הרע והמכוער

הכדורגל הישראלי חידש את פעילותו כשבוע ימים לאחר חידוש משחקי הבונדסליגה, אבל איזה הבדל, והפעם לאו דווקא ברמת המשחק. בגרמניה כמו בגרמניה אנחנו מגלים כיצד משחקים ושומרים על הכללים, ולעומת זאת בישראל כמו בישראל כל דאלים גבר.

דווקא המשחקים של שתי הקבוצות המצליחות בעת החדשה של הקורונה, מכבי והפועל תל אביב, הבליטו לצד ההישגים במגרש את כל הרע והמכוער של הכדורגל הישראלי. שחקנים משחקים ומנצחים ומספקים רגעי אושר למאות אלפי אוהדים ברחבי המולדת, אבל קומץ האוהדים הבעייתי ממשיך להפר את ההוראות כאשר הוא מתקהל מחוץ לאצטדיון ועושה ממש את מה שאסור. אוהדים אלה מטילים בספק את סיכוייו של המשחק האהוב לשרוד, שלא לדבר על הנזקים המיידים שהם גורמים לקבוצותיהן האהודות.

כאן אני חייב להטיל את האשמה דווקא על מנהלת הליגה ולא על הנהלות הקבוצות. הרי הכתובת הייתה על הקיר ולבטח כאשר עוד לפני שריקת הפתיחה של המשחקים דיווחה התקשורת האלקטרונית על התקהלויות ותהלוכות של אוהדים בסמוך ל״זירת הפשע״. חד-משמעית אפשר היה וצריך היה להיערך בהתאם ואולי להפחית את גובה הלהבות. לפנינו עדיין משחקי הכרעה בליגה ומשחקי הכרעה בגביע, וניתן לצפות שמה שהיה הוא לא מה שיהיה.

שחקו כדורגל, אבל אוי לנו אם ממשחק הכדורגל יצוץ לנו גל חדש של קורונה. הרי ההחלטה הגורפת למשחקי כדורגל ללא קהל נתקבלה בכובד ראש של כל הגורמים, ובשום מקום לא נאמר "ללא קהל במשחקים אבל עם קהל אחרי המשחקים". אל תשכחו שבאיטליה מטילים עד היום את כובד אשמת הקורונה על אותו משחק איטלקי-ספרדי בגביע האלופות. עם המספרים הרי קשה להתווכח, אפילו לפרופסור יורם לס.

אגב, כמה עצוב שיש גם אקורדים צורמים בקרב אוהדי קבוצה פחות מצליחה, בית״ר ירושלים, שהגיעו עד לביתו של המאמן רוני לוי כדי להביע את מחאתם. קצת פרופורציה בבקשה!