עוד שנה של כדורגל

הספורט הישראלי לא יכול היה לקבל מתנת ראש השנה גדולה יותר מהניצחון הדרמטי של נבחרת הכדורגל של אלבניה 2:1, שהבטיח את המפגש הכפול בפלייאוף עם סיכוי ריאלי להעפיל ליורו 2024. עם כל החשיבות של הופעה היסטורית ביורו, אם תושג, לעניות דעתי הסיפוק הראשון במעלה מהקמפיין של הנבחרת כבר הושג. משב רוח רענן, שחקנים רעבים להצלחה, קהל אוהדים שחזר לתמוך, ובגדול, ומעל הכול צוות הנהגה מעולה בראשותם של יוסי בניון ואלון חזן.

הייתי חלק אינטגרלי מנבחרות ישראל עשרות בשנים והכרתי מקרוב את המעלות והחסרונות של כל נבחרת בכל קמפיין. עוד יסופר למה נבחרות עם הכוכבים הגדולים ביותר לא הגיעו לקו המטרה. את יוסי בניון ואלון חזן הכרתי וליוויתי מקרוב כמעט במשך כל הקריירה שלהם כשחקני נבחרת. כאשר מונה כל אחד מהם לתפקידו העכשווי בירכתי על המהלך בלב שלם בשל היכרותי איתם והאמונה שהם יביאו שינוי. אופיים של אנשים אינו משתנה ממעמד השחקן למעמד המנהל או המאמן, ומלכתחילה היה ברור לי שההחלטה למנות את בניון וחזן תהפוך לבינגו.

אינני מעוניין לעסוק בערב ראש השנה החדשה בסוגיית ערן זהבי, בראש ובראשונה משום שזהבי החל את הקריירה שלו בנבחרת לאחר פרישתי מתפקידי בנבחרת ובהתאחדות לכדורגל, ואינני מכיר אותו די הצורך לבחון את הדברים. אני כן בטוח שההחלטות של בניון וחזן הן לגופו של עניין ולא לגופו של שחקן. דרך אגב, לאורך עשרות שנות עבודתי עם נבחרת ישראל לא היה מצב שבו שחקן היה לבדו בחדר. תארו לעצמכם מה היו התגובות במקרה כזה כאשר התפוצצה פרשת נערות הליווי. כך או כך אין חולק על תרומתו של ערן זהבי לנבחרת ובהחלט ייתכן שהוא עוד ישוב לנבחרת, אבל כלל ברזל הוא שגם אם בנבחרת השחקנים הם הכול, אז הצוות המקצועי הוא תמיד מעל לכול.

ההתאחדות לכדורגל לדורותיה סבלה מחוסר יכולת לגבות מהלכים מקצועיים שזקוקים להיבחן לאורך זמן. כך למשל נקטעה עבודתו של ריצ’רד נילסן ז״ל ולאחר מכן הסתיימה עבודתו של אברהם גרנט, למרות הקמפיין הטוב ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי באירופה. בניון וחזן מובילים מהלך שאולי אולי יביא עימו שינוי מהותי ויוסיף נופך לכדורגל הישראלי.