אוהד שרוף מהכורסה

הפעם גם אני בפרשני הספורט
תמונה של יורם יורי
יורם דורי

בדרך כלל אני מוכר כמי שכותב על פוליטיקה, תקשורת, נושאי מדיניות חוץ ושימור. ספורט, שהוא הנושא שמושך את התעניינותי ותשומת לבי יותר מכל נושא אחר, דווקא אינו חלק מתנובת המקלדת שלי. אמנם אני אוהד שרוף מהכורסה, אבל את התמכרותי לאירועי ספורט עדיין לא העברתי לעמוד המאמרים. ובכן הפעם החלטתי לעסוק בפרשנויות הספורט, שבדומה למרבית הפרשנויות אינן אלא להג המסתמך על זיכרונו הקצר של הקורא.

נתחיל בנבחרת ישראל בכדורגל. התחביב הלאומי – מעבר מאופוריה לדפרסיה ולהפך – נוגע גם לאלו המכונים "פרשני ספורט". לפני כחודש, עוד לפני המשחק בין ישראל לאלבניה (נבחרת מוכשרת ומאומנת היטב) ובוודאי לאחר ההפסד המרגיז 1:0, המאמן הלאומי החדש היה במקרה הטוב חסר ניסיון שאינו מתאים לאמן נבחרת לאומית בסדר גודל של ישראל ובמקרה הרע אנטישמי וחסר מושג בסיסי בכדורגל. ההחלקה של ערן זהבי מול שער ריק הייתה הוכחה ניצחת לעובדה שהרצוג אינו מבין בכדורגל.

עברו להם ימים בודדים והנבחרת – עם אותו הרצוג, אם כי בלי זהבי (ולכך אתייחס בהמשך) – הפגינה כדורגל לא רע מול נבחרת חלשה ולא מאורגנת – סקוטלנד – וניצחה. הפעם לא היה מי שיחליק מול שער ריק אלא שיחקו כאלו שמצליחים להישאר על הרגליים גם בעומדם מול השער ואפילו לבעוט פנימה. תוך שלושה ימים ועוד ניצחון על אלבניה, בעיקר בזכות משחק הירואי של השוער אריאל הרוש, הרצוג הפך לגאון כדורגל. האנטישמיות ממנו והלאה והוא אפילו הפך לנושא דגל השוויון בחברה הישראלית כששילב חמישה שחקנים שאינם יהודים בהרכב הנבחרת. אז הם לא שרים את ההמנון, כי כנראה קשה להם להזדהות עם "נפש יהודי הומיה", אבל למרבה הפלא הם לא מחליקים מול השער, וביברס נאתכו, הקפטן המוסלמי מהכפר הצ'רקסי כפר כמא, לא זורק את סרט הקפטן ונלחם בשדה המשחק עבור מדי הכחול-לבן שלנו כאילו חוק הלאום אינו קיים.

אז הרצוג יהיה גאון עד המשחק בסקוטלנד. חלילה נפסיד ושוב יזכירו לנו שהוא והיטלר נולדו באותה מדינה. אגב, הכדורגל בארץ אינו מהמצוינים בעולם, גם כי כל אימא מעדיפה שבנה ישרת ב-8200 ויעשה אקזיט של מיליונים בגיל 30 ולא יעבור שני ניתוחי שחזור רצועה צולבת עד לאותו גיל.

ומילה על הרכב הנבחרת: גם אני נפלתי בפח של ספירת הערבים לעומת היהודים בהרכב. לא מכובד, לא תקין ואני מתנצל. מה היה קורה אילו בנבחרת גרמניה (זו שהתבזתה השבוע יותר מפעם אחת) היו סופרים את מספר היהודים בהרכב? מה שכן קרה בנבחרת וראוי לציון – הנבחרת בלי חביב העיתונאים המרוויח מיליונים בליגה הסינית (ליגת גמלאים, או ליתר דיוק, כדי לדבר במונחים של תקינות פוליטית, ליגת שחקנים ותיקים) – הלוא הוא ערן זהבי – משחקת הרבה יותר טוב. דאבור מככב. חמד מבקיע ודיע סבע פורח, למרות הקללות מחברו לנבחרת.

וכמה מילים על כדורסל. ביום שלישי השבוע התקיימו שני משחקים בזירה האירופית בכדורסל. באחד שיחקה הפועל ירושלים, המייצגת את בירת הנצח של עמנו, נגד קבוצה ליטאית. בשני מכבי תל אביב נגד צסק"א מוסקבה, הקבוצה שמייצגת בעיני הציבור הישראלי את הקומוניזם, שעבר מזמן מהעולם. אז ירושלים ניצחו ומכבי שוב הפסידו. פתחתי העיתונים וראיתי מאות מילים על משחקה של מכבי ושורות בודדות על הפועל. כחובב ספורט – מהכורסה, כפי שציינתי – חיפשתי את הנתונים הסטטיסטיים של משחקה של ירושלים. מי שיחק? כמה זמן? מה היו שיעורי הקליעה? כמה כדורים חוזרים לקח כל שחקן? חיפשתי ולא מצאתי. מובן שבמשחק ההפסד של מכבי הכול הופיע.

אני חייב להודות שצפיתי במשחקה של ירושלים באפיק 555 ומפעם לפעם זפזפתי לאפיק 55, שם שיחקה מכבי. אמנם היריבות רחוקות ברמתן זו מזו, אבל היה תענוג לצפות במהלכי כדורסל קבוצתיים אצל הירושלמים, כולל הגנה אגרסיבית (לא כיף לשחק הגנה), ואילו משחקם של המכבים התבסס על יכולת אישית. והתוצאה – הפועל ירושלים ניצחה ומכבי תל אביב הפסידה. לפתע, משום מקום, כל הדיווחים מהמשחק של מכבי היו בסגנון "הפסידו בכבוד". כאילו לא מדובר בקבוצה שזכתה באליפות אירופה יותר מפעם אחת וששחקניה מקצוענים עם משכורות עתק. מעניין מה שמעון מזרחי אומר על "הפסדים בכבוד"?

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

11 תגובות

  1. משום מה כל תכניות הספורט והעתונים סוגדים למכבי ת"א ומזניחים את היתר.

  2. חבל שאתה יוצא נגד מכבי כשבירושלים משחקים זרים לרוב.גם חבל שאינך משווה בין הקבוצות שהתחרו ,צסק"א מול מכבי, מי נגד ירושלים…

  3. איך אנשים אינטליגנטים כמוך בכלל מוכנים לבזבז זמן על חוסר התרבות והעודה בעיניים שמאפיינים את הכדורגל.

    1. אין כמו ספורט להרגיע
      לצאת מהזבל של היום יום
      לראות ביצועים נהדרים

  4. למה לא לראות משהו קצת יותר מעניין מאשר הספורט העלוב?

  5. פעם הייתי טורח ומגיע למגרשים עם האוהדים ונשברתי. היה לי קשה להודות שזה לא הגיוני וכבר לא בשבילי. אבל בסוף זה קרה. ואני מרוצה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך