תעשיית הבלוף של הכדורגל הישראלי

כארבעים שנה ליוויתי את נבחרת ישראל בכדורגל כמעט בכל משחקיה בבית ובחו״ל. כמחצית מהזמן כעיתונאי ועד לפני 12 שנה כקצין העיתונות של הנבחרת. לא התרגשתי בחמישי בלילה כאשר שוב הודחה הנבחרת במשחק נגד נבחרת סקוטית חסרה וחלשה.

עם עובדות פשוט אי אפשר להתווכח. חמישים שנה לא הגענו למונדיאל ומעולם לא הגענו ליורו מאז שהצטרפנו לקהילת הכדורגל האירופי בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת. דוביד שוייצר ז״ל היה אומר ״כולם עובדים על כולם״, ואני אומר שחלקם עובדים על כולם וחלקם פשוט לא מבינים. עם כל הצניעות אני יכול להגיד שבמהלך השנים למדתי להכיר את המעלות (המעטות) והמגרעות (הרבות) של הנבחרות מלפני ומלפנים. הכדורגל הישראלי הוא פשוטו כמשמעו תעשיית בלוף!

יושבי ראש ההתאחדות לכדורגל הם ברובם עושי שגיאות כרוניים, במוקדם או במאוחר. המאמנים ברובם קורבנות המציאות הבלתי אפשרית או גונבי דעת. התקשורת, ככל שהיא יותר מודרנית ומשוכללת היא מתנהלת מתוך אינטרסים ומהווה חלק בלתי נפרד מתעשיית הבלוף. בשנות השמונים המאמנים שניאור וגרונדמן עשו פלאים עם כוכבי העשור, אך חלום משחקי גביע העולם נגוז מול קולומביה החזקה.

אסונו של הכדורגל שלנו החל בשנות התשעים. התקבלנו לאירופה בקול תרועה גדולה ועל שרביט האימון הופקד שלמה שרף. שחקנים טובים היו, קהל אוהדי נבחרת היה בעשרות אלפים בכל משחק, אבל התוצאות… קמפיין ועוד קמפיין ועוד קמפיין ועוד קמפיין, בסך הכול ארבעה קמפיינים שהסתיימו בבושת פנים. תבוסות לדנמרק 0-8 בפליי אוף ופרשת נערות הליווי. הכדורגל הישראלי ספג מהלומה ושרף הפך לפרשן הלאומי, המטיף בשער מאז ועד היום. והגרוע מכול – מבין עשרות משחקי הנבחרת המבישים בתקופתו יש מי שדואגים מפעם לפעם לפאר את הנבחרות הכושלות שלו ומפרטים תוצאות חריגות במשחקים לא חשובים.

יושבי ראש ההתאחדות למיניהם המשיכו להתל בנו, גם הטובים שבהם. גברי לוי ז״ל האגדי גרם לאלוף אירופה ריצ'רד נילסן לברוח מפה אחרי קמפיין שבישר שינוי. איצ'ה מנחם ז״ל אפשר לאברהם גרנט לברוח לצ'לסי אחרי הטוב בקמפיינים שידע הכדורגל שלנו. אבי לוזון, עם הרבה כוונות טובות, ניסה להפיח רוח חיים ללא הצלחה, עופר עיני לא הבין מה הוא עושה, שינו זוארץ נפל קורבן למעטפת שלו ו… אורן חסון בדרך להביא אסון! פרננדז, גוטמן, אלישע לוי והרצוג לא סיפקו את הסחורה בלשון המעטה ווילי רוטנשטיינר – ניפרד ממנו בקול ענות חלושה.

תעשיית הבלוף ממשיכה ביתר שאת בגיבוי תקשורת מטעם. הנה למשל המשחק בסקוטלנד – הוא שודר בערוץ 12 ברצועת השידור המיועדת לתכנית התחקירים ״עובדה״, והערוץ המסחרי לקח את נבחרת הכלום ושום דבר ובאמצעות הפרומואים הפך את השידור ל״משחק המאה״. ההר הוליד עכבר, ואפילו הניסיונות לתלות את הכישלון בהחמצת הפנדל של זהבי מגוחכים, כאילו אם זהבי היה מבקיע היינו מגיעים ליורו… תחשבו על זה!

ערוץ 12 מספק לנו את התכנית המעולה ״המתחזים״ של חיים אתגר, שהגיח מתוך הספורט. אולי הערוץ יקדיש תכנית למתחזי הכדורגל הישראלי.