מהלך שגוי

לאחרונה התבשרנו על מינויו של אנדי הרצוג למאמן נבחרת ישראל בכדורגל. בטוחני שרבים זוכרים היטב את משחק נבחרת ישראל מול נבחרת אוסטריה באצטדיון רמת גן בקדם-המונדיאל 2002, ואת שער השוויון שכבש הרצוג בדקה ה-90.

היו אלו ימי האינתיפאדה השנייה, ומועד קיומו של המשחק המדובר נידחה פעמים אחדות בגלל חששם של האוסטרים להגיע לישראל. בראש המתנגדים עמד הכוכב הכול יכול של הכדורגל האוסטרי – הרצוג!

אולם חלפו מאז כמעט 17 שנים, אבל אודה שצרם לי כאשר שמעתי על מינויו של הרצוג למאמן הנבחרת. ייתכן שבחלוף השנים הרצוג שינה דעתו עלינו, ואינו חושש עוד להגיע לכאן.

יתרה מזאת, אני מופתע מאוד גם מההחלטה המקצועית האומללה של הוועדה, החלטה שהתקבלה לאחר דיונים רבים. לנבחרת ישראל בכדורגל כבר היו מאמנים זרים בעבר, לפני 17 שנים היה זה ריצ’ארד מולר נילסן ז״ל, אלוף אירופה. השינוי שהוא הביא לכדורגל הישראלי היה גדול מאוד, גם אם למונדיאל לא הגענו. וכן שחקן העבר הצרפתי פרננדז, שכולם זוכרים את הקמפיין הפושר שהנהיג.

לדעתי, מינויו של הרצוג למאמן איננו מהלך שיאושש את הכדורגל הישראלי, שהנבחרת הלאומית היא בחזקת חלון הראווה שלו. זוהי החלטה שדווקא עלולה להטביע את הכדורגל שלנו עמוק בתהום.

ראשית, מה לשחקן עבר מצטיין ולשרביט האימון? ושנית, כלל ידוע הוא שמי שמכהן תקופה ארוכה כעוזר-מאמן הסיכויים שיהיה מאמן מוצלח קלושים למדי. האם האחריות הייתה מונחת אי פעם על כתפיו? האם צבר די ניסיון להיות המאסטרו?

לדעתי מדובר בהימור ולא במינוי ראוי, וזה בדיוק ההיפך ממה שנדרש כעת לנבחרת ישראל ולכדורגל הישראלי בצומת הגורלי שבו הם נמצאים.