מחאה וכדורגל

אחרי קיץ חלומי של נבחרת הנוער במונדיאליטו ושל הנבחרת הצעירה ביורו, הולכת ומתחזקת הציפייה לתנופה ולרגעי שיא נוספים בכדורגל הישראלי. רבים עוקבים בעניין רב ובסקרנות אחר השתלבותם של השחקנים הצעירים בקבוצות הבוגרות, ולכאורה עונת המשחקים 2023/24 אמורה להיות מאתגרת תרתי משמע. אבל לנוכח המצב הפוליטי בישראל, שאולי אף נמצאת על סיפו של משבר חוקתי, גוברים החששות שייגרם נזק בלתי הפיך לענף הכדורגל.

ישנם ארגוני אוהדים שמפגינים את האידיאולוגיה הפוליטית שלהם במרחב הציבורי, וכמובן גם באצטדיונים. בין האוהדים של קבוצות הכדורגל הבכירות ישנם גם כאלו שמפגינים נגד המהפכה המשפטית וכאלו שמפגינים בעד הרפורמה המשפטית. לאור האווירה הטעונה ששוררת בקרב הציבור כולו, חלק מהאוהדים מרשים לעצמם להשתחרר מנורמות ההתנהגות המקובלות בחברה מתוקנת, ולעיתים המעבר לאלימות מילולית ופיזית הוא מהיר. היכולת להפריד את הפוליטיקה מהספורט היא משימה לא פשוטה לאוהדים משני צידי המתרס.

יתרה מזאת, ההשתתפות במחאות השונות שמתקיימות ברחבי הארץ מתנגשת לא פעם עם מועדי המשחקים, במיוחד במוצאי שבתות. אוהדים שלתפיסתם המאבק הוא על עתיד המדינה עלולים למצוא עצמם בקונפליקט לא פשוט – כדורגל או מחאה.

ראוי שההתאחדות לכדורגל תנקוט פעולות הסברה מבעוד מועד נגד מעורבות של מפגינים באצטדיונים, ותמנע מהיריבות הספורטיבית להפוך במהירות ליריבות אידיאולוגית אלימה. ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי משייכת קבוצות למצפנים פוליטיים, ובעבר פוליטיקאים מהשורה הראשונה בנו את הקריירה שלהם בקבוצות הכדורגל, ובמיוחד בבית"ר ירושלים והפועל תל אביב. אולם האקלים הפוליטי-חברתי הקשה שבו מצויה מדינת ישראל כיום עלול להקצין את היריבות בין הקבוצות ובין האוהדים באופן שיפגע בענף הכדורגל כולו.

עד שתשקוט הארץ חייבים להקדים תרופה למכה!