ארסן ונגר הולך הביתה

סופה של אגדת כדורגל
צילום של ונגר
ארסן ונגר צילום: Paul Blank commons.wikimedia.org

אני יודע שלא כולם אוהדי כדורגל, ואם הם אוהדים – לא תמיד לבם נוהה אחרי ארסנל. אבל כל אוהד כדורגל שמע על מפעלותיו, הצלחותיו וכישלונותיו של המנג'ר הצרפתי של ארסנל, ארסן ונגר (Arsene Wenger).

הוא הגיע בסערה למועדון ב-1996. רשימת ההישגים שלו הייתה מרשימה שהרי הוא זכה באליפות צרפת עם מונקו, עבר ליפן ושם עשה חיל. אבל יפן מעולם לא הייתה מעצמת כדורגל, כך שהנחתתו בהייבורי הייתה מפתיעה למדי. הוא קיבל מועדון בעל עבר מפואר וקבוצה שעבדה שנים תחת מנג'ר מצליח – ג'ורג' גרהאם – שבעזרתו התקדמה בטבלת הליגה וגם זכתה עמו בשתי אליפויות. אבל גראהם שיחק כדורגל בריטי טיפוסי חזק וקשיח וקבוצתו נחשבה למשעממת ביותר.

ונגר הביא מהפכה בכדורגל האנגלי. יותר טכניקה. פחות בריטים ויותר זרים. דגש על יכולת קבוצתית ודגש ברור על משחק ההתקפה. בשש שנים זכה בשלוש אליפויות, פעמיים בליגה ובגביע ופעם אחת – ב-2004 – זכה באליפות הליגה ללא הפסד, עם 26 ניצחונות ו-12 תוצאות תיקו.

אבל הכדורגל הלך והתפתח. טייקונים רוסים וערבים רכשו קבוצות כצ'לסי ומנצ'סטר סיטי והביאו שחקני רכש מהטובים בעולם. ארסנל נותרה בתמונה אבל מנצ'סטר יונייטד, תחת המנג'ר הגדול אלכס פרגוסון, הייתה השולטת בכיפה. הבעלים האמריקנים של הקבוצה היו מרוצים מונגר, כי גם אם לא הביא אליפויות – גביעים דווקא הביא – הוא תמיד הביא את הקבוצה לליגת האלופות.

ב-2006 הייתי בפריז וחזיתי בגמר ליגת האלופות, שבו נוצחה ארסנל בידי ברצלונה 1:2. הקבוצה, שבשיאה היו לה שחקנים כהנרי פירס ופטריק ויירה, הייתה חייבת חילופי דורות. ונגר מצידו שקד על האקדמיה של צעירי המועדון וציפה לפירות. אחד מבני טיפוחיו היה פברגאס, שראה עונות שיא במועדון. מאז עזב לברצלונה, והיום הוא בצ'לסי וכוכבו הועם.

ארסן ונגר ידע להביא לקבוצתו שחקני מרכז שדה והתקפה. די אם אנקוב בשמות כמו ארשבין, ואן פרסי, נסרי, ז'ירו, אוזיל, סאנצ'ס ורמזי, ולאחרונה שני חלוצי ענק: לקאזט הצרפתי ואובמיאנג האפריקני. אבל בה בעת הזניח את משחק ההגנה והביא בלם בינוני כמוסטפי, ולתפקיד קשר אחורי, שנחוץ לקבוצה כמו אוויר לנשימה, הובא ג'אקה השוויצרי הבינוני.

ברור שהקבוצה התקשתה להתמודד עם האריות שבחבורה ונותרה מאחור. סאנצ'ס עזב, אוזיל נשאר בשכר עתק. מטבע הדברים, קבוצה שלא הולכת בגדולות – שחקנים מובילים לא נוהרים אליה והטובים שבשורותיה עוזבים.

ארסן ונגר הצליח מאוד מבחינה פיננסית כי בתקופתו נבנה אצטדיון האמירויות, והאצטדיון כבר הצליח להחזיר את ההשקעה. אבל כל אלו לא סיפקו את מרבית האוהדים, והם דרשו את פיטוריו. ונגר טעה בחטא היהירות כאשר אמר שללא קשר לתוצאות יישאר עד תום החוזה שחתם. העובדה שארסנל לא שיחקה בפני אצטדיון מלא הבהירה גם לבעלים שיש להם בעיה אמיתית.

ארסן ונגר הודיע על עזיבתו הכפויה. אפילו יריביו הגדולים הזילו דמעה שעה שנפרד מהקבוצה כמאמן ענק שלא הבין מתי הגיעה שעתו. כל יורש של ונגר ייכנס לנעליים ענקיות ולא יוכל להחזיר את הקבוצה לפסגה ללא השקעה רצינית בבנייה מחודשת של הגנת הקבוצה. הייתה אגדה – ואיננה עוד.

 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

13 תגובות

  1. נזכור את ונגר לעד.ג'נטלמן ומבין כדורגל.חבל שבשנים האחרונות פחות דאג להגנה.פעם תותחן תמיד תותחן.

  2. ונגר הצליח מסחרית. פחות הצלחה ספורטיבית בשנים האחרונות. חבל.

  3. ונגר הצליח עם חלק משחקני הרכש. היו לו תמיד שוערים טובים לליגה. בשנתיים האחרונות שני השוערים, צ'ך במיוחד, היו בינוניים.

  4. גם בכך שהיתה לא תרומה גדולה
    גם בכך שהגיע זמנו
    יפה שמרגישים מחשבה למי שעושה לסיים את תפקידו

  5. מאמן אגדה. סטייל של ג'נטלמן ואיש שגידל דור של שחקנים גדולים בתקופתם.

  6. פחות טקס או יותר טקס
    פחות מחמאות או יותר מחמאות
    פחות מטמרים או יותר מאמרים
    ושום דבר לא נשאר
    כל הזכרונות הם הצגה מלאכותית
    כגאי למי שבצמרת לזכור זאת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך