אחריות הדדית

קריטיות הביטחון הלאומי החברתי
PikiWiki - Israel free image collection project

מומחים לנושאי ביטחון מדגישים בדרך כלל את חשיבותם של עוצמה צבאית, נשק, מודיעין, בריתות בין מדינות וכדומה, ויש המדגישים גם את חשיבותם של משאבי האנרגייה והתשתיות, כחלק מן המדדים להערכת רמת הביטחון הלאומי. לעומת זאת, מעטים מדי רואים את המרכיב החברתי כבעל חשיבות עליונה וקריטית במדד זה.

במדינת ישראל, שבה מרבים לדבר על נושאים כמו גבולות, עוצמה צבאית, עומק אסטרטגי וארסנל נשק, לא מייחסים חשיבות מספקת לנושאים החברתיים, אף שהם מהווים מרכיב חשוב וקריטי בהקשרים של כושר עמידה, נחישות, הזדהות, התגייסות והקרבה.

במה בא לידי ביטוי ״הביטחון הלאומי החברתי״? על פי ההנחה הרווחת הוא כולל שני מרכיבים מרכזיים:

א. נכונות להתגייסות, לערבות הדדית ולהקרבה;

ב. סיבולת וכושר ספיגה לאורך זמן.

ללא קיום מוצק ומוטמע היטב של מרכיבים אלה בהוויית המדינה, קיים חשש סביר מהתערערות הביטחון הלאומי כולו.

היכולת של המדינה לעצב כושר הרתעה אפקטיבי מותנית בצורה קריטית בהטמעת כמה מרכיבי מפתח – הן בקרב החברה בישראל, והן בקרב חורשי רעתה של ישראל שעה שהם בוחנים את הסיכוי שלהם להסב נזקים משמעותיים. בעבר הצליחה מדינת ישראל להשתית את עוצמת ״הביטחון הלאומי החברתי״ על מרכיבי תודעה מרכזיים שכללו:

א. ערבות הדדית;

ב. אחריות המדינה לכך שאזרחיה יזכו נוסף על ביטחון גם לקורת גג, לתעסוקה, לבריאות ולחינוך;

ג. תמיכה בקבוצות הממלאות תפקידים חלוציים, כגון יישובי ספר, שירות ביחידות צבא מובחרות וכדומה.

במהלך השנים חלו שינויים משמעותיים באופן התנהלות המדינה, והבולט בהם הוא הפרטה מאסיבית של מרבית תחומי החיים, למשל החינוך, הבריאות, הדיור והתעסוקה. המדינה הפכה מגורם הנושא באחריות כוללת למרבית תחומי החיים, לגורם רגולטורי מסדיר התומך בכוחות השוק. התוצאה הבלתי נמנעת היא שבקרב שכבות רבות חלחלה התודעה ש״אם אין אני לי, מי לי״.

אי אפשר להתעלם מכך שמדיניות ההפרטה עודדה תחרות, התייעלות ויזמות, אך אסור גם להקל ראש בספיחיה, הבאים לידי ביטוי בשלוש מגמות עיקריות שאינן תומכות בחוסנו של "הביטחון הלאומי החברתי":

א. אם ״כל אחד לעצמו״, אז הערך העליון הוא ה״אני״ ולא הקבוצה;

ב. אם המדינה אינה לוקחת אחריות משמעותית על הצרכים הבסיסיים של האזרח, אז גם האזרח כבר לא מוכן ״להקריב״ עצמו למען המדינה;

ג. אם מחלחלת תודעה של ״אין מי שדואג לי״, נוצרים תנאים מדאיגים, מעין צונאמי חברתי, שעלול להתעצם ולפגוע בביטחון הלאומי החברתי במיוחד בתקופות משבר.

המציאות הגאופוליטית באזורנו רחוקה מלהיות ורודה. הגורמים העוינים במזרח התיכון מציבים אתגרים ההולכים ומעצימים והסיכון למלחמות תדירות ומתמשכות מסתתר מאחורי כל צומת. הסיכון של בידוד בין-לאומי וחרמות הולך ומתממש. מול כל אלה מתבקשת אסטרטגיה של ״כיפת ברזל חברתית״, שתחזק את מגמת האחריות ההדדית, את הנכונות להקרבה ואת כושר העמידה, וכזו אפשר להשיג רק בהרחבה ובהעמקה של אחריות המדינה ל״ביטחון הלאומי החברתי״.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

16 תגובות

  1. המאמר מצויין ואני מסכימה עם כל הכתוב בו. כך נבנתה מדינת ישראל עוד מתקופת היישוב, ולא נראה שיש דרך נכונה יותר.

  2. במהלך ״טרדות היום״, דומה שאין שמים מספיק לב לחשיבות החוסן החברתי.
    מאז קמה המדינה, נדחקו הערכים של ערבות הדדית, חלוציות, הקרבה ועוד, לטובת אידיאולוגית השוק החופשי, שגורמת לרבים להפנים ש״אם אין אני לי, מי לי?״.
    היה ראוי שהניתוח המצויין של ד״ר אפרים כהנא, ישמע בקרב ראשי המדינה, ויופקו ממנו הלקחים הנדרשים.

  3. מאמר מאיר עיניים !! . לעניות דעתי , לאור הפערים האידיאולוגיים כל מגזר "עושה לביתו" ולכן בנושאים אלה מטפל " המגזר השלישי " .
    מומלץ לארגן יום עיון בנושא – יש מספר דמויות מופת בנושא – איתן ורטהיים , עוזי דיין , עמר בר לב , דורון אלמוג , חיים טופול ועוד רבים טובים ומבורכים .
    אפרים – שא ברכה ! חג שמח .

  4. מאמר זה הוא עדות מצויינת לחשיבה חוץ לקופסא בניגוד לחשיבה השמרנית שמאפיינת את קציני צה״ל הבכירים שלאחר שהם פושטים את המדים מצטרפים לשולחן הממשלה. הקפיטליזם הגדיל את הפערים החברתיים בישראל כאשר מדד ג׳יני בישראל הוא הגבוה מבין מדינות OECD.

  5. יישר כוח גדול לד״ר אפרים כהנא שמצליח כרגיל, במאמר תמציתי, ענייני, קולח וממוקד להצביע על האתגר החשוב מאוד עימו צריכה להתמודד כל הנהגה בישראל.
    ללא ״כיפת ברזל חברתית״ קיימת סכנה של ממש לכושר העמידה של החברה בישראל.

  6. מאמר חשוב ומעולה. העם היושב בציון עייף. אין לו כבר את אותה כושר עמידה כבעבר. חוסר האימון בפוליטקאים, מנהיגים וגם בצבא גם תורם למצב העגום בנושא חוסן החברתי הנדרש. המאמר מבטא את הצורך הקיומי בחסינות העם. כדי לקבל את החסינות הזו, יש צורך לתת לעם את האימון המחודש במנהיגם ובדרכם. אין עתיד מדיני, אין צפיה לשלום ולימים טובים יותר לצערינו. בהעדרם, העם פונה ל"כל אחד לעצמו". במלחמה האחרונה ב-2006 ראינו את ה"חוסן" שלא היה כלל. ערים שלמות התרוקנו מיושביהם. אני חושש שללא תהליך מדיני המשולב באימון העם בצדקת הדרך, מצבינו יהיה הרבה יותר גרוע במלחמות הבאות שאין ספק שעומדות בפתח. אלא אם יהיו צעדים בוני אימון של ההנהגה ותהליך מדיני/שלום בר קיימא. חג סוכות שמח!

  7. מאמר ותזה נכונים
    היכולת ללכידות צריך שתהיה מנותקת מהשקפה והשתיכות פוליטית . לא ברור איך ניתן להשיג זאת

  8. לא "רק" כדי להפוך לחברה טובה ומיטיבה,
    עם חבריה ועם שכניה.
    אלא כדי לחזק את "כיפת הברזל" הלאומית.
    חבל שבימים אלו אין אנו יכולים לחשוב על מדינה שיש לה צבא שצריך להגן עליה,
    אלא על ההפך.
    בתקוה לימים טובים יותר.

  9. כל מחנה מנצל את האירוע לזרוע עוד פירוד והסתה
    אנחנו מתדרדרים בדיוק בתחום החשוב כל כך עליו כתבת

  10. כל אחד לעצמו. אגואיזם. הסיפורים על מתנדבים ותרומות זה רק עלה תאנה קטן.

  11. כיום כולם נגד כולם ובחריפות גוברת. ספרדים נגד אשכנזים. דתיים נגד חילונים. ימניים נגש שמאלנים. פריפריה נגד מרכז. עניים נגד עשירים. וכן הלאה. עד כדי כך שתושבת ירושלים אומרת שהיא שמחה שהיה פיגוע בת"א. אז גמרנו עם הערבות? הכל אבוד?

  12. השאלה היא אם יש מנהיגים שמובילים אותנו על בסיס המשותף, והתשובה היא לא! לא! לא! כולם מכל הצדדים מבליטים את המפריד הגענו למצב שהצל עומד להפוך למנהיג, והוא עוד יחשב להכי פחות מפריד מכולם. אוי לנו.

  13. די לשמוע תגובות ברחוב וברשת האינטרנט
    פשוט שנאה בין תת פלגים באוכלוסיה הישראלית ששונאים האחד את השני

  14. פירוק ופירוד ואפילו שנאה קשה בן פלגים בעם ברמות בלתי מוכרות. מי ישים לכך קץ?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

צילום של אליהו

סיפור גן העדן

על מונותיאיזם, פוליתיאיזם וההיררכיה של הפולחן