סוגים שונים של כיעור

גזענות, שנאה, הסתה ומדיניות ממשלת ישראל
תמונה:Woodennature commons.wikimedia.org

גזענות, פשעי שנאה והסתה הם בעיה במישור הלאומי והבין-לאומי, ואינם מונופול של החברה הישראלית. אולם בישראל יש להם משמעויות והשלכות חברתיות רחבות הפוגעות במרקם הרגיש של החברה הישראלית וביציבותה ומזיקות לה.

זה זמן רב שהמונחים "גזענות" ו"גזענים" הפכו למילות מפתח כוללניות בפיהם של ישראלים רבים בכל הגילים. מונחים אלה שולטים בכל שיח ודיון שבהם עולות אי הסכמות הנובעות מגישות אישיות, חברתיות ופוליטיות שונות, בכל שיח על השוני בין קבוצות שונות בתוך החברה הישראלית ובכל שיח הגובל באלימות פיזית ומילולית.

המונחים האלה עולים כאשר אנשי הימין מתייחסים לאנשי השמאל וכאשר אנשי השמאל מתייחסים לימין. הם נשמעים בזעקותיהם של אוהדי קבוצות הכדורגל היהודיות, ולא רק נגד האוהדים או השחקנים הערביים. כמכלול אחד הם רווחו ועדיין רווחים בתיאור של העולים מרוסיה ועכשיו בעיקר העולים מאתיופיה, של המזרחיים, של הנשים, של העובדים הזרים, של מהגרי העבודה ומחפשי המקלט בישראל, וכמובן כמעט מאליו כאשר מתייחסים לערבים, ובכללם לפלסטינים. גם הנשיא ריבלין כרך את כולם בהגדרה אחת בקריאתו החשובה למיגור התופעה.

אולם האם כל אותן תופעות נובעות ממקור אחד? לדוגמה, השיח הנפוץ במבצע "צוק איתן" היה רצוף בביטויי אלימות מילולית ופיזית ובביטויים חריפים ופוגעניים, שהיו נפוצים בעיקר בשיח האלים בין יהודים וערבים שהתבטא גם במעצר מפגינים, בעיקר ערבים. אך היהודים השתמשו בהם גם נגד כל אלה, כולל יהודים, שהעזו להביע ביקורת כלשהי על הלחימה או להביע צער על ההרג וההרס הרב ברצועת עזה, ובעיקר על מותם של ילדים. במערכת הבחירות האחרונה התרבו העימותים ההדדיים, המילוליים והפיזיים, בין ימין ושמאל ונגד הערבים. כולם סווגו בשיח הציבורי ובתקשורת כגזעניים.

לדוגמה דברי ראש הממשלה ביום הבחירות: קריאתו הנואשת שהערבים מגיעים בהמוניהם לקלפי להפיל את שלטון הימין, נחשבה, בצדק, לביטוי בעל אופי גזעני בוטה. אולם התוספת בדבריו שהערבים מובאים באוטובוסים של השמאל הייתה למעשה פשע שנאה והסתה שקרית ובוטה לא נגד הערבים אלא נגד השמאל. קריאתו זו שהניעה רבים להצביע עבור נתניהו ומפלגתו, היתה בה דה-לגיטימציה של גוף פוליטי לגיטימי למטרות פוליטיות, והמשכו של שיח השנאה וההסתה שהוא הוביל בכל מערכת הבחירות האחרונה.

לאחרונה הגדיל לעשות סגן שר הפנים ירון מזוז, שמעל בימת הכנסת, תוך דיון נוסף על הצרת זכויות הערבים ונציגיהם בכנסת, קרא לעבר חברי הכנסת הערבים "אנחנו עושים לכם טובה שאתם יושבים פה", והאשימם בתמיכה בטרור. נוסף לגזענות הוא הפגין בורות מוחלטת בהבנת מהות הדמוקרטיה.

בחינה עמוקה יותר של השימוש הרחב ב"גזענות" המקובל בחוגים רבים בארץ מראה כי בחברה היהודית מחילים אותו גם על הסתה ואפליה ולעתים גם על פשעי שנאה נגד נשים, נגד עולים חדשים לדורותיהם, בשיח בין שמאל וימין או על ״מזרחיים״ ו"אשכנזים״ ועוד, כולם כמובן בני אותו גזע ולאום.

לעומת שימוש רחב וכולל במושג גזענות בארץ, החוק הישראלי מצמצם ומבחין בין גילויי האלימות, ההסתה והאפליה השונים. הוא מגדיר את המושג "גזענות" וקובע כי זו "רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי חלקים או ציבור של אוכלוסייה, והכול בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני". משום מה החוק אינו מזכיר אפליה בתחום זה.

החוק מוסיף: "המפרסם דבר מתוך מטרה להסית לגזענות דינו – מאסר חמש שנים". הסיבה לחקיקת החוק הייתה מערכת הבחירות לכנסת ה-11 ביולי 1984, שבה, בדומה למערכת הבחירות האחרונה, רבו מופעים שהסיתו לרדיפה, להשפלה ולאלימות וכללו ביזוי של חלקים שונים באוכלוסייה. ובחוק יש גם סעיף מיוחד, רלוונטי מאוד לשעתנו, על הנעשה בספורט. גם שם החוק מתייחס לגזענות כאל אלימות פיזית או מילולית על בסיס של צבע, השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני בלבד. כל היתר הם פשעי אלימות ושנאה. למותר לציין כי החוק אינו נאכף, ובמציאות של היום אין צורך להכביר בדוגמאות.

לפיכך יש צורך באבחנות מדויקות יותר בדבר הגזענות ומקורותיה. כל האירועים האלימים הפיזיים והמילוליים, האפליה והשנאה ביחסים בין קבוצות יהודיות בארץ ובתוכן חמורים כשלעצמם ופוגעים קשה במרקם של החברה, אך במקורם אינם גזענות. אלה הם פשעי שנאה ודה-לגיטימציה הנובעים מהסתה, מדעות קדומות, מבורות, מקונפליקטים אישיים וחברתיים, מחילוקי דעות פוליטיים וממדיניות צינית של הממשלה, היוצרת, משמרת ומעמיקה שסעים חברתיים. שסעים אלה מנוצלים גם על ידי פוליטיקאים חסרי מצפון חברתי. יחד עם זאת, לא לכולם אותו מעמד בפני החוק. לצערנו יש לכך השלכה גם לגבי מעמדה של ישראל במישור הבין-לאומי.

מקורות התנהגויות אלה אכן יכולים להיות דומים למקורות הגזענות, אולם משמעותם החברתית שונה כיוון שה"גזענות" מכוונת, בדרך כלל, כלפי מיעוטים ואנשים פגיעים וכן נגד חסרי זכויות בחברה ובמדינה. לעתים קרובות גישה גזענית קיימת גם ביחסי רוב ומיעוט, כאשר הרוב מביט בעליונות על המיעוט האתני-לאומי השונה ממנו, כמו ביחסים הקיימים בישראל, בעיקר כלפי המיעוט הערבי, כלפי עובדים זרים ומבקשי מקלט, ולבושתנו, גם כלפי יוצאי אתיופיה על בסיס צבע עורם.

לשם השוואה, בארצות הברית השימוש במושג גזענות מתייחס בעיקר ליחס לאמריקנים ממוצא אפריקני או היספאני וכמובן לאינדיאנים הילידים. לשסעים הפוליטיים בין הדמוקרטים לבין הרפובליקנים – ובעיקר הקיצוניים אנשי "מסיבת התה" – שמורים מושגים אחרים. אולם לרדיפת הנשיא אובמה יש בבירור גם מקורות גזעניים.

בגרמניה אין הגדרה כוללת לגזענות. אולם שלא כבעבר, כיום הגזענות שם אינה מבוססת על ההיבט הגנטי (כמו חוקי הגזע הנאציים) אלא על תרבות, ומכוונת בעיקר נגד זרים, בדגש על יוצאי אפריקה, בעיקר על בסיס צבע עורם. גזענות, לעתים אלימה, לדבריהם, היא חלק מחיי היום-יום של חברי קבוצות הבנויות על תרבות אחרת, ועל לאומיות, אתניות ודתיות אחרות.

קטגוריזציה זו מרחיבה את הממד הגזעני בהיותה מלווה בפיחותם של הפרט או הקבוצה ובבניית הייררכיה חברתית קשיחה. גרמניה אמנם אוסרת אפליה על רקע של גזע, אך אף על פי שהיא חתומה על אמנות רבות נגד גזענות, אין שם חוקים תומכים. ובפועל, פעילים חברתיים טוענים שהגזענות נפוצה בה מאוד.

תופעת הגזענות קיימת גם במדינות אחרות, הדמוקרטיות המפותחות ביותר אינן חפות ממנה. התופעה הוחמרה בעקבות גלי הנדידה וההגירה של אוכלוסיות מארצות שונות, בעיקר מהמפותחות פחות למפותחות יותר, תופעה המחמירה ומקשיחה את ההייררכיה החברתית והתרבותית.

לכן הגזענות, השנאה, ההסתה, האפליה והאלימות על היבטיהן השונים הן בעיות חברתיות חמורות שעל החברה להתמודד איתן. אולם לצורך כך יש לבחון היטב את מקורותיהן ולחפש מענים שונים המתאימים לכל בעיה בנפרד. הכללתם במושג אחד, כמקובל היום בישראל, לא תאפשר את התאמת המענים המגוונים הדרושים לבעיות ייחודיות אלה.

תחילה הכרחי לאסור כל הסתה הגורמת לשנאה שמקורה לא רק בקבוצות קיצוניות, אלא בעיקר, כמצוין לעיל, בממשלה ובהתבטאויות של ראשי ממשלה, שרים ופוליטיקאים בכירים אחרים. לאחר מכן חיוני לעגן בחוק נפרד את איסור ההסתה, הרדיפה, ההשפלה, הביזוי, גילוי האיבה, האפליה, העוינות או האלימות הנובעים מהסתה, מפשעי שנאה וממדיניות הממשלה ולקצוב עונשים מרתיעים. והעיקר לוודא את יישום החוק.

למעשה, צורך חיוני זה קיים זה שנים. כבר ביוני 2013 דחתה הכנסת הצעת חוק פרטית שהוגשה על ידי ח"כ עיסאוי פרג' ממר"צ לחייב את משרד החינוך להקדיש שעה שבועית אחת לחינוך נגד גזענות. על הצבעה זו הוחלה כנראה משמעת קואליציונית, וכך בין המתנגדים היו גם ראובן ריבלין, יעל גרמן, עמרם מצנע, עדי קול ואחרים, שהדאגה לעתיד העם והדמוקרטיה היו על שפתותיהם.

בסיום הדיון יצא ח"כ פרג' בקריאה נרגשת: "זו מחלה. זה לא קשור לשמאל או לימין, חילוניים, דתיים או ערבים. זו מחלה שמסכנת את כולנו […] אלימות תמיד מביאה עוד אלימות. שנאה תמיד מביאה עוד שנאה […] לא יעזור לנו הצבא הכי טוב בעולם, אם אנשים פה יאכלו אחד את השני, ישנאו אחד את השני ויפחדו אחד מהשני". יש צדק רב בדברי ח"כ פרג', והם רלוונטיים גם היום, אולי אפילו יותר מבעבר.

להבראת החברה ובהיענות לדברי הנשיא ריבלין, יש לחדש מידית דרישה לחקיקה לחינוך נגד כל סוגי האפליה, האלימות והשנאה, כולל ביטויי הגזענות, ולפתח בבתי הספר ועבור כל החברה תכניות מניעה מקיפות שיכללו גם את הכרת יסודות הדמוקרטיה ומשמעויותיה. כי אלה הם היסודות שעליהם נבנית חברה דמוקרטית בריאה ויציבה, וזהו אחד התנאים לשיפור מעמדה הבין-לאומי של ישראל.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

3 תגובות

  1. אני חושב שהמצב קשה ושאנחנו כבר לא רחוקים ממצב שממנו אין חזרה = התפרקות. עד כדי כך.

  2. אמנם לשם שיווי משקל הזכרת גם כאילו גזענות נגד הימין אבל ככלל זהו מאמר שמאלני. למה כל מי שלא חושב כמוכן הוא גזען? גם אנטי ימניות היא גזענית?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

40, 32 ו-26

אחרי שנת הקורונה – תובנות לגבי המגזר הערבי באקדמיה