אפס מוטיבציה למצוינות

פיטוריה המבישים של אירה ויגדורצ'יק
המתעמלת, פסלו של דניאל בהריר במכון ווינגיט צילום: Dr. Avishai Teicher

תתארו לכם חברה ישראלית עסקית, ציבורית, שפועלת בשווקים הבין-לאומיים ומתחרה בחברות רב-לאומיות, חברה שהמנכ"ל שלה מצליח להביא עסקאות ענק מרחבי העולם. הוא מציב לעצמו ולחברה יעדים, והעיקרי שבהם הוא בר השגה בטווח של 4 שנים. המנכ"ל, שלו רקורד מרשים, נבחר על ידי דירקטוריון החברה, וברור לכול שהוא זה יוכל לגבור על המתחרים, ולהביא את החברה אל היעד המיוחל.

מי שבקיא בעולם העסקים מבין שלמנכ"ל מוצלח, כזה שיכול להפוך חברה מקומית לגלובלית, יש תג מחיר גבוה. רק כדי לסבר את האוזן, ראו לדוגמה את ניר גלעד, שהיה מנכ"ל ונשיא החברה לישראל. גלעד, למרות הצלחתו המוטלת בספק, נהנה ב-8 שנות כהונתו ממשכורת חודשית גבוהה ואף גרף לכיסו יותר מ-100 מיליון דולר.

מדוע מדינת ישראל לא נוהגת כך כלפי המנכ"לים החברתיים שלה? מדוע המדינה לא עושה חסד עם מנכ"לים מוצלחים כדוגמת אלו שמאמנים את הנבחרות האולימפיות שלה, ולא מתגמלת אותם כראוי? מדוע התאחדות ההתעמלות, ששייכת למדינה ואשר בחרה מנכ"לית מצוינת לנבחרת ההתעמלות שלה – אירה ויגדורצ'יק – לא מתגמלת אותה, שלא נאמר מכבדת אותה?

איגוד ההתעמלות וכמובן גם משרד התרבות והספורט נהגו בחוסר כבוד הגובל בחוצפה, ובחוסר רגישות כשפיטרו את המאמנת האולימפית במכתב לקוני ולצדו צ'ק מעליב בסך 572 ש"ח עבור ההישגים שקצרה באולימפיאדה.

אין כל ספק כי הסיפור של ויגדורצ'יק מורכב. ראיתי את הכתבה עליה ביומן שישי בערוץ 2 ולבי נחמץ. הצטערתי בשבילה כל כך, ואפילו התביישתי שזו המדינה שלי, שככה היא מכבדת את המנכ"לים המצוינים שלה. חודשים ספורים בלבד לאחר שהנבחרת שלה זכתה במדליות ראשונות באליפות עולם ובאליפות אירופה, ולאחר השתתפות הנבחרת באולימפיאדה – הגיע העלבון הצורב בדמות מכתב פיטורים וצ'ק עלוב. האם זהו תעלול של אדם חסר רגישות? האם זה הגמול על ההישגים יוצאי הדופן? לאחר הריאיון עמה הגעתי למסקנה כי המדינה, למעשה, בגדה בה. נחרדתי עוד יותר להבין שזו כנראה המציאות השוררת כאן במדינה. שזו המוטיבציה שמעניקים למצוינות.

אירה ויגדורצ'יק היא ללא ספק טיפוס לא קל. אבל היא הצליחה להגיע להישגים שאליהם לא הגיע אף מאמן בהיסטוריית ההתעמלות האמנותית בישראל.

ענף התעמלות קרקע הוא ספורט קשה ונוקשה. כדי להגיע לרמה גבוהה נדרשות עבודה סיזיפית רבה, הקרבה גדולה, ושעות על גבי שעות של אימונים מפרכים. כאב פיזי ובכי רב הם מנת חלקן של המתעמלות.

בישראל, בניגוד לסין או לרוסיה, איש לא מכריח את מתעמלות קרקע להיות שם. ייתכן שהטון של אירה ואופייה הם אכן נוקשים, אבל זו כנראה הדרך להגיע להישגים פנומנליים בענף ההתעמלות ובספורט בכלל. בספורט נדרשת משמעת – בפרט כשמדובר בספורט ברמה האולימפית. כדי להצטיין בספורט צריכים להשקיע, לעבוד קשה ולירוק דם. צריכים להתאמץ יותר.

מאמנים מוציאים את נשמתם כדי להביא תוצאות, ומישהו שם ב"דירקטוריון" של המדינה כנראה לא מבין זאת. כיצד ניתן להסביר שחודש לפני האולימפיאדה, ניצת מרד בנבחרת המצוינת הזו, ובעקבותיו הבנות המצטיינות הללו הפסיקו להתאמן והגיעו לרגע האמת עם הרבה אנרגיות שליליות סביבן. וכך למעשה, אותו גורם הביא לכישלון בעסקה החשובה ביותר של "החברה" וגם גרם למנכ"ל המצוין שלה להיות מושפל בצורה המביישת ביותר שיכולה להיות. מנכ"ל שלא רק שלא קיבל בונוסים ומשכורות הולמות עבור ההצלחות שלו במהלך הקריירה המפוארת שלו, אלא גם השקיע את מרב זמנו, ועשה הכול כדי להצליח.

אירה ויגדורצ'יק היא ללא ספק המאמנת המצליחה ביותר בתולדות ענף ההתעמלות האמנותית בישראל. הדרך שבה פוטרה היא תעודת עניות למדינה, ופגיעה בציבור שלם שהפך, בזכותה, למעריץ נלהב של התעמלות אמנותית.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

7 תגובות

  1. אימון ספורטיבי הוא בראש וראשונה חינוך.
    גברת אירה ויגדורצ'יק אינה מחנכת. בהופעותיה בטלוויזיה התגלתה אישה מרירה, ארוגנטית, חוצפנית, מתנשאת – למרות שהיא בוודאי מיקצוענית טובה בתחום התמחותה.
    צדקו מי שפיטרו אותה. יש לקוות שבעתיד מאמנים\נות בעלי\לות תכונות אישיות ורמה תרבותית מסוג זה לא יאמנו את ספורטאינו.

  2. לא רק כדורגל
    לא רק תוצאות
    אלא קודם כל האנשים שמאחורי העשייה
    תמשיכי

  3. הם מחפשים טיפוסים כנועים וצייתנים. כך לא נגיע אף פעם להישגים.

  4. כל מה שלא כדורגל לא מעניין אף אחג
    ובכדורגל ההישגים עלובים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של צביה

לא אוהבת

שיר על סדרי עדיפויות