פגשתי ידידה, אשת מדע ואשת עסקים כאחת. כבר בתחילת השיחה שאלתי אותה על אודות בנה, שהוא כתב כלכלי מוכר הכותב גם בימים אלה. "הוא עבר עם רעייתו ושני בניו למדריד." "דווקא לשם?" שאלתי, "מקום שהאיבה לישראל בוקעת מכל פינה?" היא השיבה שהלך בעקבות חבריו שהתבססו בעיר בשנתיים האחרונות.
לממשלה הנוכחית אולי טוב מאזן ההגירה השלילי, אבל למדינה ולאזרחיה זה שבר גדול. עדיין לא חשים את ממדי ההגירה ואת טיבה, אבל מביקורים שלא בטובתי בבתי חולים, ניכר שיש תופעה של רופאים צעירים העוזבים את המדינה.
ייתכן שהמדינה הנוכחית תואמת את קו מחשבתם של החרד"ליסטים, המאמינים בתהליך גאולי המתרחש מול עינינו, וצעירי המאמינים היו מוכנים לחרף נפשם למענו. אבל הצעיר החילוני שהקדיש חייו ללימודים ושואף לתרום לפריחת מדינת ישראל לא רואה בה בית כפי שפילל.
עסקתי בנושא הירידה גם כשליח לענייני תעסוקה של המדינה והסוכנות בשנות ה-70 של המאה הקודמת. ככלות עשור עסקתי בהחזרת יורדים כיו"ר ועדת עלייה וקליטה בכנסת הראשונה שלי. היה מאפיין ברור בשהייתם שם. הייתי מכנה אותו בושה. נהג המונית הישראלי שפגשת בניו יורק היה תמיד מצהיר על עצמו כשוהה זמני שרוצה לחיות בישראל.
היום משפחות צעירות מתכננות לגור יחדיו בברלין, לונדון, קפריסין, יוון ופורטוגל. הן אינן חיות בתחושת בושה. הם סבורים שהמדינה הפרה התחייבותה כלפי אזרחיה ואין קושי להיפרע ממנה.
נכון, יכולה לקום כאן מדינה בעלת צביון דתי-שוביניסטי שגיבוריה אינם מייצגים את ערכיה הליברלים של ישראל. אך מהלך כזה יביא גט כריתות לרבים שמדדים בין מחויבותם לציונות וללאומיות היהודית לבין ערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם.
מי שנתן לבן גביר ולסמוטריץ' תפקידים רבי עוצמה, קצר שנאה נוראה נגד הממשלה אבל גם נגד המדינה. על מדיניות נתניהו קשה לסנגר, קשה למצוא בני ברית. בעיתונות הבריטית כתבו בסרקזם על עניין הפצ"רית, אבל התעניינו יותר במה שקרה בשדה תימן.
העוזבים את ישראל מחלישים אותה, פוגעים בהישגיה ובעתידה ואינם חשים נקיפות מצפון כפי שחשו היורדים של פעם. פעם הייתה ירידה מסיבות כלכליות-חברתיות, עכשיו היא באה ממעמקי הזהות של אנשים עם מדינתם.
איש לא חש שהוא יכול ליצור "מדינה כרוחו וצלמו". אבל גם אנו החיים פה שאיננו מזדהים עם חלומות הגאולה של אורית סטרוק מרגישים שתחושת השייכות, שכל כך אפיינה אותנו, הולכת ודועכת. אם סדרי העדיפות של המדינה מתגלים בצלמו של שלמה קרעי, אנחנו לא איתה. לא שוברים את הכלים ולא עוברים למדינות ניכר, אבל חשים שהקשר האמיץ והממושך בין האזרח לערכי מדינתו הולך ונפרם.
14 תגובות
ההודעה של כץ על סגירת גלי צה"ל באה ביחד עם הודעתך ומוכיחה כמה אתה צודק
הענינים כאן מתדרדרים בטור גיאומטרי יורד.ואטורי אומר שכהנא צדק זה הוא אומר לפני הפריימריס פרוש הדבר שהוא חושב שזה מה שהמתפקדים רוצים לשמוע.טראמפ לוחץ על הנשיא איפה נשמע דבר כזה?וביבי מריע לו.הזוהמה שאופפת את המדינה תביא גלי ירידה שיעזרו אולי לביבי בהשרדותו אבל זו תהיה "סוריה-יהודית.
אם המצב ימשיך להתדרדר, זה יהפוך להמוני
אכן, אנחנו בעיצומו של תהליך התרופפות הקשר ופרימתו בין האזרחים לנבחרי העם. אם לא יהיה מהפך שלטוני בעתיד הנראה לעין, הפרימה תושלם וזה יהיה בלתי הפיך…
תיאור עצוב מדאיג ומרים דגל אדום ענק.
הצעיר החילוני כן רואה במדינה את הבית אבל לא מוצא את מקומו בה כפי שפילל. וזה האסון.
הצביון שעלול לקום פה במדינה שלנו הוא לא דתי שוביניסטי… הוא חרדי שוביניסטי.. יותר קשה.
יש הברה שעוזבים ממעמקי הזהות אבל גם יוקר המחיה והמצב הכלכלי שהממשלה לא מטפלת בהם משמשים גם סיבה.
פעם הסתכלנו בעין יקומה על כל עוזב/ת.. היום הכול מתקבל בהבנה.
אוי למדינת ישראל שלמצב כזה הגענו.
כל יום שחולף רק מוסיף הוכחות כי אנחנו בדרך ליאוש שיאחוז בחלק גדול מהאוכלוסיה
נפילה לתהום
זה מה שקורה
ממש כואב בלב, זאת אכן המציאות.
חבר שלנו מהמעגל השני עוזב בעוד כמה ימים את הארץ עם משפחתו. שמעתי על כך רק אתמול. האנשים שעוזבים לא מספרים על כך לאף אחד. ככה פחות יכולים להציק להם ולהתייחס אליהם בשלילה
מה השאלה. התשובה ברורה. מה שקורה זאת הפיכה מלאה. החל החוקית וכלה במשטרית
התמונה שלך נכונה, ואפילו קצת מרוככת לעומת המציאות
עוזי מכובדי,
לא עוזבים את הארץ. אין לנו ארץ אחרת. צעירים עוזבים למטרות לימודים, אקדמאים לשבתון, אך בסוף ישראלי זה ישראלי. אין לנו ארץ אחרת.
גם בעיתות מלחמה ישראלים מחפשים כל דרך לחזור לישראל.
כאשר התחילה מלחמת רוסיה-אוקראינה, האוקראינים נמלטו מארצם.
אצלנו כאשר מתחילה מלחמה, כולם מחפשים טיסות חילוץ ארצה.
אותי תפסה מלחמת "עם כלביא" בניו יורק, ומיד חיפשתי טיסת חילוץ ארצה בהקדם האפשרי.
לידידי אפרים כהנא היקר
תגובתך עודדה אותי להוסיף על דבריך. בגדול אתה צודק. אני עבדתי 7 שנים בחו"ל בשליחות חברה ישראלית וכל יום נצמדתי לרדיו לשמוע חדשות מישראל. צה"ל העביר אותי ל- רם70 ובשבוע שחזרתי הוצבתי בחזרה לשירות מילואים. נכון, יש אמת מסוימת בדברי עוזי ברעם. אבל היורדים הם מיעוט קטן – להזכירך בעניין זה את דברי רבין הי"ד. עוד אזכיר שלפני מלחמת ששת הימים, במיתון, התפשטה בארץ האמירה – האחרון שיוצא משדה התעופה בלוד שלא ישכח לכבות את האור. גם רוב העולים בעליות הראשונה והשנייה עזבו את הארץ. כך קרה גם בשנים הראשונות לקום המדינה. בסיכומו של דבר בישראל כיום חיים יותר מ- 7 מיליון יהודים. ב- 48 היו כאן 600 אלף. אין אח ורע לתקומת וצמיחת מדינת ישראל. אין כל רבותא בגלישה לדפיטיזם מבית מדרשם של מי שהורחקו מהשלטון.
אתה לא ממש מציאותי. העזיבה ובעיקר ההיערכות לעזיבה, הם בקנה מידה גדול