פיפ״א, הפדרציה הבין-לאומית לכדורגל, הטילה קנס כספי על ג׳יבריל רג׳וב והשעתה אותו למשך שנה. למי שלא יודע, יושב ראש ההתאחדות לכדורגל של הרשות הפלסטינית הסית וקרא לשרוף את החולצות של ליאו מסי בגלל הביקור שתכננה נבחרת ארגנטינה לערוך בישראל, ושבוטל בגין ההסתה נגדו. מירי רגב מיהרה לברך על החלטתה של פיפ"א, אך לא שמה לב שהעונש כלפי היושב ראש הפלסטיני הוא נורה אדומה כלפיה.
רגב אינה בקיאה בספורט ובכדורגל ואינה מודעת לכך שמעורבות פוליטית בכדורגל אסורה בתכלית. התערבות פוליטית בהחלטות או בהתנהלות ההתאחדות לכדורגל יזכו לתגובה מיידית וכואבת של פיפ״א. את רג׳וב הענישו, אבל לא את נבחרת פלסטין – זו תמשיך לשחק. אלא שיש כאן מסר ברור גם לנו – אם מירי רגב ופוליטיקאים נוספים לא יבינו את הכתובת שעל הקיר, הכדורגל שלנו עלול לשלם מחיר כבד. התערבות פוליטית בכדורגל הישראלי תהיה תחילת הסוף. פיפ״א לא תהסס להעניש את נבחרות ישראל ולהרחיק אותן מכל פעילות.
אז מותר לנו לברך את פיפ״א על הענשתו של ג’יבריל רג׳וב, אבל בד בבד עלינו לשלוח תזכורת לקברניטי המדינה: עזבו את הפנטזיות שלכם והפסיקו את הקביעות בעלות הגוון הפוליטי, וגם אל תתערבו במשחקי כדורגל הנערכים בשבת.
10 תגובות
ספורט ופוליטיקה
ללא קשר לאירוע הנקודתי, יש לציין שתמיד הספורט היה מעורב בפוליטיקה, בדיוק כפי שהאומנות, התיאטרון, השירה, והספרות היו וימשיכו להיות שופרים של דעות פוליטיות. האולימפיאדה אינה אלא עידון של מלחמה מדממת לקרב על המסלול, באותה עצימות של רגשות, מסרים לאומניים, רצון להביס את היריב וכו. לכן האופן בו נקבע מקום המפגש הוא פוליטי למהדרין שלא לדבר על שחיתות גלויה. כך גם ארגוני הספורט בישראל הם פוליטיים כמו "הפועל "של מפא"י, "מכבי" של חירות ו "ביתר" של הציונות הדתית וחלוקת הכספים נעשתה לפי המפתח המפלגתי. אז אפשר לוותר על גלגול העיניים. הספורט התחרותי אינו אלא זרוע נוספת של המאבק הפוליטי המקומי או הבין לאומי. האם ניתן לנתק בינהם? זו שאלה שראוי לדון בה
אם אפשר באותה הזדמנות לבטל את מרכזי הספורט היונקים גם הם מהמפלגות השונות אשרינו.אין להם יותר מקום בספורט והלואי ולא היו קמים כלל.הכיסוי של ספורט הפועלים מגוחך.צאו וחשבו כמה תקציבי המיועדים לספורט לשמו בוזבזו במשרדיהם.
תהרוס לנו את הכדורגל
כבר התחילה
אצלם הממונה על הכדורגל הוא גבריאל רגב. אצלנו הממונה על הספורט היא גברת מירי רגב. על זה אמרו חז"ל: א- פיינה מישפוחה.
כעת יש לה כבר לפחות ארבעה הישגי הרס: כדורגל, אירוויזיון, קולנוע, אופרה. והרשימה עוד תגדל במהרה.
אף שהדיון כאן גלש לתחום אחר העוסק בגופה ונפשה של מירי רגב, יש נושא אחד שאני תומך בה בכול לב והוא הקולנוע. אי אפשר להתעלם מהעובדה שפריצת הדרך שעשה הקולנוע הישראלי בעשור שעבר היה בעיקר דרך בחירת הנושאים בהם עסק בעיקר בסכסוך הישראלי ערבי, וברוב המיקרים תוך הצגת ישראל באור שלילי ככול האפשר ובעיקר את "עוולות" הכיבוש, והצגת חיילי צהל כקלגס ציוני על גבול הנאציזם. זה היה כרטיס הכניסה למועדון פרסי הסרטים האירופאים. סרטים כמו לבנון, וולס עם בשיר, בופור ודומיהם הם דוגמא לכך שלא לדבר על "ג'נין ג'נין" שהתחזה להיות סרט "דוקומנטרי" שאפילו בג"צ קבע שהוא שיקרי, אך אישר הקרנתו בטענה ל "חופש הביטוי האומנותי, שאינו מוגבל לאמת…". אפילו הסרט "פוקסטרוט" האייכותי, לא יכול היה להתאפק ושרבב סצנה מזוויעה על צהל, כי כנראה זה מה שמוכר היטב פרסים בקאן.
רגב אינה יכולה וגם אינה אוסרת יצירת סרטים כאלה, ולכן אינה "סותמת את הפה" לאף אחד, אך מאמינה שאין כול סיבה שסרטים כאלה ימומנו מכספי הציבור. זה המתעקש להוציא את דיבת הארץ רעה, כאתנן לפרסי הקולנוע האירופאי, רשאי לפנות למקורות מימון זרים, וימצאו רבים שיממנו אותו בחדווה, אך לא מדינת ישראל. ובכך אני תומך בה בהחלט. ההפחדה שמהלך זה "יהרוס" את תעשיית הסרטים הישראלית, אינם אלא דברי הבל.
היא רואה את עצמה ראש ממשלה
יאללה כפיים
לא כל כך מהר. היא תהיה ראש ממשלה רק אחרי שביבי יפרוש. זה ייקח מינימום עוד 10 שנים. בינתיים היא עושה לכולם בית ספר.
אותו בחר
פועלת נכון ועוד תגיע רחוק.