לו נאתכו היה מחטיא את הפנדל

אחרי ההחטאה הגורלית של ערן זהבי
כדורגל
תמונה: Pumbaa80 wikimedia.org

ערן זהבי שחקן מעולה שתרם רבות לנבחרת ישראל. החטאת בעיטת ה-11 שלו קבעה שישראל לא תשתתף באליפות אירופה בכדורגל.

אנו, אוהדי הכדורגל, למודי ניסיון בהפסדים כאלה, שמרחיקים אותנו תמיד מהמונדיאל או מאליפות אירופה. היות שהחמצנו בעיטת 11 קובעת, טוב אירע שהמחמיץ היה ערן זהבי. זהבי נהנה מקרדיט בדעת הקהל על אישיותו ועל היכולת להפוך "גיבור לאומי". נשווה לנגד עינינו מה היה קורה אם שחקן ערבי היה עושה זאת – נאתכו או אבו פאני. מיד היו קושרים זאת לחוסר מוטיבציה לייצג את ישראל ולכך שאינם שרים את ההמנון הלאומי.

אחרי ההחטאה זהבי הופיע בפני הציבור והשחקנים ואמר שלא ישקוט עד שיביא את הנבחרת לאליפות אירופה או למונדיאל. מה היה אומר נאתכו? אותם דברים, אבל המוזיקה שלנו כל כך "יהודית", במובן הרע של המילה. שחקן כנאתכו היה מוקע ומואשם כי יש משהו סמי-גזעני בהתנהגותנו.

חבל שהוחמצה בעיטה גורלית כל כך, אבל אם זה כבר קרה – טוב שהחטיא ערן זהבי. החטאתו תתפרש כתקלה שאירעה לגדולים ממנו, כמו מרדונה, מסי ורונלדו. הוא ימשיך להיות חביב הקהל וכל אוהדי הכדורגל ירצו שיצליח בליגה ההולנדית.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. טוב שהעלית נקודה חשובה ומעניינת שחורגת מעולם הספורט ושזה נשאר כנקודה היפותטית.
    דרך אגב, ג'ון טרי (צ'לסי) העיד על עצמו שהחמצת הפנדל הבלתי נשכחת שלו בגמר ליגת האלופות ב-2011 רודפת אותו עד היום וכנראה גם גרנט עוד לא התאושש.
    תיקון קל: נאתכו הוא לא ערבי, אלא צ'רקסי.

    1. ליאיר שלום מעניין שביום המשחק בין מנציסטר לצלסי הייתי באוקראינה אורח של ראש ממשלת אוקראינה דאז. למחרת המראתי מקייב לישראל. נמל התעופה היה מלא באוהדי צלסי. הם היו אבלים על החמצת הפנדל ואבדן הגביע. מה שהתמיה אותי הייתה איבתם הגלוייה לגרנט. לא ידעתי להסביר אם כך היו מדברים גם לו זכו בגביע-לדעתי כן

  2. אבל מסיבה אחרת
    מי שזרק את סרט קפטן הנבחרת
    על הארץ,מי שמתנהג כמו אחרון הלא מחונכים עם שכניו, לא ראוי להיות קפטן נבחרת ישראל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

40, 32 ו-26

אחרי שנת הקורונה – תובנות לגבי המגזר הערבי באקדמיה