המשחק שלא נגמר

במשך שנים רבות הגעתי (כמעט) לכל קצוות תבל בעקבות אירועי הספורט הגדולים. נדמה היה לי, לא פעם, שכבר צפיתי בשיא השיאים שמשחק הכדורגל יכול לספק. כך היה למשל בשנת 1982 במונדיאל בספרד, במשחק שהתקיים בברצלונה והסתיים בניצחון של איטליה על ברזיל 3:2, בשיפוטו של הישראלי אברהם קליין. וכך היה גם 17 שנים לאחר מכן, שוב בברצלונה, במשחק גמר גביע האלופות בניצחון של מנצ'סטר יונייטד על באיירן מינכן 2:1. עוד עשרות משחקים במסגרות שונות סיפקו מפעם לפעם דרמות, אבל שני המשחקים הללו בברצלונה היו בעיניי המלהיבים והדרמטיים ביותר.

כך חשתי במשך שנים, עד יום ראשון השבוע. אומנם לא טסתי לקטר, ולא נכחתי באצטדיון במשחק גמר המונדיאל בין ארגנטינה לצרפת, אבל גם הצפייה במשחק שלא נגמר מול מרקע הטלוויזיה הייתה חוויה עוצמתית. משחק הגמר הכל כך דרמטי בין ארגנטינה לצרפת סיפק לקהל באצטדיון וברחבי העולם רגעי שמחה, מתח והתרגשות: אחרי 2:2 בתום 90 דקות, ו-3:3 בתום 120 דקות, ועוד 4:2 בדו-קרב הבעיטות מ-11 מטרים זכתה ארגנטינה של מסי בגביע העולם אחרי 36 שנים.

הכדורגל, המונדיאל, השחקנים והקהל שברו את כל שיאי השיאים במשחק שלא נגמר, והוא היה לגולת הכותרת של אירוע ספורטיבי שנמשך חודש ימים בקטר. נדמה שסיפורו של משחק הגמר הזה ילווה את הכדורגל העולמי עוד שנים רבות. רבים אומנם פקפקו בהחלטת פיפ"א לאפשר לקטר לארח את המונדיאל, אולם הקטרים סיפקו חוויית כדורגל מרהיבה ומושקעת.

בקרוב יחזור הכדורגל לשגרה, ובשיאה של עונת המשחקים ישתפו פעולה בליגת האלופות של אירופה ובליגה הצרפתית שלושת כוכבי-העל – מסי, אמבפה וניימאר.

לסיום, אבקש לשבח את כאן 11 – תאגיד השידור הישראלי שהביא את החוויה הספורטיבית במלוא עוצמתה לכל בית בישראל. תמוה בעיניי שבימים אלה נשמעים קולות צורמים שדורשים את סגירת התאגיד!