות חלושה למפסידים, ובעיקר ניצחון מוחץ למנצחים, או יותר נכון למנצח – בנימין נתניהו (ביבי), שכנראה יישאר ראש הממשלה שלנו לנצח. ואותי מטרידה השאלה מי יהיה שר הספורט הבא.

בעיניי זה המשרד החשוב במדינה, אך זה מכבר הפך למשרד הסטאלבט והג'ובים הנוחים של השרים. תאמינו לי, מה זה כיף להיות במשרד הזה. כל היום משוטטים בין אירועי תרבות וספורט, מבלים ומקפצים. נכנסתי לאתר של משרד הספורט לבדוק מה נעשה, ואכן השרה היוצאת לימור לבנת לא מפסיקה להפליג בשבחיה:

"במהלך השנתיים האחרונות משרד התרבות והספורט מקדם מהלכים שמטרתם לאפשר לכל אזרחי המדינה ליטול חלק פעיל ביצירה התרבותית ובפעילויות ספורט. […] מאז כניסתי לתפקיד, המשרד הגדיל באופן משמעותי את התקציבים לקידום היצירה התרבותית והאמנותית […]תקציב התרבות בשנה הנוכחית הוא 608 מיליון ₪ – הגדול ביותר מאז ומעולם".

וואו, לא מעט כסף, אבל מי באמת נהנה מהתקציבים הללו? והאם ספורטאי העילית של ישראל יכולים לנוח על זרי דפנה ורק להתאמן מבלי לחשוב על מלחמות הקיום וההישרדות שלהם? האם ישראל רשמה הישגים יוצאי דופן ביחס לשנים עברו בזכות התמיכה הממשלתית בספורט?

לא נראה לי, ובמצב הספורטאים הישראלים, שנמנעים מלהלין, לא חל שינוי רב. הם חושבים שעצם היותם ספורטאים זה בונוס, והמדינה לא באמת אמורה להשתתף במימון. אז ספורטאים יקרים, הגיע הזמן שתתעוררו. מדינות מתקדמות בעולם מקדמות את הספורט בארצן ומעניקות משאבים בלי סוף, כי הן מבינות שספורט זה כבוד וגאווה לאומית.

בישראל, לעומת זאת, למרות הגאווה על התקציב, מדובר בסכום זעום, שלא לדבר על חלוקתו שלא תמיד מאוזנת, הוגנת ובאמת מקדמת את הספורט בישראל. וחבל, כי יש בישראל לא מעט ספורטאים הישגיים עם פוטנציאל גדול להצליח ולקדם את המדינה בזכות הישגיהם בספורט.

יש בישראל הרבה מאוד ספורטאים בעלי כישרון, שלו רק הייתה המדינה משכילה לטפח היו עושים לה יחסי ציבור מעולים ומשמשים שגרירים של שלום, גאווה ועוצמה, כי ספורט הישגי מוצלח עושה זאת. אלא שמחסור תדיר בתקציבים שיכולים לסייע להם להתקדם ולהתמקד רק בספורט מונע זאת. בירוקרטיה מסורבלת של העברת תקציבים וכל מיני מתנות ותשלומים לפונקציונרים למיניהם בתעשיית הספורט תוקעת מקלות בגלגלים של הספורטאים עם הפוטנציאל הגדול, והם בדרך כלל שותקים. לא מלינים.

לכן לשר או לשרת הספורט הנכנס או נכנסת, אני מציעה לבחון ברצינות את התפקיד. לנסות לחולל שינוי אמתי בספורט הישראלי בגלל רצון אמתי לקדם ספורטאים מוכשרים שמונע ממחשבה לאומית. נכון שזה כיף לשוטט בין אירועי תרבות בישראל ובעולם, אבל בעצם לא זה התפקיד האמתי של שרי הספורט.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של צביה

לא אוהבת

שיר על סדרי עדיפויות