זירה חדשה במלחמה הקרה החדשה

ב-9 בדצמבר 2019 הודיעה הסוכנות העולמית למניעת סמים בספורט, ואד"א (WADA), כי בעקבות היסטוריה מתמשכת של שיבושים בתוצאות של בדיקות ספורטיביות בידי הקרמלין, תושעה רוסיה לארבע שנים מכל אירועי הספורט הגדולים, ובהם שתי האולימפיאדות הבאות (2020, 2022) וכן המונדיאל (2022). אנשי ואד"א נימקו את החלטתם בסירובה של הסוכנות הרוסית למלחמה בסמים בספורט, רוסאד"א (RUSADA), לשתף פעולה עם הארגון בכל הקשור לבדיקות הרפואיות של הספורטאים.

הסנקציה האמורה כואבת במיוחד והגיעה לידיעת הנשיא פוטין במהלך ביקורו בפריז, בעת פגישת פסגה בנושא הסכסוך באוקראינה, ופוטין התקשה ממש להסתיר את האכזבה הגדולה. משטרו של פוטין מתבסס על מיתוס של ניצחונות מפוארים. פוטין הדגיש במו פיו שוב ושוב את ניצחונה של ברית המועצות במלחמת העולם השנייה כפרק מכונן באידיאולוגיה הרוסית העכשווית. משטרו של פוטין "מחויב להשגת ניצחון מוחץ" בכל אתר שם דורכות רגליו: סוריה, לוב, אוקראינה, גאורגיה ועוד. "הניצחונות" הללו, הם שהובילו את הקרמלין לאמץ מדיניות חוץ אגרסיבית למדי, אשר גבתה מחיר פוליטי – סנקציות כלכליות כבדות מצד המערב. אלה ננקטו במטרה להחליש את המשטר במוסקבה ואף את האוליגרכים המקומיים. תקוות המערב הייתה כי יקומו סוף סוף אנשי מעמד הביניים, אשר חשים בנטל הסנקציות הכלכליות ואינם יכולים להתעלם מהן, וכך הולכים ונשחקים באופן משמעותי. הם, כך קיוו במערב, יהיו אלה שיובילו את תהליכי הדמוקרטיזציה במדינה. במציאות המשטר מוסיף להיתפש כחזק ויציב. אמנם החלטת ואד"א יכולה לפגוע בתדמיתו של הקרמלין, אך היא אינה מסוגלת לערער ממש את המשטר הנוכחי ברוסיה. המשטר עושה שימוש רב בספורט לצורך שימור הסטטוס-קוו ולהבניית מיתוס הניצחון. פוטין עצמו משתתף בליגת הלילה להוקי, והתקשורת המגויסת ממהרת לספר לאומה על ניצחונותיו של המנהיג המהולל. המטרה של פרופגנדת הספורט היא להציע לחברה הרוסית תחליף להעדר הישגים מהותיים בתחומי ההתפתחות הכלכלית והטכנולוגית. בשעה שהסינים יכולים להתגאות בהישגיהם הכלכליים, משטרו של פוטין תמיד חיפש ומצא בספורט תחליף למקור לגאווה לאומית.

החלטת ואד"א אינה באה להעניש ספורטאים רוסיים – להם היא מאפשרת להשתתף בתחרות ללא סימני היכר של הריבונות הרוסית, כגון דגל, המנון ומדים. ההחלטה באה לשנות את התנהלות המשטר הרוסי בנושאים הקשורים לספורט התחרותי ולהניעו לחסל את הטיית הבדיקות ברמת המדיניות. המשמעות המידית היא שהספורטאים הרוסיים לא יוכלו להשתתף בתחרויות ספורטיביות תחת דגלם הלאומי במהלך ארבע השנים הקרובות. נוסף לכך, רוסיה תיאלץ לוותר על התכנית שלה לארח שורה שלמה של תחרויות ספורט, כולל האוניברסיאדה של 2023 ביקטרינבורג. חומרת הסנקציות אמורה לגרום לרוסיה לגלות נכונות לפתוח תיקי חקירה נגד אותם פקידים אשר היו מעורבים בהטיה מכוונת של התוצאות. כמו כן רוסיה מתבקשת לשלם פיצוי של כחמישה מיליון דולרים עבור הוצאות החקירה של ודא"א. אין זו הפעם הראשונה שרוסיה נתפסה בגין זיוף של דגימות ספורטאים. שערורייה דומה התרחשה לפני כשנתיים והובילה להשתתפות ללא סמלי ריבונות באולימפיאדת פיונגצ'אנג (2018) בדרום קוריאה. הנבחרת הרוסית השתתפה תחת הדגל הלבן של הוועד האולימפי הבין-לאומי. 

רוסיה רואה בהחלטת ואד"א מאמץ המכוון לא רק להענישה בגין הזיופים השיטתיים, אלא בעיקר לנסות לערער את יציבות משטרה. מאז 2014, כשרוסיה סיפחה את חצי האי קרים, סנקציות נתפסות על ידי הקרמלין כחלק עיקרי מהמלחמה הקרה החדשה, הכוללת גם ניסיונות לבודדה בעולם הספורט. בינתיים, ברוסאד"א הודיעו כי הם מתכוונים לערער על ההחלטה. ברוסיה גם דורשים נקמה וסגירת חשבונות עם המלשינים. המידע על הזיופים השיטתיים הגיע לואד"א באמצעות גרגורי רודצ'נקוב, איש שהפך לאחרונה לאויב המדינה מספר אחת ברוסיה. מדובר במומחה לסמים בספורט שניהל במשך כעשור את המעבדה למניעת הסמים בספורט במוסקבה, והיום מתגורר בארצות הברית וחושש לחייו. בארצות הברית החל רודצ'נקוב לחשוף את הקשר ההדוק בין הקרמלין לבין סימום שיטתי של ספורטאים לקראת אירועי ספורט בין-לאומיים גדולים. מידע שהוא סיפק הוביל להרחקתה של רוסיה ממשחקי החורף בפיונגצ'אנג. רבים קושרים את הרצון לנקמה ברודצ'נקוב במשהו גדול יותר: רצון המשטר לשים קץ לכל קול אלטרנטיבי במדינה. לא במקרה הרטוריקה העכשווית של רוסיה היא להכליל את המלשינים לודא"א עם אנשי אופוזיציה תחת כינוי הגנאי "הגיס החמישי".

הסיטואציה מזכירה את אולימפיאדת מוסקבה ב-1980, שהוחרמה בידי ארצות הברית ו-65 מדינות נוספות במחאה על הפלישה הסובייטית לאפגניסטן. רובן המדינות שהצטרפו לחרם עשו זאת כאות הזדהות עם האמריקנים. אמנם, מדינות מסוימות בחרו להשתתף במשחקים, אך החרימו את טקס הפתיחה. יש לציין כי גם סין הקומוניסטית בחרה להצטרף לחרם, אם כי מסיבות אחרות. כבר אז התרחבה הפרקטיקה של השתתפות תחת הדגל האולימפי, ולא תחת דגל הלאום, והיא שיקפה את הפוליטיקה של מאזן העוצמה בין המעצמות בתקופת המלחמה הקרה. עם זאת, למרות קווי דמיון רבים בין החרמת אולימפיאדת מוסקבה ב-1980 לבין החרם הנוכחי, יש הבדל מהותי: הפעם מדובר במרכיב פוליטי. ב-1980 החרם הושת כתגובה למדיניות החוץ האגרסיבית של ברית המועצות, והוא רק חיזק את האידיאולוגיה של המשטר – זו המבוססת על ההתנגדות למערב. החרם הנוכחי מופנה כלפי הבירוקרטים הממונים על תחום הספורט והוא בא כתגובה לזיוף שיטתי של תוצאות הבדיקות. פרשני ספורט ברוסיה ובעולם מציעים לא להשוות את החרם הנוכחי לחרם של 1980 מאחר שהאחרון היה לסמל של המאבק הפוליטי וסיבה לגאווה, ואילו החרם הנוכחי מציין אסון לאומי בממדי ענק וסיבה לקלון. תגובת הקרמלין היא להאשים את הרוסופובים – שונאי רוסיה במערב – כי הם משתמשים בספורט לקידום אינטרסים פוליטיים, כגון החלשתה של רוסיה. דמיטרי מדבדב, ראש ממשלת רוסיה, אמר: "ההחלטות הללו חוזרות על עצמן, ולעיתים תכופות מטרידות אתלטים שכבר נענשו. הסוגיה מחזירה אותנו לפניקה האנטי-רוסית, שהופכת למחלה כרונית. אני סבור כי הארגונים הרוסיים האחראים על כך צריכים לחשוב על דרך להיאבק בהחלטות מסוג זה." הממשל הרוסי עושה שימוש יתר ברוסופוביה על מנת להסביר את כישלונותיו. נוח למשטר להציב את תופעת הרוסופוביה כגורם המסביר את העדר הצמיחה הכלכלית כלפי פנים ואת מדיניות החוץ האגרסיבית כלפי חוץ.