די לאלימות בכדורגל

אני כותב שורות אלה בעקבות האלימות הגואה והמהומות במגרשי הכדורגל בשנים האחרונות ובעיקר בשל ההתנהגות הבריונית במשחק בין הפועל באר שבע למכבי חיפה לאחר המשחק ב-1 במאי. ביתר שאת בעקבות האלימות כלפי יו"ר ההתאחדות לכדורגל, מר משה (שינו) זוארץ ובכירים נוספים במנהלת ובהתאחדות לכדורגל.

כשופט כדורגל לשעבר בליגה הארצית (הלאומית היום), אני מוצא חובה נעימה לעצמי להציע כמה תובנות לתיקון המצב.

 אני רואה את הדברים קצת אחרת מ"האוהד המצוי" ואני יודע שכל שינוי בחוקת הכדורגל מתבצע רק על ידי I.F.A.B (הגוף האחראי על חוקת הכדורגל, שנוסד באנגליה בערך בשנת 1880) באמצעות ועדת חוקה בת 12 חברים הכוללת כ-20% נציגי F.I.F.A. אבל יש החלטות שההתאחדות המקומית יכולה להחיל על השופטים והקבוצות בארצה. מכיוון שחלק מ"התקלות" בעולם ואצלנו מקורן בשינויים מסוימים שנעשו בשנים האחרונות בחוקת הכדורגל, רפיסות של חלק קטן משופטי הכדורגל ואי אחידות בשיפוט, אני חושב שצריך לעשות את השינויים המתבקשים, או בעצם להחזיר חלק מהעטרה ליושנה. לעניות דעתי חלק מהשינויים הניבו את ההתנהגות הקלוקלת של שחקני הכדורגל, בעיקר במדינתנו, כי המאמנים והשחקנים כאחד מותחים את החבל יתר על המידה וגודשים את הסאה עד כדי פגיעה בענף שעליו הם יושבים.

אלה השינויים שלדעתי צריכים להתבצע לאלתר כדי לבלום את ההידרדרות:

עמדת המגינים בבעיטות עונשין: שגוי בעיניי ביטול הזכות לאפשר לשחקן לבצע בעיטת עונשין כששחקני היריב עומדים במרחק 9 מטר מהכדור. אני מבין את הרציונל – המגינים קרובים כדי לאפשר למשחק לזרום – אבל התוצאה הפוכה. לא רק שלא חוסכים זמן, אלא שנוצרת הפרעה בביצוע בעיטת העונשין, כי שחקני היריב נצמדים לכדור, מתחילות דחיפות הדדיות בין הבועט ליריבים ולא אחת גם "קרב תרנגולים" מצח אל מצח, שמחייב כרטיס צהוב – ואותו ברוב המקרים השופט לא מוציא.

לעיתים כאשר קבוצה מבקיעה שער, השוער ושחקני ההגנה לא מאפשרים לשחקן היריב להביא את הכדור למרכז המגרש כדי לחדש את המשחק במהירות. זה קורה בעיקר בדקות האחרונות של המשחק, כי הקבוצה שהבקיעה מבקשת לבזבז זמן. מקרים כאלה גוררים אלימות ללא תגובה של השופט. אני מציע שמיד עם הבקעת שער השופט ייקח את הכדור למרכז המגרש או יעניש את מי שמפריע לשחקן יריב לעשות זאת. כך קורה בכדורסל ובכדוריד.

בזבוזי זמן למכביר על ידי הקבוצה המובילה: זאת מכת מדינה. אין-ספור התחזויות של שחקנים בגין פציעה שלא הייתה ולא נבראה, ועם השריקה לעבירה לטובתו, השחקן ה"פצוע" פתאום דוהר קדימה לקבל את הכדור. במקרים אחרים השוער משתטח על כדור שכל ילד היה יכול לעצור בקלות, מחבק, מנשק אותו וממתין לחבריו שילטפו את ראשו. גם כאשר הוא נעמד על הרגליים – לכאורה מתכונן לבעיטה – הוא ממשיך ללטף ולנשק את הכדור, תוך שהוא מחווה בתנועות ידיים הזויות, כביכול כדי לכוון את חבריו בקצה השני של המגרש, אף שהם בכלל לא שמים לב אליו. כל אלה כדי לבזבז זמן, ואכן כל אירוע כזה מבזבז לפחות שתי דקות. במקרים מעטים שוער שנהג כך קיבל כרטיס צהוב, ובמקרים נדירים עוד יותר, בכל ההיסטוריה של המשחק בעולם כולו, שוער קיבל כרטיס צהוב שני ואף כרטיס אדום כאשר המשיך במעלליו.

ביצוע בעיטת 11: השופטים לא מונעים מהשוער ומשחקני השדה של היריבה להפריע לבועט  ולנסות להלחיץ אותו. גם כאן בזבוז של דקות לא מעטות בלי תגובה ראויה של השופטים. לדעתי השוער חייב להישאר על קו השער, אם יצא ממנו לעבר השחקן הבועט יש להענישו בכרטיס צהוב. שחקני השדה חייבים לעמוד מיד מחוץ לרחבה ומסביב לקשת 9 המטרים. השופט יעניש בצהוב שחקן או שניים על מנת להרתיע את האחרים.

נכון שהשופטים מוסיפים זמן שבוזבז, אבל בכל זאת אלה פרקטיקות מזיקות. ראשית כי השופטים לא מוסיפים את מלוא הזמן שבוזבז, שנית כי בזבוזי הזמן עוצרים את המומנטום של הקבוצה הנמצאת בפיגור ומגבירה לחץ על היריבה.

לפי הפרסומים בתקשורת, נראה שהולכים לקבל החלטה סנסציונית שהמשחק ישוחק 90 דקות נטו. לשם כך ישתמשו בשעון עצר כמו בכדורסל ובכדוריד. זו החלטה מבורכת, השאלה היא האם האירועים שלעיל ייכללו בעצירת השעון. עד אז ראוי שהשופט יוסיף לפחות את מלוא הזמן שמבוזבז.

כמעט בכל שריקה לעבירה, במיוחד בעבירה בתוך הרחבה, השחקנים עטים על השופט, מתלוננים ומפריעים לו לנהל את האירוע. יש לקבוע שרק לקפטן מותר לפנות לשופט, כל שחקן אחר שיעשה זאת צריך לקבל צהוב או אדום בהתאם לנסיבות.

הרמת דגל לנבדל: אני לא מבין את ההנחיה החדשה לשופטי הקו שלא להניף מיד את הדגל כאשר הם בטוחים ששחקן ההתקפה היה בעמדת נבדל בזמן המסירה לעברו. על פי החוקה, שחקן בנבדל פסיבי הופך לאקטיבי ברגע שהוא מתערב במשחק, כך שמספיק שהוא רץ לעבר הכדור, או חוסם שחקן יריב ומפריע לו, ובוודאי כאשר הוא נוגע בכדור – הקוון חייב להניף את הדגל. כאשר שחקן בעמדת נבדל מבקיע שער או מוסר לחברו שהבקיע שער ורק אז הקוון מניף את הדגל, מתעוררים תסכול, מרירות ואלימות. התוצאה היא תגובות נזעמות שמדליקות את היציעים. גם כאן השינוי לא ייעל את שטף המשחק אלא רק סירבל אותו ויצר תסכול וזעם בקרב הקהל ושחקנים, כי מבטלים להם שער שהובקע. ההצעה: אם יובקע שער לא חוקי, בדיוק בשביל זה יש VAR, והוא ימליץ לשופט לפסול את השער.

על מנת למנוע מקרים נוספים כמו זה שהיה באצטדיון טרנר, צריכה לצאת הנחיה ברורה לקבוצות שמיד עם השריקה לסיום חל איסור על השחקנים להתקרב לשחקני הקבוצה היריבה, אלא אם כן באו ללחוץ ידיים. הם ילכו רק ליציע האוהדים שלהם או לחדרי ההלבשה. שחקן שיתגרה בשחקן יריב לאחר שריקת הסיום יוענש בכרטיס אדום ישיר. אני ממליץ לחייב את הקבוצות שבסיום המשחק יעמדו השחקנים במרכז המגרש משני צידי השופטים, כמו לפני פתיחת המשחק, ילחצו ידיים זה לזה וינופפו לאות תודה לעבר כל היציעים. קבוצה שלא תעשה כן יש להעניש את האגודה שלה.

למען ההגינות הספורטיבית, אני ממליץ שאם שחקן פצע שחקן יריב וגרם לו לצאת לקבלת טיפול רפואי מחוץ למגרש, גם השחקן הפוגע יצא מהמגרש. הוא יוכל לחזור רק יחד עם השחקן שנפצע. כך יימנע יתרון מספרי לטובת קבוצתו של השחקן הפוגע ויתמתנו הפגיעות בשחקנים.

כדאי שגם בנושאים אלה "תצא תורה מציון", בכך שההתאחדות לכדורגל תיזום פנייה לגורמים הרלוונטיים.

גילוי נאות, בשולי הדברים אני מבקש לומר שבגיל צעיר פרשתי מרצוני מהשיפוט בליגה הארצית בשל מחלוקת על התנהלותו של רכז מחוז הדרום (בזמנו גרתי בדימונה, היום בראש העין).

כאשר ניהלתי את החברה למוסדות חינוך ותרבות במזרח ראשון לציון, הצעתי לאיגוד השופטים לסייע בהכשרת שופטים חדשים ולהעמיד לרשותם מבנה ואמצעים נוספים ללא תשלום, אך לצערי הדברים נפלו על אוזניים ערלות.