ליונל מסי והחלום

סוד האגדה של מסי
צילום של מסי מתגלח
מסי מתגלח צילום באדיבות ג'ילט

האהדה למסי איננה עוד אהדה לשחקן כדורגל. זו הליכה אחרי החלום, ההוכחה שגם בימינו החומרניים ניתן להיאחז ב"אגדה" ולדבוק בה.

אין ספק שמסי הוא שחקן גדול, לדעתי הגדול מכולם. אבל היו גדולים לפניו – מדיסטפאנו, פושקש, בסט, קרויף ובקנבאואר ועד רונאלדו, פלה ומרדונה. איש מהם לא הפך לדגם הזדהות כמסי. איש מהם לא העלה לרגל מיליונים לפקוד אותו ואת ברצלונה. לרונאלדו בריאל מדריד היו מיליוני אוהדי כדורגל, אבל למסי הרבה יותר אהדים, ולא כולם אוהדי כדורגל.

בעולם שבו הרשתות החברתיות תוקפות כל ידוען בעולם, מסי היה כמעט בלתי פגיע. הוא שיחק כדורגל, פרגן לשחקנים שאיתו, לא התפרסם במסיבות של אורגיות, אלכוהול וסמים. הוא יצור שניתן להזדהות איתו כי הוא הדגם של בן השכן הטוב, של האמן הידוע שהיה איתך בצבא ולא תבע לעצמו שום פריבילגיות. הוא לא ניסה להיות שונה, הוא היה – הוא עצמו. תמיד טוב, תמיד מנסה להשתפר. מאמין בקבוצה ולא ביחיד, אפילו אם אותו יחיד הוא עצמו.

דרך מסי יכול האוהד מנורווגיה, מישראל או מפרגוואי לחוש שיש תכלה לחלום. שמותר לחלום על עולם אחר, פחות רע ופחות נוטר. מותר להאמין שאדם טוב ושחקן טוב יממש את עצמו בימים קשים כל כך לדמוקרטיות בעולם. שהוא יהיה דגם לחיקוי. לא משום שהוא יפה יותר. לא משום שהתבטאויותיו מסעירות יותר. לא משום שהוא אומר "אתם חושבים שאני השחקן הגדול בתבל – אתם צודקים". הוא לעולם לא יאמר זאת, וזה סוד כוחו.

אבל אנשים לא ילכו שבי אחרי דמות צנועה ותקנית אלא אם לדמות יש שובל נוסף – והשובל הוא הכדורגל שלו. שחקן "מוגבל" חסר רגל ימין אימתנית מצליח להעניק לציבור חובבי הכדורגל משהו מעולם אחר. כדורגל מבריק, ביצועים נקיים חוזרים ונשנים ויכולת וירטואוזית דווקא במצבי לחץ.

החלומות של הנהג, של הכורה ושל היהלומן מתגשמים דווקא במגרש הכדורגל. שם נמצא "גמד", אבל בניגוד לאגדות על הגמד הרשע, ניצב שם הגמד הטוב, מכמיר הלב, הווירטואוז שיוצר גלי אהדה בכל רחבי העולם. זהו מסי.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

10 תגובות

  1. עוזי ברעם מתאר תופעה נדירה של שחקן כדורגל הטוב ביותר בעולם, מסי, שהצניעות וההתנהלות שלו מחוץ למגרש אינה דומה לזו של שחקנים מובילים שהיו לפניו. אוהדי כדורגל מאופיינים באובססיביות לקבוצה שלהם ובראש וראשונה לשחקנים הכוכבים. האוהדים חיים כל רגע בחייהם המקצועיים והפרטיים מה שתורם להילה המרחפת מעל ראשם, כל עוד הם על המגרש. ניתן להגדיר את רגשותיהם של האוהדים כלפי הכוכבים כסוג של התמכרות. אך בכך לא מסתיים הקשר, האדרנלין הזורם בדמם של השחקנים, בכמות ובמהירות של יגואר המסתער על טרפו, וגבריותם הפורצת מהווים יעד קבוע לצעירות שראשן מסתחרר מעצם ההתבוננות בהם. לכן, לעתים לא נדירות שחקני כדורגל מוצאים את עצמם בכותרות הראשיות לאו דווקא בשל גול שהכניסו… וכאן נכנסת לתמונה המדיה, שמשדרגת את תדמיתם של הכוכבים לרמה של אלים שהאוהדים סוגדים להם

  2. יפה כתבת עוזי. גם אני מזדהה עם דמותו ולא רק מתפעל מביצועיו והישגיו ככדורגלן.
    לכן לפני שנים אחדות ביום הולדתי ה-75 נסעתי עם שני בני לקמפנואו לראות במו עינינו ולהתפעל.

  3. לא מכיר פרטים על אלילי הספורט. אבל מעניין אותי לדעת האם הוא תורם הרבה מיליונים לנזקקים?

  4. אכן מאמר קןלע ומיטיב לתפוס את סוד קסמו ויחודיותו של מסי- דווקא בגלל שהוא מראה כמו השכן ממול והוא לא אתלט על כרונאלדו או בעל פיזיות אדירה כאמבפה, הוא גורם להרבה מאוד להזדהות איתו.

  5. כמה חבל שכדורגלנים מולטי מיליונרים הם גיבורי התרבות העולמיים

    1. למיכאל שלום
      לא יודע אם להצטער שכדורגלנים הם גיבורי תרבות .בעיני זה מצב לא רע לעומת גיבורי התרבות שלנו מנצחי האח הגדול או הישרדות.
      יש ספורטאים שגם יוצקים ממשות לבולטותם.לברון גיימס שחקן הכדורסל הענק תורם ועובד בטיפוח השכלה באזורים קשים. כך אף הטניסאית היפנית-שחורה נעמי אוסקה ספורטאי על שמייצרים ערך מוסף. אינני יודע מה עושה מסי בנושא החברתי.ציינתי אותו על גדולתו אפיו והליכותיו אשמח לדעת יותר אודותיו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

40, 32 ו-26

אחרי שנת הקורונה – תובנות לגבי המגזר הערבי באקדמיה