מעמד המינוס

מי ייצג אותי בכנסת?
צילום: Hanay commons.wikimedia.org

בימים אלו שלפני בחירות הפוליטיקאים עסוקים בלהיראות טוב לפני המצלמה, לנאום בסיסמאות, לצעוק אחד לשני מושחת… רק ביטחון… רק שלום… אני לא יודעת אם זה רק אצלי או שכולם חשים בטון המזויף והזחוח הזה שמבקש מאתנו מקום ריאלי, מקום של עמדת כוח לקבל עבורנו החלטות ולייצג את הקול של כל אחד ואחת מאתנו.

קשה לי לומר שאני מרגישה שיש מישהו או מישהי שיכולים לייצג אותי באחת הרשימות המתפרסמות בימים אלו. מי אני? אני אימא, אישה, מזרחית וכמו מיליוני ישראלים אני שייכת ל"מעמד הביניים" – שם שכבר מזמן אינו משקף את רמת החיים הראויה להיקרא "ביניים". בעבר רובנו היינו מסתפקים בהשתייכות למעמד הביניים, אבל היום השם המתאים יותר למעמד זה הוא "מעמד המינוס". רובנו במעמד הזה אולי עובדים ומשכילים אבל מתוסכלים. אנחנו לא מתחת לקו העוני אבל אנחנו בהחלט מתחת לקו האפס.

הנוסחה פשוטה – יותר הוצאות מהכנסות שווה מינוס. כשמצויים במינוס אי אפשר לחסוך לעצמנו או לילדים שלנו, קשה לתכנן קדימה ולהתקדם הלאה. מתעסקים בהווה וחיים בעיקר מהיד לפה. המשכורות נכנסות וישר מתפזרות: שכירות, גנים, מזון, חיתולים, דלק. ומה נשאר אחרי כל זה? מינוס. לא משנה לכמה תארים למדנו או כמה קשה אנחנו עובדים, בסופו של דבר אנחנו נשאבים לאותו המקום שמשרת בעיקר את בעלי הבנק. במצב כזה, כשכמעט אין אפשרות לחשוב קדימה, לחסוך ולהשיג משהו, העתיד שלנו נראה דל. היום אנחנו נעזרים בהורים, אך אני בספק אם בעתיד נוכל אנו להעניק משהו לילדינו.

יש מי שיקראו לנו בזבזנים, מפונקים. אבל כשאני חושבת על העבר, על הימים שבהם המדינה התערבה יותר בכלכלה והיו משכנתאות מסובסדות לזוגות צעירים, דיור ציבורי וכדומה, נדמה לי שנקודת ההתחלה הייתה שונה. מרוככת יותר, מאוזנת יותר וכאמור מעל האפס. אז מי המפונק האמתי?

אני מביטה ברשימות המועמדים והמועמדות לכנסת ולממשלה, במי שאמורים לייצג אותי, ורואה בעיקר גברים אשכנזים שספק אם היו פעם במינוס. הם יודעים לצעוק שחיתות ומושחתים, אבל רובם דווקא מתמנגלים עם המעמד הקרוב אליהם, בעלי הבנקים. והאינטרס של אלו האחרונים ברור – הישארותו של מעמד המינוס ואף הגדלתו!

הקול הזה של מעמד המינוס נשמע כבר בעבר. כולנו יצאנו לרחובות וביקשנו שינוי, התקיימו ועדות ואפילו היו הישגים. אבל לצד הישגים, כמו חינוך חינם מגיל 3, המסים ויוקר המחיה רק עלו. אז אפשר לומר שהתקזזנו, או יותר נכון קוזזנו.

לא כל המועמדים והמועמדות צריכים לבוא מהמקום הזה, אך יש צורך שלפחות חלק מהם יפנימו את החובה שבשינוי המנגנונים הכלכליים הקיימים. זאת כדי למנוע מצב שבעתיד במקום מעמד המינוס נהפוך למעמד הצנע.

 

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

6 תגובות

  1. אני מסכים לכל שכתבת
    אבל לאן נעלמה המחאה
    לא נהיה יותר טוב
    יצאו להפגנות מאות אלפים
    מה שקרה שהכל השתתק
    אני חושב שאם לעם לא איכפת ממצוקתו בודאי שלמנהיגים לא יהיה אכפת
    הם מסודרים היטב

  2. שותפה לדעתך, ורדית, לגבי הדילמה הכבדה בנוגע למערכת הבחירות הקרובה. גם לי אין מושג באיזו מפלגה לבחור ואם בכלל. אהיה פרקטית ואשלח לך רעיון. הקימי ועמדי בראש מפלגה של צעירים, המאופיינת בתעוזה, תבונה, הומור, אכפתיות, מכוונות חברתית והשראה. אני בטוחה שאת יכולה להצליח ובגדול! רק אל נא תשכחי להכניס למפלגה זו לפחות אשכנזי אחת…
    נהניתי מאד מהכתבה. תודה!

  3. היום נקבעה הנבחרת של מפלגת העבודה. תראי כמה מייצגים חברתיים, כמה נשים יש שם. מה דעתך?

    1. סתיו שפיר הייתה ממנהגי המחאה אך מבחינת הישגים בזמן כהונתה בכנסת היא לא עשתה דבר, חוץ מלצעוק קצת בועדות הכספים. אני לא רואה בה כמי שמייצגת אותי, אני מקווה שאולי בקדנציה הזו ישתנו דברים ותהיה יותר מודעות חברתית. אני לא מאמינה שהשינוי יבוא מלמעלה אלא יותר מאיתנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן