הדרת דתיים בספורט

החשש מחילול שבת חוסם ספורטאים דתיים
ד"ר מירי שחף

אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו יצאה לדרך, ו-48 ספורטאים ישראלים משתתפים בה בימים אלו ב-16 ענפים. עיון ברשימת הספורטאים מראה כי עולים חדשים רבים הצליחו להתברג לצמרת הספורט הישראלית, והדבר משמח עד מאוד היות שזוהי הוכחה לכך שעבודה קשה ומשטר אימונים קפדני הם המפתח להצלחה. אך האם האפשרות להתחרות כספורטאי ישראלי ויהודי שמורה לכול?

לוח השידורים מראה כי תחרויות רבות באולימפיאדה וגם טקס הפתיחה מתקיימים בשבת. עובדה זו מעלה שאלות בנוגע להשתתפותם של ספורטאים דתיים בצמרת. האם הם קיימים בכלל? ואם כן, כיצד הם פועלים?

כדי להשיב על שאלה זו, תחילה ראוי לחזור למתרחש במדינת ישראל. ניתן לומר כי במדינת ישראל קיימים ענפי ספורט שבהם מודרים ספורטאים וספורטאיות דתיים מתוקף העובדה שתחרויות ומחנות אימונים מתקיימים בשבת. ספורטאים דתיים שמגיעים לצמרת הספורט, דוגמת אבישי ברט (קליעה) ויובל פרייליך (סייף), צריכים לפתוח במאבקים כדי להזיז את מועד התחרויות משבת ליום חול. לעומתם, קיימים ענפים אחרים שניאותו, לפחות בחלק מהמקרים, לשנות את מועד המשחקים לאחד מימי השבוע כדי לאפשר לספורטאים ולצופים דתיים להשתתף.

ובאשר לייצוג דתיים בצמרת, הם קיימים – אך במשורה. אין ספק שספורטאים דתיים רבים יותר היו יכולים לטפס מעלה לו יכלו להשקיע את מירב זמנם באימונים ובשכלול יכולתם ולא בהתמודדות עם דילמות בנוגע לשמירת שבת. ניתן לדאוג למלון בטווח הליכה ולהצטייד במזון כשר מראש, אך הלבטים בנוגע לחציית הקו והתחרות בשבת אינם פשוטים, וספורטאי צמרת דוגמת בת-אל גטרר (טאקוונדו), שאף ייצגה את ישראל באולימפיאדת בייג'ינג (2008), נאלצו להתמודד עם לבטים אלו במהלך הקריירה שלהם.

בשנים האחרונות נושא זה של פגיעה בשוויון הזדמנות וחופש הדת מעסיק גם את הכנסת, ולאחרונה קידמה השרה רגב מתווה ולפיו שחקני כדורגל מסורתיים בכל הליגות יוכלו להיעדר ממשחקים שיתקיימו בשבת.

יש שיקראו את הכתבה ויאמרו "הצילו, כפייה דתית!", אך אם תנסו להיכנס לרגע לנעליו של ילד שהשקיע שעות אימון מרובות והוא יכול להתקדם ולהגיע לפסגה אך נחסם בגלל משוכת השבת – אולי תוכלו להבין שייתכן שאופן ניהול המשחקים והתחרויות הוא "כפייה חילונית". יש פתרונות, ולא צריך להסתכל עליהם ככפייה של צד אחד על צד אחר. הבה נגיע לפתרון הולם תוך הידברות. ומי יודע, אולי באולימפיאדה הבאה יעמוד על הפודיום בחור חובש כיפה.

לסיום דיון עקרוני זה, יש לזכור שמאחורי קבלת ההחלטות עומד שיקול כלכלי לא מבוטל של הקצאת מתקנים, שיקולים מסחריים וזכויות שידור. וייתכן שאלו פועלים כמכבש לחצים על מקבלי ההחלטות.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. כדורסל וכדוריד לא משחקים אף פעם בשבת! ואין שם שחקנים דתיים.

  2. אנשים בעלי עקרונות מתוך אידיאולוגיה כלשהי – צריכים לא פעם לשלם על-כך מחיר. זה כמובן אמור גם לגבי אידיאולוגיה אמונית. מדינת ישראל עדיין נחשבת למדינה מתוקנת ואיננה הופכת את השבת הדתית לשבת המוכתבת על-ידי חרדים בלבד. לשבת פנים רבות וכל אחד רשאי לפרש לעצמו מהותו של יום זה.

  3. טוב שיש לך אומץ ואנרגיה להסביר את מצבנו. רוב האנשים לא מכירים את הבעיות היומיומיות.

  4. האם הספורט הדתי לא מדיר נשים?
    האם אישה יכולה לשחק לפי חוקי הרבנים עם מכנסים קצרים וללא כיסוי ראש?
    לשחות אולי עם בגד ים ארוך ועם שרוולים?
    התעמלות אמנותית עם שמלות ארוכות?
    סליחה על הציניות, אבל במובנים מסוימים כנראה שהמוסלמים יותר סבלניים כלפי השתתפות נשים בספורט

  5. אחוז גדל והולך מתושבי המדינה הם דתיים. יש לחשוב על הבעיות המציקות ולמצוא פתרונות של שילוב אמיתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

40, 32 ו-26

אחרי שנת הקורונה – תובנות לגבי המגזר הערבי באקדמיה