השורשים האציליים והנאצלים של תרבות הספורט

תרבות הספורט ומשמעותה (2)
תמונה של פליקס
ד"ר פליקס לבד

לאחר שהבהרנו מהי תרבות ספורט, הבה נבחן איך היא מתעצבת. לתרבות הספורט, כמו לכל תרבות באשר היא, תמיד יש שורשים. שורשים דתיים, היסטוריים וחברתיים. דוגמה בולטת ביותר היא תרבות הספורט הבריטית. לפני זמן מה צדו עיניי בספרייה ספר נדיר שפורסם בשנת 1801. כתב אותו ההיסטוריון הבריטי ג'וזף סטראט ועניינו משחקים ופנאי פעיל של העם הבריטי. לפני יותר מ-200 שנה. וזה לא שלעמים אחרים לא היו משחקים בעת הזאת או קודם לכן, אלא שכבר לפני מאתיים שנה נמצא בבריטניה איש מדע שחשב שנכון, חשוב ומכובד להקדיש עשור משנות חייו לנושא זה. זאת עדות לתרבות הספורט. אגב, בספרו נותן סטראט את אחת ההגדרות המסודרות הראשונות למושג ספורט. לדעתו, הספורט הוא "פנאי בחיק הטבע המתקיים כתחרות יוקרה בין אצילים". שאר הדברים הם משחקי העם ופנאי.

בהמשך הניסיון להבין את תרבות הספורט הבריטית, אפשר להתבונן באותה התקופה – תחילת המאה ה-19 – ולהיזכר בציטוט יפה המיוחס לדוכס מוולינגטון, אשר הנהיג את ברית הצבאות שניצחו את נפוליאון בקרב ווטרלו. אחרי שקיבל מחמאה מהצאר הרוסי על תיאום מושלם של שלושת הצבאות הזרים, הוא ענה: "את אומנות שיתוף הפעולה למדתי במגרשי הכדורגל באיטון" (איטון הוא בית הספר שבו התחנך). גם אם זו רק אגדה, היא בכל זאת משרתת את הטיעון שלי.

תרבות הספורט הבריטית חדרה לשלוחותיה הקולוניאליות דוברות האנגלית בכל רחבי תבל. אני אפילו לא מדבר על ארצות הברית, קנדה או אוסטרליה. בכל מקום, כולל המושבות הבריטיות הקטנות ביותר, הספורט התחרותי ואף ההישגי הוא חלק טבעי מהתרבות המקומית. לדוגמה, בשנת 2015 פרסמתי עם חבריי מאמר שבו הוכחנו שבין מדינות האיים הקריביים, רק אלה שהיו בעבר מושבות בריטיות במשך כמה מאות שנים הגיעו להישגים אולימפיים ניכרים. לעומתן, מדינות שבהיותן מושבות ינקו את השורשים התרבותיים המערביים מספרד, מצרפת או מהולנד, כמעט לא השיגו דבר במשך כשבעים השנים של המשחקים האולימפיים לאחר מלחמת העולם השנייה. זאת תרבות הספורט.

דוגמה בולטת לטיעון שלי היא קובה. אמנם קובה לא הייתה מושבה בריטית אלא ספרדית, אך לאחר ההכרזה על עצמאותה, במחצית השנייה של המאה ה-19, היא הייתה תלויה מאוד בארצות הברית ולכן חוותה השפעה חזקה מצד תרבות הספורט האמריקנית מסוף המאה ה-19 ועד למהפכה הקומוניסטית בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20. די להזכיר שהבייסבול הקובני מפותח למדי. קובה היא גם המדינה היחידה בעולם שבאמת משחקת פוטבול אמריקני. לאחר מכן, בזמן המלחמה הקרה, היא הייתה בידיים סובייטיות נאמנות. הישגי ספורט בין-לאומיים נחשבו אז כהישגי קרב, תרתי משמע. נתקלתי במחקר משנות ה-80 של חוקרת קובנית על פנימיות הספורט בקובה. נדהמתי לקרוא כי בזמן "הממשלה האנטי עממית" ששלטה עד שנת 1959 כ"בובה של האימפריאליסטים" ולא חשבה על העם העובד, המדינה הקציבה לספורט רק (!) אחוז אחד מהתקציב השנתי. תרגיל קצר בחשבון – תקציבה השנתי של מדינת ישראל לשנת 2016 עמד על כ-347 מיליארד שקלים. כמה זה אחוז אחד מתוך הסכום הזה?

עד כאן על תרבות הספורט. בפרק הבא בסדרה נבחן מה המשמעות של העדר תרבות ספורט.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

  1. אבל רק לחשוב לאיזה בהמיות שחיתות רדיפת בצע וכדומה הגיעו כמה ענפים בספורט ובמיוחד אלה הפופולריים.

    1. ליהודים הייתה ועדיין יש תרבות של פיתוח הרוח והאינטלקט (היום גם זה מתדרדר).אין מסורת/ תרבות של פעילות גופנית וספורט. חסרים לנו כמה מובילים משוגעים לדבר, שלאורך זמן ישנו את הגישה.

  2. אבל כאשר ספורטאי ישראלי זוכה במדליה מיד המנהיגים מתקשרים, מצטלמים, מתראיינים, מכריזים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

קידום אתרים אורגני וממומן

אתר אינטרנט לעסק זה כבר מזמן לא מהלך שחשוב לעשות כי מצפים מכם. כיום, כאשר לכל המתחרים שלכם יש אתר אינטרנט, העובדה שגם לכם יש

שרטוט סמלי בית

מהי חברת ניהול נכסים?

שירותים נרחבים לבניינים על מנת שהמבנה יישאר מטופח וישמור על ערכו