די לאלימות בכדורגל

הצעות לשינויים בחוקת המשחק שימנעו אלימות
תמונה של מימון
מימון אסולין

אני כותב שורות אלה בעקבות האלימות הגואה והמהומות במגרשי הכדורגל בשנים האחרונות ובעיקר בשל ההתנהגות הבריונית במשחק בין הפועל באר שבע למכבי חיפה לאחר המשחק ב-1 במאי. ביתר שאת בעקבות האלימות כלפי יו"ר ההתאחדות לכדורגל, מר משה (שינו) זוארץ ובכירים נוספים במנהלת ובהתאחדות לכדורגל.

כשופט כדורגל לשעבר בליגה הארצית (הלאומית היום), אני מוצא חובה נעימה לעצמי להציע כמה תובנות לתיקון המצב.

 אני רואה את הדברים קצת אחרת מ"האוהד המצוי" ואני יודע שכל שינוי בחוקת הכדורגל מתבצע רק על ידי I.F.A.B (הגוף האחראי על חוקת הכדורגל, שנוסד באנגליה בערך בשנת 1880) באמצעות ועדת חוקה בת 12 חברים הכוללת כ-20% נציגי F.I.F.A. אבל יש החלטות שההתאחדות המקומית יכולה להחיל על השופטים והקבוצות בארצה. מכיוון שחלק מ"התקלות" בעולם ואצלנו מקורן בשינויים מסוימים שנעשו בשנים האחרונות בחוקת הכדורגל, רפיסות של חלק קטן משופטי הכדורגל ואי אחידות בשיפוט, אני חושב שצריך לעשות את השינויים המתבקשים, או בעצם להחזיר חלק מהעטרה ליושנה. לעניות דעתי חלק מהשינויים הניבו את ההתנהגות הקלוקלת של שחקני הכדורגל, בעיקר במדינתנו, כי המאמנים והשחקנים כאחד מותחים את החבל יתר על המידה וגודשים את הסאה עד כדי פגיעה בענף שעליו הם יושבים.

אלה השינויים שלדעתי צריכים להתבצע לאלתר כדי לבלום את ההידרדרות:

עמדת המגינים בבעיטות עונשין: שגוי בעיניי ביטול הזכות לאפשר לשחקן לבצע בעיטת עונשין כששחקני היריב עומדים במרחק 9 מטר מהכדור. אני מבין את הרציונל – המגינים קרובים כדי לאפשר למשחק לזרום – אבל התוצאה הפוכה. לא רק שלא חוסכים זמן, אלא שנוצרת הפרעה בביצוע בעיטת העונשין, כי שחקני היריב נצמדים לכדור, מתחילות דחיפות הדדיות בין הבועט ליריבים ולא אחת גם "קרב תרנגולים" מצח אל מצח, שמחייב כרטיס צהוב – ואותו ברוב המקרים השופט לא מוציא.

לעיתים כאשר קבוצה מבקיעה שער, השוער ושחקני ההגנה לא מאפשרים לשחקן היריב להביא את הכדור למרכז המגרש כדי לחדש את המשחק במהירות. זה קורה בעיקר בדקות האחרונות של המשחק, כי הקבוצה שהבקיעה מבקשת לבזבז זמן. מקרים כאלה גוררים אלימות ללא תגובה של השופט. אני מציע שמיד עם הבקעת שער השופט ייקח את הכדור למרכז המגרש או יעניש את מי שמפריע לשחקן יריב לעשות זאת. כך קורה בכדורסל ובכדוריד.

בזבוזי זמן למכביר על ידי הקבוצה המובילה: זאת מכת מדינה. אין-ספור התחזויות של שחקנים בגין פציעה שלא הייתה ולא נבראה, ועם השריקה לעבירה לטובתו, השחקן ה"פצוע" פתאום דוהר קדימה לקבל את הכדור. במקרים אחרים השוער משתטח על כדור שכל ילד היה יכול לעצור בקלות, מחבק, מנשק אותו וממתין לחבריו שילטפו את ראשו. גם כאשר הוא נעמד על הרגליים – לכאורה מתכונן לבעיטה – הוא ממשיך ללטף ולנשק את הכדור, תוך שהוא מחווה בתנועות ידיים הזויות, כביכול כדי לכוון את חבריו בקצה השני של המגרש, אף שהם בכלל לא שמים לב אליו. כל אלה כדי לבזבז זמן, ואכן כל אירוע כזה מבזבז לפחות שתי דקות. במקרים מעטים שוער שנהג כך קיבל כרטיס צהוב, ובמקרים נדירים עוד יותר, בכל ההיסטוריה של המשחק בעולם כולו, שוער קיבל כרטיס צהוב שני ואף כרטיס אדום כאשר המשיך במעלליו.

ביצוע בעיטת 11: השופטים לא מונעים מהשוער ומשחקני השדה של היריבה להפריע לבועט  ולנסות להלחיץ אותו. גם כאן בזבוז של דקות לא מעטות בלי תגובה ראויה של השופטים. לדעתי השוער חייב להישאר על קו השער, אם יצא ממנו לעבר השחקן הבועט יש להענישו בכרטיס צהוב. שחקני השדה חייבים לעמוד מיד מחוץ לרחבה ומסביב לקשת 9 המטרים. השופט יעניש בצהוב שחקן או שניים על מנת להרתיע את האחרים.

נכון שהשופטים מוסיפים זמן שבוזבז, אבל בכל זאת אלה פרקטיקות מזיקות. ראשית כי השופטים לא מוסיפים את מלוא הזמן שבוזבז, שנית כי בזבוזי הזמן עוצרים את המומנטום של הקבוצה הנמצאת בפיגור ומגבירה לחץ על היריבה.

לפי הפרסומים בתקשורת, נראה שהולכים לקבל החלטה סנסציונית שהמשחק ישוחק 90 דקות נטו. לשם כך ישתמשו בשעון עצר כמו בכדורסל ובכדוריד. זו החלטה מבורכת, השאלה היא האם האירועים שלעיל ייכללו בעצירת השעון. עד אז ראוי שהשופט יוסיף לפחות את מלוא הזמן שמבוזבז.

כמעט בכל שריקה לעבירה, במיוחד בעבירה בתוך הרחבה, השחקנים עטים על השופט, מתלוננים ומפריעים לו לנהל את האירוע. יש לקבוע שרק לקפטן מותר לפנות לשופט, כל שחקן אחר שיעשה זאת צריך לקבל צהוב או אדום בהתאם לנסיבות.

הרמת דגל לנבדל: אני לא מבין את ההנחיה החדשה לשופטי הקו שלא להניף מיד את הדגל כאשר הם בטוחים ששחקן ההתקפה היה בעמדת נבדל בזמן המסירה לעברו. על פי החוקה, שחקן בנבדל פסיבי הופך לאקטיבי ברגע שהוא מתערב במשחק, כך שמספיק שהוא רץ לעבר הכדור, או חוסם שחקן יריב ומפריע לו, ובוודאי כאשר הוא נוגע בכדור – הקוון חייב להניף את הדגל. כאשר שחקן בעמדת נבדל מבקיע שער או מוסר לחברו שהבקיע שער ורק אז הקוון מניף את הדגל, מתעוררים תסכול, מרירות ואלימות. התוצאה היא תגובות נזעמות שמדליקות את היציעים. גם כאן השינוי לא ייעל את שטף המשחק אלא רק סירבל אותו ויצר תסכול וזעם בקרב הקהל ושחקנים, כי מבטלים להם שער שהובקע. ההצעה: אם יובקע שער לא חוקי, בדיוק בשביל זה יש VAR, והוא ימליץ לשופט לפסול את השער.

על מנת למנוע מקרים נוספים כמו זה שהיה באצטדיון טרנר, צריכה לצאת הנחיה ברורה לקבוצות שמיד עם השריקה לסיום חל איסור על השחקנים להתקרב לשחקני הקבוצה היריבה, אלא אם כן באו ללחוץ ידיים. הם ילכו רק ליציע האוהדים שלהם או לחדרי ההלבשה. שחקן שיתגרה בשחקן יריב לאחר שריקת הסיום יוענש בכרטיס אדום ישיר. אני ממליץ לחייב את הקבוצות שבסיום המשחק יעמדו השחקנים במרכז המגרש משני צידי השופטים, כמו לפני פתיחת המשחק, ילחצו ידיים זה לזה וינופפו לאות תודה לעבר כל היציעים. קבוצה שלא תעשה כן יש להעניש את האגודה שלה.

למען ההגינות הספורטיבית, אני ממליץ שאם שחקן פצע שחקן יריב וגרם לו לצאת לקבלת טיפול רפואי מחוץ למגרש, גם השחקן הפוגע יצא מהמגרש. הוא יוכל לחזור רק יחד עם השחקן שנפצע. כך יימנע יתרון מספרי לטובת קבוצתו של השחקן הפוגע ויתמתנו הפגיעות בשחקנים.

כדאי שגם בנושאים אלה "תצא תורה מציון", בכך שההתאחדות לכדורגל תיזום פנייה לגורמים הרלוונטיים.

גילוי נאות, בשולי הדברים אני מבקש לומר שבגיל צעיר פרשתי מרצוני מהשיפוט בליגה הארצית בשל מחלוקת על התנהלותו של רכז מחוז הדרום (בזמנו גרתי בדימונה, היום בראש העין).

כאשר ניהלתי את החברה למוסדות חינוך ותרבות במזרח ראשון לציון, הצעתי לאיגוד השופטים לסייע בהכשרת שופטים חדשים ולהעמיד לרשותם מבנה ואמצעים נוספים ללא תשלום, אך לצערי הדברים נפלו על אוזניים ערלות.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

7 תגובות

  1. כאשר יש אלימות בבתי הספר, ובכבישים, ובמקומות ציבוריים, וחוסר נימוס בבתי הקולנוע, ובשפת הים, אתם מתפלאים שיש אלימות במגרשי הכדורגל. האוכלוסיה מתנהגת בצורה מגעילה שלא מתאימה לחברה תרבותית.

  2. ליבי עליך
    מעניין יהיה לשמוע את דעתך בסוגית הפרעות במשחק גביע המדינה אתמול שבסיומו נאלצו לחלץ את הנשיא מהאיצטדיון (כך שמעתי בחדשות הבוקר), איך לדעתך צריך להתמודד עם התופעה

  3. כאשר יש אלימות ולא מטפלים בה מהשורש, היא זולגת לכל תחומי החיים. אנחנו במגמה שלילית ביותר. מסכנים אנחנו

  4. למר שניר ושאר הקוררים.
    כאשר כתבתי את המאמר הנ"ל חשבתי שזה האירוע האלים והכי קיצוני שיכול להתרחש אצלנו, לדאבוני הרב אמש, במקביל לפרסום המאמר, חווינו אירוע הרבה יותר מוזר, מביש, הזוי, שמבזה את כב' הנשיא, את ענף הכדורגל בכלל ואת המדינה כולה. אף מילת גנאי שיש בלקסיקון בכל השפות לא יכולה לתאר את המעשה המזעזע, הבושה והנזק התדמיתי לענף הכדורגל בארץ והכלימה שזה הביא עלינו ברחבי העולם כולו.
    תמיד מדברים על "הקומץ", נכון גם הפעם היה זה קומץ של כאלף פורעי חוק מאוהדי בית"ר ירושלים, מתוך כעשרים אלף ירושלמים, בסה"כ היו שלושים אלף צופים משתי הקבוצות. אבל נמאס כבר לשמוע את הטיעון המקל הזה בדבר "הקומץ" שכן הנזקים שגורם "הקומץ" הזה הורסים כל חלקה טובה. לכן צריכה להיות חקיקה פלילית מחמירה מאוד גם לגבי האוהדים בענפי הספורט.
    האירוע המבמיש הזה שם בצל משחק כדורגל משובח וספורטיבי של שתי הקבוצות, בסיוע צוות השיפוט שעשה עבודה טובה מאוד. אמש "כשהדם היה עוד חם" הנטייה של התקשורת הייתה שעפ"י התקנון צריך לשלול את הענקת הגביע מהירושלמים ולהעבירו לקבוצה שהפסידה להם.
    אלא שמאוחר יותר ציטטה המגישה, מירי נבו, מתוך תקנון ההתאחדות לכדורגל את אחד הסעיפים הדן בפריצת קהל למגרש (נדמה לי סעיף 11 א') שאומר "במקרה של פריצת הקהל לתחומי המגרש במהלך המשחק ובסמוך לסיום המשחק יש לשלול את האליפות (או הנצחון) מהקבוצה שאוהדיה פרצו למגרש".
    קבוצת הפורעים פלשה למשטח הדשא לאחר כשעה משריקת הסיום, שכן החברה שאירגנה את האירוע מטעם ובהזמנת ההתאחדות לכדורגל התברברה בהכנת הבמה ותחילת אירוע הענקת הגביע במשך 45 דקות!! ורק אז התחיל הטקס כששחקני בית"ר עומדים בשתי שורות ומוחאים כפיים לשחקני המפסידה שעשו דרכם לבמה וקיבלו את מדליית הכסף. רק לאחר מכן באה הפלישה הנוראה.
    כידוע, קבוצות נענשות (בעיקר הקבוצות המארחות), כי הן מפיקות את האירוע ועליהן חלה החובה למנוע גם מעשים מהסוג הזה.
    אני צופה בטלויזיה ונוסע לצפות בהמון משחקי כדורגל בעיקר מספרד ואנגליה. רואים את המאבטכים יושבים כתף אל כתף עם הפנים לכיוון האוהדים מסביב לכל המגרש. הם לא מסובבים את הפנים לרגע מהקהל, אצלינו השוטרים והבמאבטחים "מטיילים" הלוך ושוב בשולי המגרש נהנים מהמשחק מתחכחים עם מאמנים וכתבי ספורט ומזניחים את משימתם.
    על כן, עם כל הצער, אני חייב להגיד שמי שהפיקה את האירוע והייתה האחראית הבלעדית היא אך ורק ההתאחדות לכדורגל, היא קבעה את מועד המשחק, את המיקום, את מנהלי האירוע מטעמה, את חברת האבטחה ואת זימון השוטרים!!.
    ההתאחדות לכדורגל לא יכולה להתנער מהאחריות שלה, ולא יכול להיות שהאשמה במחדל היא שתתבע לדין במקרה הזה.
    לעניות דעתי זו תהיה טעות טרגאגית ומקפחת את ירושלים אם ישלל ממנה הגביע. יש להעניש אותה בחומרה על פריצת הקהל, אבל אני חושב שאפשר לעשות סוג של תיקון, לקיים טקס מכובד בחצרו של בית הנשיא ולהעניק את הגביע.

  5. האלימות בכלל ובקרב אוהדי הכדורגל בפרט רק תלך ותעלה. מי שאין לו מה להגיד או לעשות דום דבר רציני יכול להגיע לכותרות אם יפרוץ גדרות, יקלל, יפעיל זיקוקים, ישבית טקסים, ויגרום עוגמת נפש לאוכלוסיה השקטה

  6. הכל תלוי בחוקים, בנהלים, ובאכיפתם. בינתיים בשל התייחסות של שיקולים פוליטיים, הבעיה רק מחמירה ותחמיר עוד יותר.

  7. די לאלימות בכדורגל, בכבישים, בתוך האוטובוסים, בבתי החולים, בבתי הספר, ואיפה לא. נהיינו מדינת אלימות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

הידד למשתמט!

הכנסת אישרה את החלת דין הרציפות על חוק הגיוס

דילוג לתוכן