המגזר הערבי בישראל כולל כ-2.2 מיליון אנשים, שהם כ-21% מאזרחי המדינה, החיים ב-81 ערים ויישובים (מתוך 257 רשויות מקומיות), וכן בערים מעורבות (כמו עכו, חיפה, לוד, רמלה וגם בירושלים המערבית).
החברה הערבית אינה מקשה אחת ומתחלקת לשני מרכיבים עיקריים: המגזר הערבי, מרביתו מוסלמי ומיעוטו נוצרי וצ'רקסי, והמגזר הבדואי המוסלמי. נוסף להם קיים המגזר הדרוזי, אך הדרוזים מבדלים עצמם כמגזר נפרד, לא ערבי. שלושת המגזרים – הערבי, הבדואי והדרוזי – היו נתונים לממשל צבאי עד לשנת 1966, ומאז התפתחו מאפיינים ייחודיים ושונים לכל מגזר.
במגזר הערבי: תופעת החמולות בכפרים, ארבע רשימות נפרדות לכנסת, בעיות אורבניות (שטחי הכפרים הם על אדמות פרטיות, ולכן קשה להקצות שטחים לטובת שטחי ציבור, והתנגדות לבנייה לגובה).
במגזר הבדואי: בדרום – הוקמו שבע ערי פיתוח ושלוש מועצות אזוריות (כ -280,000 נפש ביישובים). אנשי הפזורה הבדואית, המונה כ-8,000 נפש ומורכבת מעשרות שבטים קטנים, מתנגדים לכינוסם ליישובים מוסדרים. בצפון קיימים 12 יישובים בדואים ובהם כ-60,000 נפש.
תופעת האלימות בחברה הערבית נובעת מכמה בעיות עומק:
- אלימות על רקע כבוד המשפחה.
- אלימות ורצח על רקע מנהג נקמת דם.
- רצח עקב סכסוכי שליטה ברשויות מקומיות.
- רצח הנובע מפעילות של ארגוני פשע.
הנתונים לגבי האלימות בחברה הערבית כולה חמורים מאוד: בשנת 2017 – 67 מקרי רצח; 2018 – 79; 2019 – 93; 2020 – 114; 2021 – 128; 2022 – 116; 2023 – 260; 2024 – 238; 2025 – 223 (עד מחצית נובמבר).
בדרום בולטות תופעות האלימות של הבדואים המבצעים פרוטקשן חקלאי, גניבת ציוד חקלאי וגם גניבות בעיר באר שבע, גניבות נשק ואמל'ח ממחנות צה"ל, השתוללות בכבישים ושוטטות עקב היעדר תעסוקה מסודרת. מוסכם וידוע שלתופעת הפוליגמיה תרומה שלילית רבה לחוסר חינוך לילדים, ואלה פונים לפשיעה. דומה לכך מצבם של הצעירים הגדלים במשפחות שהובאו מעזה ומיו"ש במסגרת "איחוד משפחות". בצפון יש טרור חקלאי – גניבות של תוצרת חקלאי ושל ציוד חקלאי ושריפת מתבנים, וכן גניבות מבתים פרטיים ועוד.
לא נשכח גם את אירועי הפרעות בשנת 2000, שפרצו יחד עם האינתיפאדה השנייה, ואת פרעות 2021 בזמן "שומר החומות", שבהן נפגעו יהודים רבים, בעיקר בערים המעורבות.
יחד עם זאת חשוב להזכיר תהליכים חברתיים חיוביים – בחברה הערבית התפתחה אליטה של סגל בכיר באקדמיה, של רופאים ומנהלי בתי חולים ושל בעלי עסקים גדולים, ואף נצפית עלייה בשיעור הזכאים לבגרות.
כעת יש לפעול למיגור האלימות במגזר הערבי, והטיפול בנושא לא יכול להתבצע רק על ידי המשטרה. ראשית, יש לדרוש ממנהיגות החברה הערבית להכיר בבעיות היסוד ובעיות העומק החברתיות. חייבת להיות פעילות פנימית של גורמי האליטה החברתית לגנות את תופעות האלימות ולפעול נגדן.
שנית, המנהיגות הפוליטית חייבת לשתף פעולה – לעודד הגשת תלונות, לעזור בזיהוי החשודים במקרי הרצח ולשכנע התושבים בדבר הנחיצות בתחנת משטרה ביישובים, לפי שיקולים מקצועיים.
שלישית, יש לפעול נגד תופעות כמו הפוליגמיה ואיחוד המשפחות, הכרוכות במאפיינים שליליים.
רביעית, יש להבין שהמאבק בארגוני הפשע נתון לטיפול המשטרה, והמאבק בבעיות העומק נתון לטיפול פנים-מגזרי.
12 תגובות
אתה צודק בכל. רק היה צריך לסכם את המאמר בהדגשה שכל המישורים שצריך לפעול בהם, כפי קאתה מסביר, הם באחריות הממשלה. שצריכה להוביל ולחבר בין הפעילויות הנחוצות. ואם מסתכלים על הממשלה הקיימת, מובן שהכישלון מובטח מראש.
אתה צודק בעיקרי הדברים (לא בכולם, לגבי הבדואים, אבל לא אפרט כאן), אבל לא ציינת את הבעייתיות של שיתוף הפעולה בין ראשי הישובים הערביים לבין המשטרה שבראשה שר שעושה הכל כדי להכניס אצבע בעין לערבים באשר הם ולא מעוניין בשיתוף פעולה. בתקופתו של סגלוביץ' היה שיתוף פעולה כזה, שגרם לירידה משמעותית בפשיעה בציבור הערבי.
אתה צודק. יש בעיה חמורה בשיתוף הפעולה בין ראשי הרשויות הערבים והמשטרה. זה היה גם לפני תקופת השר המכהן כיום. ככלל פעולת המשטרה, כל משטרה בכל מקום, מקיימת שת"פ בינה לבין הרשויות האזרחיות. לרשויות הערביות בישראל יש מעצור משמעותי בעניין זה, חלק מקהל המצביעים שלהם יוקיע אותם בתור משת"פים עם ישראל והם יהיו חשופים להתנכלויות עד כדי רצח ביד בני עמם. כבר היו מקרים כאלה בעבר.
על כן אין כל סיכוי שמשטרת ישראל תצליח לסכל את הפעילות הפלילית של ערביי ישראל, כולל מקרי הרצח הרבים.
הפתרון היחיד שיש לו סיכוי להצליח הוא לתת ביבי ראשי הרשויות הערביות תקציבים וגיבוי חוקי כדי שהם יגייסו שוטרים ערבים בכפריהם ובעריהם. למשטרה מסוג זה יהיה סיכוי בהתמודדות עם הפשע בציבור הערבי. יכול להיות שהתארגנות קנטונאלית בתחום זה תסייע למגר פשיעה בסקטור הערבי.
מאמר מדוייק. נא להוסיף את העליה בקיצוניות באיסלם בכל העולם וגם בישראל. חוקי ״השריעה״ רחוקים ומנוגדים לדרך החיים המערבית ובדרכם, מקדשים ״מות-קדושים״, צניעות מוקצנת, כבוד-משפחה ללא פרופורציה, דיכוי נשים, נקמת דם ועוד היד(והשאבארייה..)נטוייה…. הפרוטקשן, שקרוי אצלם ״חאווה״, קיים בין הערבים מאז ומתמיד. רק בשנים האחרונות ״יצא החוצה״…. באופן סימלי, אמרתי לחבר ערבי-מוסלמי שכדאי שישקיעו פחות במסגדים מפוארים ויותר במתנס״ים לפעילות חייובית של הנוער, הסכים איתי, אגב…
לא רק שהמשטרה לא בולמת את הפשיעה
אלא שהפשיעה מתגברת בקצב הולך וגדל
הממשלה בסופו של דבר אחראית לביזיון הזה גם
העיקר להתעורר מהר. אחרת יהיה קשה לבלום אפילו בטווח ארוך
ממשלת הליכוד לאורך הרבה שנות שלטונה הרסה בין היתר גם את המשטרה. ידרשו הרבה שנים לתיקון, אחרי שתוחלף. אם בכלל
הבעיה מוצגת נהדר
מאמר חשוב. נושא שדורש עדיפות עליונה בטיפול הממשלה. הדגש, טיפול משולב של כל הגופים הנזכרים
נקודת מבט חשובה, שאיננה מטופלת במדיה על כל מגזריה
בימים האחרונים התחילו מבצעי שיטור נגד פשיעה ועבירות בכמה תחומים. אולי משהו בכל זאת מתחיל להשתנות. תקווה