כך שקענו בבוץ בקוסובו

בימים האחרונים לפני המשחק בין קוסובו לישראל מלאה עיתונות הספורט בתיאורים על המגרש הגרוע, שעלול, אם ירד גשם בזמן המשחק, להפוך לעיסת בוץ טובענית במרכז הרחבות ואף במרכז המשחק.

כשצפיתי במשחק המאכזב גיליתי כי צוות הנבחרת בנין וחזן כנראה לא קוראים עיתונים או לחלופין לא בדקו את תנאי המגרש מראש. אילו היו השניים ממלאים את תפקידם כראוי היו מבינים כי במגרש שכזה אין מקום לדריבלסטים כמו גלוך, שהוא כישרון-על גם ביחסי ציבור. כמו כן לא בטוח שיש מקום לזהבי, שבגילו הוא כבר שחקן איטי יחסית – אם כי גם הוא נהנה מתקשורת אוהדת מאוד, שדחפה אותו חזרה לנבחרת אף שלא עזר לנו להגיע לשום הישג על המגרש – שעשוי להתקשות במגרש הבוצי. מסתבר שמכונת יחסי הציבור לא רק שהעלתה שחקנים לא מתאימים לתנאי השטח אלא אפילו לא הביאה להחלפת השניים, שלדעתי היו הגרועים במגרש.

אחת התהיות הגדולות שלי בהרכב הנבחרת שהעלו חזן ובניון הייתה ההיעדרות של כוכב פרנצווארוש ההונגרית, שמצליח מאוד בליגה ובמסגרות האירופיות. יש לנו שחקן קשוח וחזק עם בעיטה בעוצמה אדירה – מוחמד אבו פאני שמו, ולרגע קט חשבתי ששיקולים לא ענייניים מנעו את הצבתו בהרכב הראשון. אולי לנוכח פרץ הפטריוטיות העצום של הציבור הישראלי בימים אלו, שגם עובדי הרס"ר מנבחרת הכדורגל נדבקו בו (רק תזכורת: מנשה זלקה הוא חריג בנוף הכדורגלנים), עלה החשש שבהרכב יהיה שחקן שלא ישיר את ההמנון.

באותו מגרש נורא ייתכן שגם לרמזי ספורי היה מקום, אבל גם הוא – לא יודע את ההמנון. רק כשכלו כל הקיצין וההפסד נראה ודאי הועלו השחקנים הערבים, הרי מהדקה ה-60 ואילך כבר לא צריך לשיר את ההמנון. טעות קשה נוספת של המאמנים הייתה לעלות למשחק ללא שני שחקני כנף חזקים ומהירים. אמנם שגיב יחזקאל נאלץ לרדת, וחבל שנפצע, אבל אוסקר "ילד הפלא" לא מתאים למגרש בוצי.

ועוד הערה על תקשורת הספורט בימים אלו: אשתו של דיא סבע צייצה משהו שהביע קצת חמלה כלפי ההרוגים הפלסטינים מבלי לגנות את המבצעים השפלים של טבח שמחת תורה. מיד אחרי הציוץ התעורר גל עליהום על סבע, והוא נדרש לגנות בפומבי את אשתו. המחמירים בטח דורשים גירושין, כי בעל אחראי למוצא פיה של אשתו – גם על דברי חוכמה וגם על טיפשות ורוע לב. הפלא ופלא, תופעה דומה קרתה אצל כוכבה האמריקני של מכבי תל אביב וייד בולדווין – גם זוגתו צייצה ציוץ מקומם. בולדווין הוא גוי אבל לא מוסלמי, ולא נדרש לגנות, להסתייג או להתגרש, ובטח שלא עלו תהיות בתקשורת הספורט אם ראוי שימשיך לשחק במכבי תל אביב.

בכל מקרה ישראל, לתקוותי בלי זהבי – גאון כדורגל וגולר מושלם, שלצערי מפריע לתלכיד שנבנה בנבחרת – תנצח במשחקיה הקרובים ואולי תעלה סוף סוף למפעל בין-לאומי, כפי שעשתה במונדיאל של 1970, כשצפיתי במשחקי ישראל בטלוויזיה שחור לבן באל-עריש.