שוב חוזר הניגון

בשבוע הראשון של חודש יוני 1999 הביסה נבחרת הבלוף של ישראל בכדורגל את נבחרתה של אוסטריה בתוצאה 5:0. אוסטריה הייתה באותה תקופה נבחרת עלובה שנדרסה על ידי ספרד 9:0 ואפילו  הוכתה ע"י קפריסין 3:0. אלא שניצחונה של נבחרתנו סחרר ושלהב את הכדורגל הישראלי. המאמן הלאומי שלמה שרף חגג מיד בכל חזיתות התקשורת. הוא כיכב בדפי העיתונות הכתובה, עבר מערוץ טלוויזיה אחד, לשני, לשלישי. גם בערוצי הרדיו הפך למאוד מבוקש.

בדיעבד זה היה שיאו של עידן בושה בכדורגל הישראלי. נבחרת הכדורגל שלנו ספגה בארבעת משחקיה הנוספים במילניום הקודם 14 שערים, כבשה שני שערים בלבד והתפזרה כשמעליה מרחפת פרשת נערות הליווי. שהרי אחרי הניצחון הגדול כביכול של 5:0 נגד אוסטריה, פגשנו שורה של הפסדים,  3:2 מול קפריסין ו- 3:0 במשחק עם ספרד. אף על פי כן נבחרת ישראל העפילה לשלב ההצלבה. שם פגשה פעמיים את דנמרק והובסה 5:0 ברמת גן ו- 3:0 בקופנהאגן כאשר המאמן הלאומי שלמה שרף ״מתרץ״ את התבוסה במשחק הביתי בפרשת נערות הליווי שהתרחשה דווקא בסוויטה שלו.

לדעתי הייתה זאת תקופה קודרת ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי. אני כותב כל זאת על רקע ההשוואות שניסו לעשות השבוע בתקשורת, לאחר הניצחון של נבחרתנו בלטביה, בין הנבחרת של 1999 לבין הנבחרת של 2019. הנה כי כן שוב חוזר הניגון. ניצחון על נבחרת עלובה גרם לאופוריה ואך שוב מיד המציאות הציגה את פניו האמתיות של הכדורגל הישראלי עם תבוסה 4:0 בפולין. הונח לפנינו חומר רב למחשבה.