ארץ החופשיים ובית האמיצים

נישואים גאים בארה"ב
ד"ר איל מעוז

כל שנה בקיץ אני עובר לארצות הברית. בכל שנה בתקופת זמן זו משחרר בית המשפט העליון האמריקני סדרה של החלטות לגבי הנושאים שעלו לדיון בפניו בשנה האחרונה. זהו נוהג שאני אוהב מאוד. גם אם לא תמיד אני מסכים עם ההחלטות של שופטי העליון, ההחלטות תמיד מעמיקות, מנומקות היטב ומהוות זרז למחשבה ולדיון מעמיק הן בתקשורת והן בקרב חבריי באקדמיה.

גם השנה לא התאכזבתי. העליון פרסם החלטה היסטורית שגם דה-יורה וגם דה-פקטו מקבעת את רצונם של זוגות חד-מיניים להינשא כזכות חוקתית, ולפיכך מפקיעה את היכולת של מדינות ספציפיות בארה"ב (והיו שלוש-עשרה כאלה) למנוע נישואים כאלה. מעניין במיוחד שמדובר בבית משפט שבו רוב שמרני, ודווקא אחד מאותם שופטים שמרניים, השופט קנדי, הוא שכתב את דעת הרוב וקבע שהזכות להינשא היא אבן יסוד בסדר החברתי, וכי מה שהתובעים ביקשו מבית המשפט הוא להכיר בזכותם לשוויון ולכבוד בעיני החוק – זכות שמהיום והלאה תהיה שלהם לעולם.

ההחלטה מגיעה על רקע של שינוי בסיסי ומסיבי בדעת הקהל האמריקני לגבי נישואים חד-מיניים. רק לפני שש וחצי שנים עברה בקליפורניה, מדינה ליברלית בדרך כלל, "הצעה 8" אשר אסרה נישואים כאלה. כיום, כך מראים הסקרים, יותר מ-60% במדינה תומכים בזכות אוניברסלית לנישואים, וסקרים רחבים יותר, מייצגים ברמה הארצית, מראים מהפך דרמטי מרמת תמיכה של כ-40% לפני כעשור לכ-55% כיום. שביעית מהבוחרים הרשומים בארה"ב שינו את דעתם מהקצה אל הקצה תוך זמן קצר להפליא. אחת הסיבות העיקריות לשינוי זה היא ההיכרות האישית של אותם אנשים עם בני משפחה, חברים ועמיתים לעבודה מהקהילה הגאה. קל להיות נגד נישואים של "אנשים גאים" ברמה העקרונית, קשה הרבה יותר להיות נגד נישואים של אדם קרוב שאנחנו אוהבים או מעריכים.

ההשוואה למה שקורה אצלנו בישראל מתבקשת. אנחנו מפגרים שנות דור אחרי האמריקנים בהבטחת זכותם של אנשים להינשא פשוט משום שהם אוהבים זה את זה. המצב בישראל דומה לזה ששרר בחלק ממדינות ארה"ב עד לסוף שנות השישים של המאה הקודמת, כאשר נישואים בין שחורים ולבנים היו אסורים. בישראל רק זוגות מעורבים מגדרית וזהים דתית יכולים להינשא רשמית. נכון שהמדינה מכירה בנישואים אזרחיים של זוגות מדתות שונות אם אלה התרחשו מחוץ לישראל, ובזכויות מסוימות של ידועים בציבור מאותו מגדר, אך זה רחוק להיות "שוויון וכבוד בעיני החוק". עד מתי נהיה מוכנים לקבל עיוות כזה של עקרונות המשפט הטבעי? לחיות עם גזענות ודעות קדומות כחלק מהחוק הישראלי?

ההרכב הנוכחי של הממשלה מבטיח שלא נראה שינוי בתחום זה בזמן הקרוב. לא כאשר המפלגות הדתיות מהוות לשון מאזניים וחלק ממפלגת הבית היהודי משמיע דעות קיצוניות שלא היו מביישות את האייתוללות באירן. זה רק תחום אחד אשר בו המחלוקת המדינית בין ימין ושמאל מעכבת חקיקה נחוצה בתחום זכויות האדם בישראל. לדעתי, רוב מוחלט של חברי הכנסת הנוכחית תומכים במעבר של חוקים כמו ברית הזוגיות, אבל כל נושא שאינו ביטחוני-מדיני "נמכר" בהסכמים הקואליציוניים. כמובן, גם ממשלה ברשות המחנה הציוני לא הייתה משנה כאן – גם השמאל היה בוגד בעקרונות הדמוקרטיים שלו תמורת נזיד העדשים השלטוני.

כך היה המצב גם בארה"ב – הניגודים בין הנשיא והקונגרס הפכו יוזמות חקיקה בתחום זכויות הפרט לכמעט בלתי אפשריות – ואז בא בית המשפט העליון וטרף את הקלפים. הזרוע השלישית של הממשל לקחה על עצמה את החובה לתרגם את החוקה ולהתאימה לעולם המודרני. דבר זה אפשרי גם בישראל! נחוץ רק אומץ מצד בית המשפט העליון שלנו ותרגום הגיוני של חוק כבוד האדם וחירותו. אומץ כזה יתגלה, כמו בארה"ב, רק בעזרת דעת ציבור תומכת וקולנית. אני יכול להבטיח שהקול האישי שלי יישמע.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

    1. זו בדיוק הנקודה. מכיוון שהמערכת הפוליטית לא יכולה לייצר פתרון בית המשפט העליון חייב להתערב!

  1. כי רק מפגרים ימנעו את "זכותם של אנשים להינשא פשוט משום שהם אוהבים זה את זה"?
    או שבקטע הזה מותר להיות מפגר?

  2. מצבה של קהילת הלהט"ב בארץ יילך ויעשה קשה במדינה, עם שינויים הפוליטיים והדמוגרפיים והחברתיים כאן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

40, 32 ו-26

אחרי שנת הקורונה – תובנות לגבי המגזר הערבי באקדמיה