המציאות העגומה של נבחרת הכדורגל

אינני יכול להבין על סמך מה שאבו הפרשנים והשדרים שלנו את האופטימיות לפני המשחק נגד סקוטלנד במוצאי שבת, עד כדי כך שחלקם העזו להתנבא לגבי תוצאת המשחק וחזו ניצחון ישראלי. זה פשוט מוביל אותי למסקנה שיש משהו נחות מהשחקנים והמאמנים שלנו, ואלו הם השדרים והפרשנים שלנו.

אנחנו דשים הרבה בחולשות של הכדורגל שלנו ומייחסים זאת בעיקר לרמת המשחק של השחקנים, אבל אולי בעיית הבעיות היא בתקשורת, שתמיד יוצרת אשליות לפני המשחק ולאחריו הופכת למנתחת פתולוגית. העובדה שרמת הציפיות לפני המשחק אינה תואמת את תוצאת המשחק מדברת בעד עצמה. האם לפני המשחק בסקוטלנד שכחו כולם את התבוסה המשפילה 5:0 בדנמרק? לכאורה נבחרת ישראל הייתה קרובה להשגת המטרה בסקוטלנד, כאשר במהלך המשחק הוליכה פעמיים 1:0 ו-2:1, אבל רק לכאורה – כי בניתוח מקצועי אמיתי המציאות הייתה שונה בתכלית. הסקוטים נתנו את הטון ברוב שלבי המשחק והגיעו למצבי הבקעה רבים מול השער שלנו, ולראיה השוער מרציאנו היה השחקן הישראלי המצטיין במשחק.

תמונת מצב עכשווית: המשחקים שנותרו בקמפיין מוקדמות גביע העולם יתנהלו לפרוטוקול בלבד. הקשקשנים בתקשורת הכושלת יתעסקו בשאלה האם זהבי יכבוש שער ויחלוף על פני מוטל׳ה שפיגלר, שהחזיק בשיא, ויפזרו שמות מועמדים לאימון הנבחרת אחרי וילי רוטנשטיינר האוסטרי. התרופה היחידה לכל המצב הלא רצוי הזה היא החזרה לשגרת הכדורגל המקומי, שהוא דל איכות אבל לפחות מעניין בשל חוסר היכולת לזהות מי הטוב, הרע והמכוער. הבה נגילה בליגה…