לשנס מותניים ולסיים את העונה

בחמישה באוקטובר 1973 בצהרי היום, ערב יום הכיפורים, קיימה נבחרת ישראל בכדורסל בברצלונה את משחקה האחרון באליפות אירופה. ישראל ניצחה את טורקיה וסיימה במקום השביעי במשחק שהוקדם בגלל היום הקדוש ליהודים. באותו ערב התארחה הנבחרת בבית הכנסת בברצלונה לתפילת יום הכיפורים. למחרת בצהריים פרצה המלחמה. במוצאי יום הכיפורים נערך משחק הגמר בין ספרד ליוגוסלביה. המשחק הועבר בשידור חי בערוץ הראשון והיחיד באותה תקופה, ושחקני נבחרת ישראל נראו ישובים מודאגים לצד עמדת השידור של דן שילון האגדי.

למחרת בערב נחתה הנבחרת בהאפלה בשדה התעופה לוד. אחד משחקניה, הטייס גור בן דוד, נאסף היישר מכבש המטוס האזרחי אל מטוסו הקרבי. הספורט הישראלי הושבת לימים ארוכים.

סיפורה של נבחרת הכדורסל במלחמת יום הכיפורים הוא גולת הכותרת של הספורט במלחמה. בתחילת שנות התשעים, עם פרוץ מלחמת המפרץ, הושבת הספורט הישראלי. קבוצות הכדורסל בגביעי אירופה שיחקו מחוץ לגבולות המדינה. הכדורגל הישראלי עדיין לא היה חלק אינטגרלי מגביעי אירופה השונים. בתחילת שנות האלפיים שלחה האינתיפאדה את נבחרת הכדורגל לארח את משחקיה הביתיים בפלרמו שבסיציליה, באיטליה ובאנטליה שבטורקיה, והקבוצות שלנו אירחו את משחקי גביע אירופה בקפריסין. במשך השנים שלאחר מכן סבבי הלחימה עם חמאס נִטרלו פעמים רבות את הפעילות הספורטיבית ובמיוחד הביאו לביטול משחקים בדרום הארץ ובמרכזה.

הספורט הישראלי ספג מהלומות אין-ספור בשנה האחרונה בגלל הקורונה ובכל זאת הענפים המובילים – הכדורגל והכדורסל – הצליחו להשלים את הפעילות כמעט עד לקו הסיום והכול עד ה-10 במאי, תחילתו של מבצע "שומר החומות". מאז נעצרו משחקי הכדורגל והכדורסל על סף הכרעות מרתקות בזירה המקומית. לצד זאת חייבים להדגיש כי הנבחרות והקבוצות לא נפגעות בזירה הבין-לאומית משום שהעונה הבין-לאומית מאחורינו. עכשיו צריך לשנס מותניים ולכשתגיע רגיעה – לסיים את עונת הכדורגל ועונת הכדורסל, גם אם איבדנו במידה מסוימת את אפקט הספורטיביות.