טום בריידי – לא היה ולא יהיה כמוהו

פרידה מאלוף הפוטבול
תום על המגרש
טום בריידי תמונה: Jack Newton flickr commons.wikimedia.org

יסלח לי מוחמד עלי, גדול המתאגרפים בכל הזמנים. גם מייקל פלפס, גדול השחיינים בכל הזמנים. יסלחו לי גם ג'ורדן, בייב רות', טייגר וודס, המילטון ושומאכר, מסי ורונאלדו, פדרר ונאדל, יוסיין בולט ועוד רבים ומדהימים. כולם ברשימת גדולי הספורטאים בכל הזמנים, כולם מודלים לחיקוי וכולם זוקקו מחומר של אלופים אמיתיים. אבל הכי גדול מכולם – יש רק אחד.

גדולה כמו של טום בריידי לא הייתה ולא תהיה. אם צריך לבחור מילה אחת – סוחף. סחף את ניו-אינגלנד לשש אליפויות, את טמפה-ביי לעוד אחת, סחף את החברים לקבוצה, את הצוות המקצועי, את הקהל, את כל אמריקה ואיך לא – סחף גם את ג'יזל. אחד בכמה דורות.

טום בריידי פורש ממשחק מקצועי בגיל 44 לאחר 22 שנות משחק פעיל. לשם השוואה, אורך הקריירה הממוצע של שחקן NFL עומד על קצת פחות משלוש וחצי שנים. מדובר בליגה הכי פיזית על כדור הארץ. בכל שנה רמת האתלטיות עולה עוד מדרגה – כולם רצים מהר יותר, קופצים גבוה יותר ודוחפים חזק יותר. איכשהו, באורח פלא, בזמן שהגיל משך אותו מטה מבחינת רמת הפיזיות שלו, בריידי הפך לשחקן קטלני יותר ויותר בכל עונה. יותר יארדים, יותר ניצחונות, עוד תארים. מה סוד הקסם? כנראה רק הוא יודע.

אך האם הכול בא בקלות? רובנו נוטים לחשוב שכן. המציאות קצת שונה.

את קריירת המכללות התחיל בריידי בתור שחקן מחליף. עברו מעל לשנתיים עד שתפס את מקומו בהרכב, וגם אז ברוטציית חילופים עם קווטרבק אחר, שנחשב לשחקן בעל פוטנציאל גדול ממנו.

בריידי נבחר בסיבוב השישי של דראפט ה-NFL של שנת 2000 בבחירה מספר 199 מתוך 259, מה שמיצב אותו באזורים הפחות מבטיחים של הליגה בתחילת הקריירה. באחד הראיונות המפורסמים שלו, טום מירר בבכי וסיפר כי "רק חיכה לראות את השם שלו עולה", לאחר שלא פחות משישה קווטרבקים אחרים נבחרו לפניו.

במבחני הקומביין, שבהם נבחנים מועמדים פוטנציאליים לשחק ב-NFL, הסקאוטרים שצפו בטום ציינו שהוא "בעל מבנה גוף בעייתי, חסר יכולת התניידות וזריקה ללא מספיק עוצמה". לימים סיפר הבעלים של קבוצת ניו אינגלד רוברט קראפט כי לאחר הדראפט ניגש אליו בריידי ואמר לו כי הבחירה בו היא המהלך הכי חכם שהם עשו. ממש נבואה שהגשימה את עצמה.

גם פתיחת הקריירה המקצועית לא הייתה פשוטה, אך ברגע שטום עלה על הגל – לא היה אפשר לעצור אותו ואת שתי קבוצותיו. הנה קצת נתונים אישיים וקבוצתיים:

  • 7 אליפויות
  • 5 תארי MVP של הסופרבול
  • 3 תארי MVP של ה-NFL
  • נבחר 15 פעמים לפרו-בול
  • מקום ראשון בכל הזמנים בכמות הניצחונות בעונה הסדירה
  • מקום ראשון בכל הזמנים בכמות הטאצ'דאונים בעונה הסדירה
  • מקום ראשון ביארדים בעונה הסדירה – 84,520
  • מקום ראשון בכמות הניצחונות וההופעות בפלייאוף
  • מקום ראשון בכל הזמנים בכמות הטאצ'דאונים בפלייאוף
  • מקום ראשון ביארדים בפלייאוף – 13,049

הרשימה לא צפויה להיגמר.

אם אפשר להגיד משהו, זה פשוט תודה. זכינו להיות עדים לגדולה שאין שנייה לה, לספורט במיטב תפארתו, למשחקים שייזכרו לדורות. יש קאמבקים שרק טום בריידי יכול להוביל, למשל החזרה מ-28:3 בגמר הסופרבול ורבים נוספים, סוחף כבר אמרנו? גם במשחקו האחרון בקריירה, שהוכרע בבעיטה בשנייה האחרונה, טום הוביל קאמבק אדיר שכמעט נגמר בניצחון. בגיל 44. עונה 22.

הלוואי שהייתה עונה 23. לנו נשארו הזיכרונות והסיפורים. תודה טום בריידי!

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

  1. מדובר בענף ספורט שאין לו שום אחיזה בארץ. איך זה שישראלים מתעניינים בו ומעמיקים בו? מעניין

    1. אני התחלתי להתעניין בספורט הזה בשנת השבתון הראשונה שלי בארה"ב. זה ספורט טכני מאין כמוהו, שבו מהלכים מתוכננים להפליא וכל הקבוצה עובדת במהירות הבזק כדי להגיע למטרה. היופי הוא גם לצפות בניתוח המהלכים במהירות איטית ע"י הפרשנים. בהחלט ספורט לא פשוט, אבל בהחלט חוויה.

  2. אין ספק שהוא ספורטאי גדול. אבל לתת לו את התואר הגדול מכולם זה לא מוגזם?

  3. אם זה ספורט חשוב ומעניין איך יכול להיות שרק בארצות הברית בכלל משחקים במשחק הזה מכל העולם

  4. ואני שאינני יודע כלום על המשחק קיבלתי את המאמר בחיוב, למדתי ממנו בקצרה וללא מאמץ על העולם הזה שלא הכרתי, ואהבתי את הגישה החיובית שמלווה אותו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

צילום של אליהו

סיפור גן העדן

על מונותיאיזם, פוליתיאיזם וההיררכיה של הפולחן