המסלול הגרוע

לאן הובילו קברניטי הענף את הכדורגל הישראלי
תמונה של שאול
שאול אייזנברג צילום: נחום עסיס he.wikipedia.org

בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת התקבלה ההחלטה ההיסטורית על הצטרפות הכדורגל הישראלי לאירופה. השינוי המיוחל שהפך למציאות וניתק את הכדורגל שלנו מתחלואי אסיה והבעייתיות של החרם הערבי, נטע תקווה לעתיד טוב יותר, מקצועני יותר ופוליטי פחות.

איש לא חשב אז שאחרי כמעט שלושה עשורים האסיאתים ישעטו קדימה ואנחנו נהפוך לבשר התותחים של הכדורגל האירופי. איש עדיין אינו יכול לקבוע בוודאות את הסיבות להרס הכדורגל הישראלי, אבל אני לגמרי לא בטוח שזה נובע מכך שאין לנו שחקנים מספיק טובים.

ייתכן שדרך הניהול של הכדורגל הישראלי הטבולה בפוליטיקה בגרוש – החל במיכה גולדמן בתחילת שנות התשעים, דרך מתן וילנאי בתחילת שנות האלפיים ועד מירי רגב העכשווית – זה הגורם העיקרי לכך שאנחנו תקועים. יש להפנות אצבע מאשימה גם לשלמה שרף – לדעתי הבלוף הכי גדול של הכדורגל הישראלי. הוא הדריך את הנבחרת בארבע קדנציות ראשונות בשנות התשעים וסך הכול כמעט בעשור שנים, ולרשותו עמד דור השחקנים הטוב ביותר בתולדותינו, אך הוא נכשל כישלון חרוץ. מלבד כמה הבלחות במשחקים לא חשובים, כדוגמת הניצחון ב-1992 על צרפת, הוא סיים את הפרק שלו בקול ענות חלושה מבחינת הישגים ובאקורדים צורמים מבחינה מוסרית בשל פרשת נערות הליווי.

רק בישראל מאמן נכשל שוב ושוב בארבעה קמפיינים ואף הופך לפרשן הלאומי. ייתכן אפילו ששרף הזיק לכדורגל יותר כפרשן מאשר כמאמן. לבסוף פרש בבושת פנים, וגברי לוי ז"ל – באחד המהלכים המוצלחים שלו כיושב ראש – החתים את אלוף אירופה ריצ’ארד מולר נילסן האגדי, אדם ענק ומאמן-על. נילסן התחיל לשנות את דפוסי הכדורגל הישראלי, אבל ברגע של חולשה קטע גברי לוי את השינוי שחולל נילסן כאשר גרם למאמן הדני לארוז מזוודות ולשוב למולדתו, שם נפטר לפני שלוש שנים כידיד אמת של הכדורגל הישראלי.

אחרי נילסן הגיע גרנט, שבקמפיין הראשון שלו סבל מחוסר משחקי בית בשל המצב הביטחוני. לעומת זאת הקמפיין השני שלו, באמצע העשור הראשון של המילניום הנוכחי, היה חלומי, אולי הטוב בתולדות הכדורגל הישראלי. הנבחרת של גרנט החמיצה את מונדיאל 2006 רק בגלל הפרש שערים וסיימה קמפיין ללא הפסד, כולל במשחקי חוץ בצרפת, בצפון אירלנד ובשווייץ. אני אישית, שהייתי חלק אינטגראלי מהנבחרת של גרנט, הייתי משוכנע שהנה – טעות נילסן נלמדה ולבטח יאפשרו לגרנט להמשיך בשיקום ההריסות שהותיר שרף, שיקום שהתחיל בו נילסן.

אלא שבישראל כמו בישראל הטעויות חוזרות על עצמן. מאז עברו 12 שנים של כלום ושום דבר. קצרה היריעה להסביר עד לאן הובילו הקברניטים את הכדורגל שלנו, ומעל הכול ההתנתקות מהאצטדיון הלאומי ברמת גן.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

  1. מצבו של הכדורגל הוא שילוב של אוירה ( הורים מעדיפים ילדים בהייטק על כדורגלנים והיעדר מגרשים בחינם לילדים), דורות ללא כשרונות עם תקשורת ומשכורות כאילו היו רונלדו ועסקונה רדודה שדואגת לעצמה ולא לכדורגל.

  2. יש לנו כדורגל מקרטע
    רוב ענפי הספורט בתת רמה
    ובמה עוסקת השרה הכל כך מכובדת
    (בעיני עצמה)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך