דרוש כבוד ל-42.2 ק"מ בתל אביב

הפקק הכי גדול במרתון תל אביב היה בריצה עצמה
מרתון ת"א צילום: יח"צ

"…את השוק קיבלתי כשחזרתי לרוטשילד אחרי ההקפה של הקריה. העומס של רצי החצי הפריע מאוד כשניסינו לחזור ולהשתלב עם כולם. אלו היו כבר רצי החצי האטיים, וזה עשה קשה מאוד לעבור והכביד מאוד על השרירים. בהתחלה הייתי מנומס וכל הזמן אמרתי 'סליחה' וחיכיתי שיזוזו. אחר כך כבר הייתי פחות מנומס… בקילומטר ה-33 אני עדיין סביב זמן המטרה ואף מהיר יותר. אבל אז אני מגיע לדיזינגוף ושם אני לא מאמין למראה עיניי. לא מצאתי איפה לרוץ. התנגשתי ברצים ואחרים התנגשו בי. התחלתי ממש לדחוף עם הידיים. קצב זה קצב, אבל זה הלך ונעשה קשה… בכיכר רבין שוב הפרידו אותנו לזמן קצר ואז קרה ההפך. פתאום אתה רץ לבד. זה משגע ומבלבל. אחרי הקילומטר ה-37 הייתה שם ממש מלחמת הישרדות בכל אבן גבירול ואחר כך ברוקח. גם להילחם עם הקיר וגם עם הזמן וגם עם אלפי רצים שהתמזגו ל-10 ולחצי, שלא רצים במסלול שלהם…"

את הקטע הזה לקחתי מסיכום של אחד מרצי המרתון המלא שרצו בתל אביב ורצו לעשות תוצאה אישית. זה מעצבן, מתסכל ומכעיס. בטח לרץ מרתון שהתאמן חודשים למרתון הגדול והחשוב ביותר בישראל – מרתון תל אביב. אבל הוא לא היחיד שסבל. היו רבים וטובים, גם אני ביניהם, שהלינו על החיבור של המרתוניסטים ורצי החצי עם רצי ה-10 וה-5. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בפניה משדרות רוקח לרחוב דיזנגוף. צוואר הבקבוק שנוצר שם בשל המוני הרצים פשוט לא אפשר תזוזה.

אנשים רצו לכל עבר, בעיקר רצי ה-10 ק"מ שנכנסו למסלולים של כולם. כולם התערבבו עם כולם, והיה קשה להמשיך בקצב שכל אחד קבע לעצמו. מי שבקיא ברזי תכנון הריצה, יודע שבישורת האחרונה זה הזמן להגביר. במרתון תל אביב זה לא התאפשר. היה שלב שממש נאלצתי לעצור כי לא נתנו לי לעבור.

אז נכון שהמארגנים הפיקו הפקה גרנדיוזית, והרוב היה מרהיב ומוצלח. ונכון שיש משהו מעצים כשרואים תמונות של 40,000 איש רצים יחד. אבל לעתים הרחובות צרים מלהכיל, וזה בא לידי ביטוי בעיקר ברגע האמת של הריצה, בעיקר בקרב הרצים במסלולים הארוכים.

המארגנים חייבים להבין שיש פער גדול בין רצי מרתון שהתכוננו לריצה של 42.2 ק"מ חודשים ארוכים, לבין רצי 10 ו-5 ק"מ שזוהי להם ריצתם הראשונה. אי-אפשר ואפילו לא מכובד לאחד ביניהם. למה בעצם לא להפריד ולתכנן מסלולים שונים לגמרי? למה לא לתת את הכבוד, בעיקר לרצי המרתון שהתאמנו בצורה מקצועית וקשה למרתון שלהם? ברחבי העולם מרתונים גדולים אמנם צפופים לא פחות, אבל כאמור רצי מרתון רצים במסלול נפרד להם, ובטח שלא מערבבים אותם עם רצי 10 ק"מ.

וזו לא הבעיה היחידה שהטרידה רצים רבים שבאו לעשות תוצאה. גם בעניין קריאת הזמנים של כל רץ ורצה הייתה בעיה. לא כולם זכו לתוצאה המדויקת שעשו בהתאם לקריאת השעונים האישיים. אבל זו כבר בעיה טכנולוגית שלא בטוח שאפשר היה לצפות אותה מראש.

אין ספק שמרתון תל אביב הוא אירוע גדול ומיוחד. אני, באופן אישי, מעודדת אירועי ספורט מהסוג הזה, אפילו שהפעם ביטלו את הלימודים בתל אביב והיה צורך למצוא סידור לקטנים שבחבורה, ועל אף בעיית הפקקים. אבל בפעם הבאה, אנא מכם מארגנים יקרים, נסו להתאמץ רק עוד קצת. כמו שהתאמצתם לייצר מדליות מיוחדות לרצי המרתון, נסו גם לארגן להם מסלול נפרד. זה מגיע להם.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

3 תגובות

  1. ממש נכון. בהיקפים כאלו של רצי חצי ו-10 ריצת המרתון הולכת לאיבוד. המירוץ הופך להיות יותר מידי עממי, חסר סדר ולא מקצועי.

  2. אני דווקא מאוד נהנתי מהמיזוג עם רצי ה- 10 והחצי ואפילו המוטיבציה עלתה עם המיזוג.
    אני יכול להבין את התסכול של מי שמנסה לשפר זמנים. הקפדה על ההפרדה בין המסלולים כפי שקיימת בחלק מהאזורים המשותפים יכולה לפתור את הבעיה ולתת מענה לכל המשתתפים.

  3. דבי
    במרתון ירושלים לא היו התמזגויות כלל בין המקצים והיה מצוין
    אני מסכים איתך מאוד שיש לתת את הכבוד לרצי המרתון המלא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של רות

צדק לימודי

כיצד ניתן לצמצם פערים ולדאוג לשוויון במערכת החינוך

צילום ש/ל של גולדה

אז כמו היום

הרהורים בעקבות נאום אבו-מאזן באו"ם