לדגדג את אלוהים

ענקי הכדורסל מייקל ג'ורדן ולברון ג'יימס
מאיים על תוארו של ג'ורדן? ג'ימס לברון. צילום: Keith Allison Creatives commons

עולם הספורט שורץ דימויים. האתלט הטוב בכל הזמנים הוא יוסן בולט. המתאגרף הגדול מכולם הוא מוחמד עלי. בכדורגל יש ויכוח: האם זה פלה? אולי מרדונה? ולפתע הפציע מסי. בכדורסל אין ויכוח: מלכותו של מייקל ג'ורדן, כוכב העבר של שיקגו, בלתי מעורערת, ובז'רגון הספורטיבי הוא-הוא האלוהים. איש לא ניסה לערער ברצינות על מעמדו. אפילו קובי בראיינט, השחקן המצוין של לוס אנג'לס לייקרס, כונה לעתים "סגנו של אלוהים". מייקל ג'ורדן לא היה רק שחקן ענק אלא גם איש עסקים מחונן ואמן יחסי ציבור. הוא לא נעלם לרגע. יש מערכות ביגוד והנעלה ספורטיבית על שמו, למשל אייר ג'ורדן.

בארץ איש לא הגיע לאלוהות, וגם הכוכב הגדול משתנה בחלוף הזמן. בילדותי אמרו על אלי פוקס ממכבי תל אביב שהוא השחקן הטוב בארץ. לא עברו שנים רבות והשוער יעקב חודורוב מהפועל תל אביב הוכר ככזה. בעקבותיו היה דו-קרב בין שני חלוצי ענק: מי הטוב מכולם – שייע גלזר ממכבי תל אביב או נחום סטלמך מהפועל פתח תקוה? וההערצה לטוב ביותר המשיכה והשתנתה: מאהרון אמר למוטלה שפיגלר לגיורא שפיגל, אורי מלמיליאן, משה סיני, עודד מכנס, אלי אוחנה וכמובן שלושת הכוכבים שהצליחו בקריירה בין-לאומית – חיים רביבו, אייל ברקוביץ ויוסי בניון. את הרשימה אפשר לחתום בערן זהבי, שגלה לסין הרחוקה. בכדורסל קשה לקבוע מסמרות בשל השחקנים הזרים, אבל יש הכרה שמיקי ברקוביץ הוא הישראלי הגדול ביותר שקם.

לאחרונה מתחיל דיון ספורטיבי חדש: האם ניתן לערער על האלוהות של האלוהים עצמו – מייקל ג'ורדן? אין ערעור רשמי, כי זו תהיה פגיעה בקודש הקודשים, אבל כבר נשמעות אמירות שלברון ג'יימס, כוכבה של קליבלנד, הוא מייקל ג'ורדן החדש. מובן שרבים רואים בעצם ההשוואה פגיעה בדיוקן הנצחי-האלוהי. אבל לברון נראה שלם יותר ממייקל. אולי לא ישיג את מספר האליפויות שהשיג ג'ורדן, אבל הסך הכול בכדורסל – משחק הגנה, התקפה, ריבאונדים ואסיסטים – טוב משל ג'ורדן.

אמנם לברון לא אהוב כמייקל, ובישראל הוא שנוא במיוחד כי מייחסים לו את פיטוריו של דייויד בלאט מאימון הקבוצה, וזה הליך שלא ייסלח. אבל "אלוהים" כבר לא משחק, ולברון, שמתקרב לגיל 35, שובר את שיאיו בזה אחר זה. והיות שמבנהו הפיזי מאפשר לו לפחות עוד שנתיים-שלוש של משחק פעיל, הוא בוודאי יוכר כגדול מכולם. כבר כתב פרשן אמריקני שייתכן שהוא השחקן הגדול בכל הזמנים, אבל הוא איננו "אלוהים". רבים חשים שאם יכירו בעליונותו של לברון על מייקל הם ממירים את דתם ועלולים להיחשב מורדים במלכות. לברון ג'יימס עצמו דווקא חוזר ואומר שהוא מכיר בגדולתו המיוחדת של מייקל ג'ורדן והוא מסתפק באזכור שמו לצד ג'ורדן.

אלא שלא הוא יקבע ולא אוהדי מייקל. העתיד יקבע, ונראה שהצהרותיו של לברון לא יעמדו במבחן הזמן. האם יוכתר על ידי התקשורת הספורטיבית? האם העובדה שהוא לא אהוב כמו מייקל תפגע בו גם בעתיד? די אם אומר שבעולם הכדורסל הבין-לאומי דנים עתה בכובד ראש אם יש תחליף לאלוהים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. דמות קשה לא מנומסת ולא לבבית בדרך כלל לא יכולה להיות מקובלת כדמות אלוהית

  2. הרמה בתחום זה פשוט ירודה ואתה יכול להקפיץ את הרמה גבוה!

  3. תודה על מאמר מקסים. אתה מיטיב לספר על עולם הספורט שכמובן הוא חוויה בפני עצמה אשר שובה את לבם של צעירים רבים. היה ראוי גם לספר על ג'סי אוונס האצן המדהים שזכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת ברלין ב- 1936. ג'סי אוונס הכה בדיקטטור המטורף מתחת לחגורה וגם בכך הוא עשה היסטוריה.
    שוב – שאפו ושבוע טוב,

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך