מקצוע של נשים-שהושכח

אל תחמיצו את הסרט משחק החיקוי (אם לא צפיתם בו עדיין), אין זה סרט ל"חנונים" בלבד. מוצגת בו דמות טרגית של מדען דגול, שכמה מהגדרותיו הפכו לתקן מחייב בעולם הממוחשב שלנו. דמותו של טיורינג, על קשייו האישיים כגון תסמונת אספרגר, תשבה אתכם ואתכן בלי ספק. נוסף על כך, בסרט מומחשת סוגיה אתית קשה מאוד שעמה התמודדה ממשלת בריטניה בימים הקשים של מלחמת העולם השנייה בכבוד ראוי להערצה: מתי לנצל את התועלת במידע שהופק מפיצוח האניגמה ולהסתכן בכך שהנאצים יבינו שהם ללא הגנה של הצופן שלהם? הפרטים לא שוחזרו בדיוק, אבל אין ספק שבסרט מוצגת סוגיה זו לראשונה באופן הדרמטי ביותר. בסוף המלחמה הומצאו סיפורים אחדים כדי להמחיש את עוצמת הדילמות שעל מנהיגים לפתור בזמן מלחמה: סיפור הפצצת העיר קובנטרי, הפגיעה במטוס שבו טס השחקן המהולל לסלי הווארד וסיפורים אחרים.

הסרט מטעה ושוגה בכמה פרטים וראוי לתת על כך את הדעת. אתחיל בפרטים שאני משאיר לקוראים לשפוט עד כמה הם חשובים בכלל, וחשובים לשלמות האמנותית של הסרט בפרט, ואמשיך בעיוותים תרבותיים בעלי משמעות.

המאמר המכונן של טיורינג, שפורסם ב-1936, הכיל הגדרה למושג תהליך החישוב שהתקבל כתקן מחייב של מהות המחשב. המאמר הוזכר בסרט, אך בכותרת שגויה. למען האמת, כותרת המאמר הייתה "אודות מספרים הניתנים לחישוב עם יישום לבעיית ההכרעה" ולא "משחק החיקוי". טיורינג מעולם לא כתב מאמר בשם "משחק החיקוי". הוא הזכיר את משחק החיקוי במאמר שפרסם בשנת 1950, שבו הוא דן באפשרות של חשיבה המתבצעת על ידי מכונות. הוא הציע את משחק החיקוי בתור מבחן שבו מכונה נחשבת לחושבת אם אפשר לתכנת אותה כך שהתנהגותה תטעה אותנו לחשוב שהיא יצור אנושי (בהנחה שחיקוי של מחשבה הוא מחשבה).

המאמר משנת 1936 נכתב על סמך תצפיות בהתנהגותן של נשים מחשבות, מחשבים אנושיים (ראו תמונת כותרת) במאמר יש ניתוח פשוט של התנהגותן, וניתוח זה הוביל באופן טבעי ביותר להגדרת מנגנונים ספרתיים (דיגיטליים) המבצעים חישובים. במאמר יש גם התייחסות מפורטת להגדרה אחרת הקשורה בתהליכי חישוב, הגדרתו של אלונזו צ'רץ', המוכרת לתלמידי מדעי המחשב. בהתייחסות זו, בנספח של אותו מאמר, מתאר טיורינג את ההוכחה של הזהות המפתיעה הקיימת בין שתי ההגדרות, אף שאחת מתארת מנגנונים והאחרת מתארת שפה לוגית פורמלית (תחשיב למבדה, שממנו נגזרו שפות תכנות רבות, כגון ליספ, לוגו וסכימה). למעשה, המאמר פורסם אחרי שטיורינג הוזמן לסיים את הדוקטורט שלו, על מערכות לוגיות של מספרים סודרים, באוניברסיטת פרינסטון בארה"ב בהנחייתו של אלונסו צ'רץ' בשנים 1936–1938. לאף אחד מהפרטים האלה אין זכר בסרט. ייתכן שלהתעלמות זו יש הצדקה, כי היא נוגעת יותר מדי ברעיון מרכזי של טיורינג, שאותו הוא סיכם בקצרה במאמרו ב-1950: האנלוגיה המבהירה ביותר את מושג המחשב היא מתמטית.

נהניתי מאוד מהרבדים הפסיכולוגיים של הסרט, ומשום-כך אני ממליץ עליו. עם זאת הפריעו לי בו כמה עיוותים בעלי משמעות תרבותית מרחיקת לכת. בקדימון של הסרט מוצג מבחן הכניסה לפרויקט הסודי של טיורינג בפארק בלצ'לי. חדר הנבחנים מלא בגברים ויש רק נבחנת אחת. השאלה הראשונה העולה היא, האם הגברים לא היו מגויסים כולם באותה התקופה? ונניח שהנבחנים הזכרים היו חיילים שהופיעו למבחן ללא מדים. כיצד באה לידי ביטוי העובדה שבימים ההם נחשבו נשים למצטיינות ביכולת המתמטית שלהן? מדוע אם כן רק אחת מהן נגשה למבחן הקבלה? עובדה היא שכ-80% מכוח העבודה שהועסק בפארק בלצ'לי היו נשים. עובדה זו לא באה לידי ביטוי בשום צורה במהלך הסרט. ובמה עסקו אותן נשים? בסרט הן מאופיינות כקלדניות וכמזכירות. אפילו עיסוקה המקצועי של האישה היחידה שהגיעה למבחן (והתקבלה) אינו מתואר במפורש בסרט.

כאמור, הנשים הוזכרו כבר במאמר המכונן של טיורינג (1936). הכינוי המפורש שלהן היה computers (ראו תמונה ). עוד לפני מלחמת העולם השנייה (וזאת מוכיח המאמר של טיורינג), במהלכה וכעשרים שנה אחריה, הנשים היו ידועות במומחיותן בביצוע חישובים מתמטיים מדויקים, מומחיות שהתגלגלה באופן טבעי למומחיות בתכנות מחשבים. ויותר מזה, בתפקידן כ"מחשבים" הן עסקו בחישובים בליסטיים (מסלולי פגזים), מטאורולוגיים והנדסיים. בהמשך נשים היו מעורבות בפרויקט סודי אחר – תכנות אחד המחשבים האלקטרוניים הראשונים בארה"ב. היה זה מחשב ה-ENIAC, שתוכנן ב-1943  באוניברסיטת פנסילבניה בארה"ב, והוצג לציבור הרחב רק בשנת 1946. כאשר הוצג המחשב לציבור, הוצגו המהנדסים הגברים שבנו אותו. את 6 הנשים ששלטו בפעולתו "שכחו" להציג. הסרט משחק החיקוי ממשיך אפוא במסורת מחפירה זו.

חשוב לציין שתופעת ההדרה הזו לא הייתה טוטאלית בשנות ה-50 כפי שהיא היום. לדוגמה גרייס הופר, שלמדה מתמטיקה לתואר שלישי באוניברסיטת ייל (1934), עבדה בדרגת פרופסור במכללת וואסאר (כי אז לא העסיקו נשים באוניברסיטאות בדרגות גבוהות אלה), שירתה בצי ארה"ב (עד דרגת תת-אלוף) וזכתה לעשרות רבות של תוארי כבוד והוקרה. כל זה על שום שלזכותה נזקפים, בין היתר, שניים-שלושה הישגים מדהימים בתחום מדעי המחשב ויישומיהם. היא אפילו כונתה גרייס המדהימה! היא פיתחה את הרעיון של שפות תכנות ניידות (שאינן תלויות בחומרה של מחשב זה או אחר), פיתחה את הקומפיילר הראשון (תוכנה המאפשרת לשפת תכנות להתבצע במחשב אף שהשפה המעוצבת בחומרה הנתונה שלו שונה) והשתתפה בפיתוח שפת COBOL (שפת תכנות לביצוע חישובים עסקיים, שנחלה הצלחה רבה וארוכת שנים) ובמשימות נוספות הקשורות בתכנות (ראו תמונה). בשנים האחרונות לחייה היא הקדישה מזמנה כדי להסביר לדור הצעיר את לקחי עבודתה. היא הייתה בעלת חוש הומור וחוש לחינוך. היא לימדה מתמטיקה במכללת וואסאר בשנות ה-30 באמצעות פרויקטים שימושיים. במשרדה התקינה שעון קיר שמחוגיו נעו נגד כיוון השעון, כדי לעודד יצירתיות. אחת מאמרותיה המפורסמות: "ספינה בנמל היא ספינה בטוחה, אבל לא לשם כך נבנו הספינות". גרייס הופר נפטרה בגיל 85, ומשחתת של צי ארה"ב נקראה על שמה.

היום רבים מקשרים את ההתעניינות בתכנות עם "חנונים" או עם "גיקים". הם חושבים, בדיוק כפי שרטנה בתרעומת תלמידה שלי בתכנית לימודים לתואר שני שנושאה מחשבים בחינוך (שבו העזתי להציג בפני התלמידים מהו תכנות), שלתכנות נדרשת חשיבה גברית.

כיצד נוצר המהפך הזה בתודעה של הציבור (ושל אנשי חינוך), מן התקופה שבה הרוב המכריע של העוסקים המצטיינים בתכנות היו נשים ועד למצב שבו הנשים הפכו למיעוט זניח בתחום? אין לכך תשובה חד-משמעית, אם כי בשנים האחרונות מתחילים לשים לב לפרטים המושכחים האלה, ומנסים לתקן את המעוות. ראו למשל הסרטון המעניין: http://fivethirtyeight.com/features/the-queen-of-code/ . חבל שסרט טוב כל כך כמו משחק החיקוי הצטרף אל משכיחי ההיסטוריה. זאת הסיבה שהשגיאות שבו מפריעות לי כל כך.