לראות את מראדונה בגדולתו

לזכר דייגו מראדונה, 1960–2020
דייגו מראדונה Doha Stadium Plus Qatar Flickr, commons.wikimedia.org

ב-1986, ממש סמוך למשחקי המונדיאל במקסיקו, הגעתי ללימה, בירת פרו, לוועידת האינטרנציונל הסוציאליסטי. הייתי מזכ"ל מפלגת העבודה והייתי ראש משלחתנו לוועידה. ראש הממשלה שמעון פרס היה אמור לעמוד בראש המשלחת, אבל פרשת השב"כ כלאה אותו בישראל.

הגענו למלון "הילטון" בלימה, שם אמורה הייתה להתקיים הוועידה. עם בואנו התברר שאנו כלואים, כי באותו בוקר התחולל בעיר מרד אסירים ונשיא פרו אלן גראסיה הורה על פתיחה באש. בין ההרוגים היו חברי מחתרת פרו-סינית והייתה תחושה שהם עלולים לפגוע בנו. ישבנו במלון, אין יוצא ואין בא.

פגשתי שם את מרבית המנהיגים של אז, כמו וילי ברנדט הגרמני, אדולפו סוארס – שהיה ראש ממשלת ספרד, מישל רוקאר – לימים ראש ממשלת צרפת, ורבים אחרים. בשעות פנויות חזינו בטלוויזיה בשלבים הראשונים של המונדיאל, כולל שני השערים של מראדונה במשחק נגד אנגליה, שאחד היה מהפנט והשני פסול.

כאשר נסתיימה הוועידה שכנעתי שניים מחבריי לנסוע לישראל דרך מקסיקו ולהמר על מציאת מקום מגורים וכרטיסים למשחק. מקום מגורים מצאתי אצל חבר מהשגרירות, שהתחייבתי בפניו להופיע בהרצאה בביתו בפני פורום קבוע של שליחים ישראליים המתכנס מעת לעת. את בעיית הכרטיסים פתר לנו שגריר ישראל במקסיקו דאז משה ארד ז"ל.

יום לאחר בואנו חזינו בדייגו מראדונה בשיאו שעה שהבקיע שני שערים לרשתה של בלגיה והעלה את ארגנטינה לגמר המונדיאל. הופעתו במשחק הייתה שיא היכולת שראיתי מכדורגלן עד אז (אם כי דבר לא יזיזני מהערכתי שמסי הוא הגדול מכולם). המנהיגות שהוא הקרין והיכולת האישית שלו ממש הפנטו.

המשחק נערך ביום רביעי, וביום ראשון היה אמור להתקיים הגמר הגדול ארגנטינה-גרמניה. בשעות הערב המאוחרות של יום רביעי הגיעה אליי שיחת טלפון דחופה משמעון פרס. הוא תבע ממני לחזור מיידית ארצה כי יש מתקפה בתוך המפלגה עליו ועל רבין בפרשת השב"כ. עניתי לו שאני מבין את המצב, אבל אין כוח בעולם שימנע ממני לראות את הגמר ביום ראשון. פרס לא קיבל את עמדתי אבל השלים איתה. הגענו למשחק הגמר במכוניתו של השגריר, שקיבל נתיב מקוצר למגרש ההומה. רצינו כולנו בניצחון ארגנטינה ובהכתרת מראדונה ככוכב המונדיאל. אין לתאר את נחלי האדם שזרמו למגרש. ביניהם רבים מאוד לובשי חולצות צהובות – אוהדי נבחרת ברזיל. היריבות בין ברזיל לארגנטינה הייתה לשם דבר. לכן הופתעתי כל כך לראות אותם עם דגלים ארגנטינאים. כנראה המאבק מול אירופה היה חשוב להם יותר מטינתם לארגנטינה.

המשחק היה עוצר נשימה. ישבנו בתאו של נשיא הבנק של מקסיקו ועמו ישב יועצו הישראלי איתן ששינסקי. המשחק נתן לנו עוד חוויה אדירה, בעיקר משעה שהגרמנים השוו, ואז הגיע שער הניצחון של ארגנטינה. ממש מול עינינו קיבל מראדונה את הגביע והרימו אל על. הייתה זו חוויה בלתי חוזרת שלא תישכח לעד.

אשר לשמעון פרס. חזרתי ארצה ולא ראיתי שהייתה סיבה אמיתית להחזירני… סיבה שתהיה חזקה מגמר המונדיאל עם מרדונה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

11 תגובות

  1. שחזור יפה של מאורע מכונן לא רק מבחינת האווירה, הכדורגל והביצועים הבלתי נשכחים של מראדונה.
    אני נאלצתי להסתפק בטלוויזיה.
    לי יש זיכרונות מרגשים מהגמר בין גרמניה להולנד ב-1974. צפינו במשחק בבלוזה שבסיני יחד עם חיילים הולנדים מכוח האו"ם שהתקינו לנו אנטנה כדי שנוכל לצפות. בסוף לא נותר לנו אלא לנסות לעודד אותם ולהרים להם את המורל אבל בלי הצלחה יתרה.

  2. רגעי הסטוריה!!!
    לא מכיר שום מקרה חוץ מאולי סכנת מלחמה שתמנע מאדם שיש לו כרטיסים ביד לא להגיע למשחק גמר המונדיאל…זה שפרס בכלל ניסה לשכנע אותך לוותר ולחזור לארץ נראה לי כחוסר הכרת המציאות..חבל על שיחת הטלפון…רבים תוקפים את אשיותו של מארדונה וכועסים על הפסטיבל אחרי מותו…אני מנסה להסביר להם שרגעי העדנה שנתן לכל כך הרבה חובבי כדורגל על כל כדרור מסירה או גול…רק על כך מגיע לו כבוד גדול!

  3. לקרוא את כל הידיעות על הקורונה, והאירנים, והכלכלה, והבחירות החמישית, ו….כבר נמאס מכל אלה. מדכא.

    1. היי ראובן יתכן שאתה צודק שמרדונה הגדול מכולם. אני בגילי המתקדם ראיתי כמעט את כל הגדולים ראיתי ממש את פלה,מרדונה,קרויף,בנקנבאואר,מסי ורונלדו.כל דעה מי הגדול מכולם לגיטימית אני חושב שמסי. שילוב ההבקעות האסיסטים והיציבות מצדיק זאת. אנו עומדים בתקופה שאין הסכמות כבעבר יש רבים ממומחי הכדורסל שגורסים שלברון טוב ומגוון ממייקל. בקיצור אין הסכמות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

ליד מסך מחשב

אתריום

כיצד רוכשים