כיצד הצליחו 43 ישראלים להתחרות באיירונמן

לאהטי. פינלנד. אליפות העולם IRONMAN 70.3 בחצי איש ברזל. באוגוסט השנה אירחה מדינת היותר ממאה אלף האגמים את אליפות העולם IRONMAN 70.3 בעיר להאטי, בסמוך למקפצות הסקי המפורסמות של סלפאוסלקה.

בתחרות השתתפו כ-6,000 ספורטאים, מתוכם 43 ישראלים. זו הפעם הראשונה שישראלים רבים כל כך מגיעים לאליפות העולם בחצי איש ברזל, שכן עד שמותג איירונמן לא נכח כאן, לישראלים היה כמעט בלתי אפשרי לקחת חלק באליפויות עולם. בכלל, מאז הגיע המותג איירונמן לישראל בשנת 2021, עולם הברזל צומח ונרשמת האצה בכמות הספורטאים שמשתלבים בתחום. עד אותה שנה ה"ישראמן" היה המותג המככב שהכין את הישראלים לתחרויות האיירונמן ברחבי העולם. אבל כשאיירונמן עצמו נכנס לישראל הוא בא לתת פייט, והוא בהחלט מצליח בכך.

ובכל זאת יש הרבה כבוד לישראמן, ויש הבדל בין שתי התחרויות, הן בארגון, הן בהפקה והן במסלול הקשוח שמציב הישראמן בפני המתמודדים. בעוד שאיירונמן הוא מותג עולמי עם סימני זיהוי מובהקים – מי שסיים את התחרות המלאה נוהג לחרוט את האות M על אחת השוקיים – המותג ישראמן הוא מותג מקומי, קשוח וייחודי שהרגש המרכזי בו הוא לסיים את התחרות הסיזיפית הזאת ללא פציעות. תחרות הישראמן, שמתקיימת בישראל מאז שנת 1999, נחשבת לאחת הקשות בעולם, בגלל טופוגרפיית הרכיבה ותנאי מזג האוויר הבלתי צפויים בכביש 12, כמו גם רוחות עזות במסלול הריצה. איירונמן, לעומת זאת, מתקיימת במסלול אחר לגמרי, הן מבחינת השחייה (האיירונמן בכנרת – מים מתוקים, לעומת ישראמן בים סוף – מים מלוחים), הן בטופוגרפיית הרכיבה (סביב הכנרת במסלול שטוח ומהיר יחסית לעומת כביש 12 הרצוף עליות ורוחות והנוטה למזג אוויר הפכפך) והן ברמת הריצה (בישראמן תחילת הריצה היא ירידה ארוכה של כ-11 ק"מ ואחריה ריצה במסלול שבדרך כלל ניחן ברוחות עזות, בעוד שבטבריה הריצה שטוחה יחסית ובמזג אוויר סביר). ברמת הארגון אי אפשר לעלות על איירונמן מבחינת הניסיון, העוצמה וכמובן היכולת הכספית להרים הפקה ברמה גבוהה, אם כי בשנים האחרונות הישראמן עושה מאמצים ניכרים להוביל תחרויות ברמה גבוהה לא פחות.

אבל נחזור לתחרות בלהאטי. התקופה המדהימה מבטיחה תחרות מתוקתקת – הקיץ הפיני נהנה מטמפרטורה ממוצעת של כ-18 מעלות וימים ארוכים. התחרות התפרסה על פני יומיים – ביום הראשון נשים ובשני גברים – וחצצה גם בין מתחרי העלית לבין מתחרי קטגוריית הגיל. הפרדה זו יצרה קצת תרעומת בקרב מתחרי הקטגוריות, שכן במסגרת בידוד מתחרי העלית המקצוענים מהמתחרים האחרים, אלו הראשונים זכו ביתרות זמן בזכות מעבר מהיר משטחי ההחלפה למסלולי התחרות. לעומתם מתחרי הקטגוריות נאלצו לעשות סיבוב גדול בדרך ההחלפה, מה שהוסיף דקות יקרות לזמן הכולל. בסוף התחרות לא מעט מתחרים – בעיקר החזקים שבקטגוריות – חשו תסכול. אם חושבים על כך לעומק, בצדק. בעוד שמרבית מתחרי העלית מתנהלים בזכות ספונסרים ופרסים כספיים למקומות הראשונים (אלופי העולם, נשים וגברים, מקבלים 350 אלף דולר לכל זוכה), מתחרי הקטגוריות מממנים לעצמם הכול.

למעשה, בזכותם מותג האיירונמן הפך פופולארי ועשיר כל כך, כי את הכסף הגדול המותג עושה מאותם מתחרים כלליים, שמשנה לשנה רק מתרבים, ושמשלמים עבור התחרות כמה מאות אירו. בסיום כל תחרות המתחרים האלו זוכים לניקוד כללי ולניקוד קטגורי, בהתאם לקבוצת הגיל, מה שמאפשר חלוקה של מדליות רבות למקומות הראשונים וסלוטים (כרטיס השתתפות – בתשלום) לתחרות הבאה. בלאהטי היו 13 קבוצות גיל במסגרת המתחרים הכלליים – מ-18 עד 84 (מלבד קטגוריית ה-18–24, כל קטגוריה היא של חמש שנות גיל, 25–29 וכן הלאה). מנהלי האיירונמן כבר יודעים שעם סיום התחרות רוב מכורי התחרות יירשמו לתחרות הבאה (כאמור בתשלום), שהרישום אליה מוגבל בזמן ובכמות משתתפים. זהו מהלך שהוא חלק משמעותי בתעשיית המותג.

אבל זו לא הטקטיקה היחידה שמכניסה רווחים למותג. בכל תחרות הלהיט הוא חנות המותג, שמעניקה גישה לאביזרים ולציוד ממותג. באמצעות שיתופי פעולה שמותג האיירונמן מקיים עם מותגי הספורט המובילים בעולם, תעשיית האיירונמן רושמת הכנסה נוספת. למשל בתחרות בלהאטי מותג השעונים "ברייטלינג" הציג שעוני אספנים במהדורה מוגבלת תחת המותג איירונמן במחיר התחלתי של 3,000 אירו. מותג ביגוד הספורט "לולולמון" חשף ביגוד עם סמלי מותג האיירונמן ומותג הנעליים "הוקה" גם הוא הפקיד עצמו לידי המותג איירונמן. בסוף האירוע מרבית הפריטים השווים חוסלו.

כך או אחרת, למרות הסוגיה הקטנה והמעצבנת הזאת, מרבית המסיימים סיימו עם טעם טוב של עוד, כי התחרות באמת הייתה מרשימה. יחד עם זאת טוב היו עושים באיירונמן לו היו חושבים גם על העניין הזה, ובכך היו הופכים את התחרות למושלמת לחלוטין.