הפעם ארסנל?

הקבוצה שלי בפרמייר ליג
תמונה של עוזי ברעם
עוזי ברעם

יש חמש קבוצות ב"פרמייר ליג" שנחשבות לבכירות, ותואר זה שמור להן ללא קשר למאזנן לאחרונה. רק פעם אחת הפתיעה לסטר סיטי את הגדולות ולקחה את אליפות אנגליה, ב-2016. הגדולות באמת הן מנצ'סטר יונייטד, מנצ'סטר סיטי, ליברפול, ארסנל וצ'לסי.

ארסנל, מועדון מפואר בראשית שנות ה-2000, התמודד עם יונייטד על הבכורה בניצוחו של ארסן ונגר. הם זכו באליפות ב-2004 ללא הפסד במהלך העונה. אבל מאז הקבוצה לא חזרה על הישגיה. היא נותרה בצמרת אבל לא חגגה אליפות.

תחת מייקל ארטטה הספרדי הפכה הקבוצה לממושמעת יותר, מחויבת יותר. בשלוש השנים האחרונות סיימה במקום השני בליגה. השנה השלימה רכש לא קטן והוכיחה את יכולתה באירופה כשהכניעה את באיירן מינכן, אתלטיקו וריאל מדריד. כעת היא מובילה בליגה האנגלית ובליגת האלופות, ועדיין יש פרשנים שמטילים ספק ביכולתה לזכות באליפות.

יש לארסנל אוהדים בישראל, ואני ביניהם. אט אט עבר כובד המשקל של אהדתי לליגה האנגלית, וגם מבחינה אמוציונאלית הפסד של ארסנל מסב לי עוגמת נפש יותר מהפסדי הפועל ירושלים בכדורגל ובכדורסל. יש משהו אלגנטי שמשרה אווירה של כדורגל מהנה במשחקיה בכל השנים. אבל דומה שארטטה הוא המאמן הראשון לאחר שנים רבות ששם את השגת האליפות מעבר לכל שיקול אחר. כל מאמן רוצה לנצח, אבל הוא רוצה מעט יותר… הוא עשה עסקה שהוכיחה את עצמה כאשר קנה את קנדל רייס, שחקן מרכז השדה הגדול, מידי וסטהאם.

אין למנות רק את 11 השחקנים הראשונים, יש לנקוב ב-15 שחקנים. היו שנים שבארסנל לא כיכב שום שחקן אנגלי. היום יש חמישה אנגלים בסגל של ה-15 וכוכבי הקבוצה הם אנגלים – רייס וסאקה. יחד עימם שלושה ספרדים, שני ברזילאים, וכן בלגי, שוודי, צרפתי, הולנדי ואיטלקי.

נראה שיונייטד וצ'לסי אינן במרוץ לאליפות השנה, אבל סיטי של גרדיולה ואסטון וילה של אמרי מאיימים על האליפות. בפרמייר ליג אין משחקים קלים. משחקים רבים מוכרעים בדקות הסיום והדריכות נשמרת עד הרגע האחרון. כל קבוצה יכולה להפסיד מול ניוקסל, ברנטפורד, קריסטל פאלאס וסנדרלנד, כך שעבור קבוצה ששואפת לתואר כל משחק הוא "משחק אליפות".

לארסנל יש חיסרון – אין לה כובש מרכזי כמו שיש לסיטי (האלנד), והשערים מחולקים בין מספר שחקנים. הם הביאו מספורטינג ליסבון את מלך שערי אירופה ב-2024 ויקטור יוקרס, והוא הבקיע 39 שערים בשורותיה, ועדיין תרומתו לארסנל מועטה. אבל איך אפשר לומר "פלופ" על מבקיע אימתני כמוהו? התשובה המעציבה היא שהצטיינות בליגה אחרת לא מרמזת על קליטה בפרמייר ליג – עובדה.

אני מחזיק לארסנל אצבעות, אבל גם אם תיכשל שוב אמשיך לאהוד אותה. כנראה בכדורגל קשה יותר להחליף נאמנויות, כמו מעבר מלפיד לבנט. ככה זה, ואין להעמיק בסיבות לקשר הנפשי שקיים בספורט וכמעט לא קיים בתחומים אחרים.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

16 תגובות

  1. מאמר שעוזר לי, וכנראה גם, להתאוורר מכל הרעשים הפוליטיים

  2. טור יפה ומדויק. הזדהיתי מאוד עם התחושה. גם אני (בפוליטיקה) אני רגיל להיות בצד שבדרך כלל מפסיד, אבל הפעם עם סיכוי אמיתי לנצח.

  3. הפועל ירושלים הוא המועדון הכי טהור והכי ערכי בכדורגל הישראלי .
    ארסנל מועדון גדול אבל גם עם כסף גדול .
    קבוצת הפועל ירושלים היא עם כסף קטנטן אבל איזו רוח איזו ערכים יש לה לא רק כמובן מול יריבתה העירונית אלא גם מול כל אריות הליגה שלנו.
    ולכן לדעתי אם ירושלמי ערכי התחיל עם ביתר אין כל סיבה שהוא לא "יערוק" למחנה הנגדי.
    הנאמנות חשובה לערכים ולא לגוף לדעתי.

    1. עופר שלום שלא יהיה בלתי מובן אני תמיד אהיה מזוהה עם הפועל ירושלים הייתי האיש המרכזי ב"הפועל ירושלים" כדורגל שנים רבות.אחר כך עמדתי לצד קבוצת הכדורסל תמכתי בכל כוחי בדני קליין בראשית דרכו הייתי כתובת לכל בעייה.תמכתי בקטמון ועכשיו ב"הפועל ירושלים" יש עובדה שלא אוכל לסתרה.ארסנל מפעימה אצלי יותר אמוציות אפילו מהפועל ירושלים.זה מהלך של 15 השנים האחרונות.

  4. הבעיה של ארסנל שהיא נכשלה מול כל הגדולות באנגליה. הפסידה לליברפול ואסטון וילה והוציאה תיקן בבית מול סיטי עם המון מזל וגול שיוויון בדקה ה94.
    היא עולה כאנדרדוג מול הגדולות ולא כאלופה שבאה לתת הצהרה. הלוואי שתיקח אבל היום הייתי מהמר על סיטי לצערי

    1. סיטי וליברפול ניצלו ממפלות בזכות בונקר בלי בושה כמעט כל המשחק ארסנל טובכה מסיטי אבל חסר לה מבקיע כמו האלנד

  5. לא מצליח להבין כיצד אנשים אינטליגנטים עדיין ממשיכים לאהוד כדורגל. שהפך למשהו נלעד ואלים

    1. יורם- הצפתה שאלה אינטליגנטית נכונה, ובמיוחד הכדורגל הישראלי מייצג אותה עד שאדם שפוי שואל עצמו למה עדיין יש שופטי כדורגל ומאמנים המוכנים לספוג את הארס והזבל השבועי המושלך עליהם, אז ככה. מגרש הכדורגל מייצג אלמנט חברתי של הזדהות, ולא פחות גם מקום לפורקן דחף האלימות החייתי הטמון בבני אדם בזירה לגיטימית. תמיד נמשך ההמון לזירות קרב לראות את הגלדיאטורים מקיזים דם, מתאגרפים, מתאבקים, משחקי רוגבי ודומיהם, לכן תחרויות אתלטיקה או משני צידי הרשת או הסל, בהם המגע הפיזי מוגבל- מושכים הרבה פחות. אדם הולך בשבת לראות משחק כדורגל, מקום בו הוא יכול לפרוק את האגרסיה שהצטברה אצלו במהלך השבוע, מתודלק, חיזוק ולגיטימציה להתנהגותו מההמון שסביבו, יש להם אויב משותף להוציא עליו את העצבים, שר בגרון ניחר, צועק, מקלל, יורק, לפעמים משליך חזיזים (מגיע להם), וחוזר לביתו יותר רגוע- כך מקווה אישתו, ותמיד ימצא מישהו לדבר איתו על המשחק האחרון- הוא אף פעם לא לבד….
      אני מעיד שלאחרונה אני נהנה יותר לראות תחרויות סנוקר- איזה דיוק, חכמה, טכניקה, אסטרטגיה והכול בשקט ובכבוד הדדי- כנראה שמשהו אצלי דפוק..

  6. מר ברעם,
    אפשר להבין מדוע דוקא ארסנל?
    איך אתה נקשר כל כך דוקא לקבוצה הזאת?

    1. זה כמו שתשאל מישהו מדוע התקשר לרעיתו דווקא זאת.אין נימוק משכנע אבל מה שברור שנאמנות לקבוצה היא מוחלטת בטוב וברע

  7. כדורגל כיום זה אקספטיזם יעיל לנוכח מה שקורה מסביב.

    1. ארסנל היא קבוצה כמו טוטנהאם לה אוהדים יהודים רבים.לא ראיתי מהומות בעניין ישראל באמירויות
      חוסר האהדה לישראל בבריטניה מסתמן בכל סקר.אבל באנגליה היו בעיות במשחק מכבי-אסטון וילה זה היה בבירמינגהאם בלונדון לא קראתי על מאורעות דומים. אבל אומר עוד מילה אנו יכולים לחשוב על המלחמה כמלחמת ה7 באוקטובר ואכן זו הכותרת שלנו עליה.באירופה התרשמו עמוקות ממראה עיניהם בעזה ונתקו זאת מהטבח הנורא.

  8. שידורי ספורט קצת מנקים את הראש משידורי הזוועה המדאיגים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של סטיב

מישיגן פינת רהט

המהפך בקונגרס, ההצבעה ברהט והשפעתם על עתיד ישראל

דילוג לתוכן