בימים האחרונים מלאו 11 שנים למותו של אחד האנשים המשפיעים ביותר על הכדורסל הישראלי, אולי יותר מכל אחד אחר מאז קום המדינה. גילוי נאות: רלף היה בין היתר מפקדי בצה״ל בענף אימון גופני. עם רלף חוויתי ב-1968 את הסיקור העיתונאי הראשון שלי בחו״ל, באליפות אירופה לנוער בויגו בספרד. רלף היה המאמן ואני עיתונאי צעיר. לימים היה רלף מאמנה של הפועל תל אביב, שאני עמדתי בראשה באחת העונות הטובות בהיסטוריה שלה, כולל זכייה בגביע המדינה ב-1993 והחמצת האליפות בסדרת הגמר.
רלף קליין היה שחקן כוכב במכבי תל אביב ובנבחרת ישראל, שדורגה במקום השישי בהופעתה הראשונה באליפות אירופה במוסקבה ב-1953. רלף הוא שהוביל את מכבי תל אביב לזכייה הראשונה בגביע אירופה בבלגרד בשנת 1977, ורלף אימן את הנבחרת הלאומית כשהביאה את הישג השיא בכל הזמנים – מקום שני באליפות אירופה 1979 בטורינו.
רלף הוא אגדת כדורסל, ואיני מצליח להבין כיצד המדינה והספורט בישראל לא מצאו את הדרך להנציח את זכרו בדרך הראויה. פשוט בלתי נתפס. הכדורסל הוא ענף הספורט הייצוגי הראשון במעלה של המדינה, לא במעט בזכות רלף קליין, ולא יעלה על הדעת שהאיש והאגדה לא יזכה לכבוד המגיע לו.
רלף נפטר ב-7 באוגוסט 2008, בגיל 77, ועדיין לא מאוחר – על קברניטי הספורט במדינה למצוא את הדרך להנציח את זכרו, כדי להפוך את מורשת רלף קליין לחלק מהכדורסל הישראלי.
5 תגובות
רלף קליין ז"ל
שהביא הרבה כבוד לספורט ולמדינה
קודם כל כבן אדם
שונה לגמרי משאול אייזנברג השלילי בדרך כלל
ומקצוען אמתי
והחשוב
מאמר מצווה