מסי – דת חדשה לאוהדים

ליונל מסי הגדול מכולם
צילום של מסי מתגלח
מסי מתגלח צילום באדיבות ג'ילט

רבים היו לפניו ברמת-על. די אם נזכיר את דיסטפנו ופרנץ פושקש בשנות ה-50 של המאה הקודמת, את הדומיננטיות של פלה ואחריו אוסביו בשנות ה-60, את שנות ה-70 הטובות של יוהן קרויף, שנות ה-80 – פריצתו של מרדונה אבל גם של פלטיני הצרפתי. מאז פרחו רבים אחרים: רונלדו ורונלדיניו, זידאן, הנרי, רומיניגה, רובן. בעקבותיהם באו לעולם שניים בולטים שמשביחים את עצמם ואת קבוצותיהם: האחד כריסטיאן רונלדו הפורטוגזי, שבתחילת דרכו שיחק במנצ'סטר יונייטד הבריטית ולאחר מכן עבר לריאל מדריד, אלופת אירופה הנוכחית, שם הוא עדיין מככב בהצלחה גדולה; השני ליונל מסי, שבמהלך כל הקריירה שלו משחק בקבוצת עילית אחת – ברצלונה הספרדית-קטלונית.

כיום נגישות הצפייה בכוכבי עולם טובה הרבה יותר משהייתה בעבר. מאות מיליונים חוזים ברונלדו ומסי על מסך הטלוויזיה ולא מעטים גוררים עצמם למגרשים, ביניהם ישראלים רבים. אם חובב כדורגל עורך השוואה בין שני השחקנים, הרי רונלדו גבוה יותר, אתלטי יותר, בעל משחק ראש עדיף, בועט בשתי רגליו וגם הצליח להביא את נבחרתו לכס של אלופת אירופה בכדורגל. מסי, לעומתו, אתלטי פחות, מבקיע כמעט את כל שעריו ברגל שמאל ואמנם הביא את ברצלונה להישגים מדהימים אבל לא הצליח להביא לארגנטינה תואר משמעותי. בהשוואה תיאורטית-מתמטית יש יתרון לרונלדו על מסי.

אבל כל המומחים, מאמני-העל, האוהדים – האובייקטיביים ככל האפשר – לא מקבלים כל השוואה. רובם גורסים שמסי גדול מרונלדו ואחדים סוברים שהוא השחקן הגדול בכל הזמנים. ערעור על גדולתו של מסי נדחה בשאט נפש כאילו עצם ההשוואה פוגעת בגדול מכולם. הציפיות שמסי יהיה אלוף העולם במונדיאל הקרוב מרקיעות שחקים, מה עוד שהוא מוקף בכמה שחקנים מצוינים.

דווקא בתחום הספורט ההשוואה המספרית קובעת. אומרים שארסן ונגר, מאמן ארסנל הבריטית, הוא כישלון ויודעים להסביר מדוע. מ-1998 עד 2004 הוא נחשב לקוסם, לקח אליפויות – אפילו אליפות ללא הפסד אחד. מאז פג הקסם, ואף על פי שזכה שלוש פעמים בגביע האנגלי, הוא צריך ללכת ולסיים את דרכו.

אבל את ליונל מסי מודדים בכלים אחרים, והיות שגם אני מודד אותו כך – אסביר מדוע. למסי יש מגע ושליטה בכדור שהיא מתנת אלוה. יש לו בעיטה קטלנית ומסירות שהן מלאכת אמנות. הוא נמוך יחסית ואיננו בריון, אבל הוא גורם הנאת אין-קץ ואיננו תלוי כל כך באחרים. כשניימאר הברזילאי המצוין עזב את ברצלונה לפריז סן ז'רמן, חשבו שהתוצאות ייראו בשטח, ובכל זאת ברצלונה היא קבוצת-על כמעט בלתי מנוצחת, גם אם מעט משחקניה הם בקנה מידה של כוכבים.

היחס למסי כבר איננו רציונלי, יש בו היבט "דתי" רגשי. נכון, לא דת חדשה – דת הכדורגל. יש מלך והוא טוב מכולם, ואז מעתירים עליו שבחים בשל מזגו (אף שנאשם, כמו רונלדו, בהעלמת מיסים) ובשל צניעות הליכותיו. אוהדי ריאל מדריד כופרים בדת החדשה. יש שמציגים את ההכרה האירופית ברונלדו כטוב ביותר בשנה החולפת. אבל רונלדו יכול היה להתבלט אם לא היה משחק במקביל ל"תקופת מסי".

ליונל מסי הוא בעל כורחו מייצג דת ספורטיבית חדשה, שמאמיניה סוגדים למי שבעיניהם הוא הגדול מכולם.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

12 תגובות

    1. לא היה שחקן ולא מאמן
      אבל בפוליטיקה הוא מבין. הוא היה שר וחבר כנסת ובמוסדות המפלגה ובמשאים ומתנים ויש לו המון ידע ונדמה לי שגם היום הוא מאחורי הקלעים

  1. גם ספורטיבית וגם אישיותית
    וכאלה אני מכיר הרבה יותר מאשר אלה שמעדיפים את מסי

  2. זה לא דוקא ראציונלי
    וזה נכון לא רק לספורט אלא גם לפוליטיקה ולכל תחום
    יש גם השפעה של אחרים
    אנשים נוטים ללכת עם הרוב
    לא לאהוב פתאום שחקן אלמוני שאף אחד לא שמע עליו

  3. ספורט זה דבר שמביא הנאה ומצב רוח טוב. ואלה שהם טובים בכך ראויים להערכה. וזה לא מזיק לאף אחד. הלוואי שאנשים יתעסק

  4. ברומו של עולם ובאותו זמן גם על דברים כמו ספורט (למרות שאני בכלל לא מתעניינת בספורט).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך