האונס התרבותי הגדול בתולדות ישראל

סֶהֱרָנֵה – חג האביב של יהודי ארץ אשור
ציור סמלי עם כיתוב

יהודי ארץ אשור, שעלו ארצה מטורקיה, סוריה, עיראק, איראן ואזורי הכיבוש של השבטים הכורדים, בראשית שנות החמישים, עברו התעללות תרבותית שכמותה לא הייתה בתולדות מדינת ישראל. עד לשנים האחרונות לא היה מי שיצעק את צעקתם, לא מתוך הקהילה ולא מחוצה לה. כך נגרם נזק תרבותי בל ישוער, לא רק לבני הקהילה אלא אף לעם היהודי בכללותו, לתרבות היהודית ולזהות הישראלית.

לעוולה התרבותית המתמשכת הזאת אחראים משרדי הממשלה לדורותיהם, מכוני המחקר המתיימרים להיות מדויקים מבחינה מדעית, ארגונים לצדק חברתי המשמרים עוולות במודע או שלא במודע, מוזיאונים, בתי תרבות המציגים אי-אמיתות והתקשורת המתעלמת מן העיוות התרבותי הזה.

ליהודי ארץ אשור היה חג אביב אתני, שאותו שִׁמרו מאז ימי המשנה, במשך אלפיים שנה. במוצאי שביעי של פסח פתחו המשפחות את בתיהן לאורחים והציגו שולחנות עמוסים בכל טוב. כל בר-דעת יכול להבחין מייד בדמיון המדהים למימונה. אך יהודי ארץ אשור לא הסתפקו בחגיגה הביתית אלא מנהג היה בידיהם לצאת אל הטבע ולחגוג את האביב בשירה, במחולות, באכילת מטעמים, במפגשים חברתיים ובשידוכים. הייתה זו חגיגה מתמשכת מאז מוצאי השביעי של פסח ועד לתום האביב.

כאשר הגיעו לארץ ישראל כדי להגשים את החלום הציוני, הם זכו לבוז ולהשפלה מצד החברה הישראלית של אותם הימים. הייתה זו העדה היחידה שלא כונתה על שם הדרכון (או תעודת הגירוש) שאיתו עלו לישראל. פקידי הקליטה כפו על בני העדה זהות שקרית וכינו אותם "כורדים". זאת, אף על פי שלשונם השמית אינה לשון הכורדים ההודו-אירופית, דתם היהודית אינה דת הכורדים המוסלמית, האתניות השמית שלהם אינה האתניות הארית-כורדית (כמו הגרמנים) והלאומיות הישראלית שלהם אינה הלאומיות הכורדית.

תחושת העליונות והפטרונות הגסה של הצברים, מזרחים ואשכנזים, שקלטו את דור ההורים שלנו, גררה בדיחות נבזיות, שהעידו על בורותם המחפירה של פקידי הקליטה, ודחקה את בני העדה אל תחתית הסולם החברתי. פוליטיקאים מזרחיים, חסרי רגישות, מן העדות האחרות ומן העדה עצמה, אנסו את חג האביב סהרנה של יהודי ארץ אשור לעבור מהאביב, מיום המימונה, אל הסתיו. השמעתם על עוולה תרבותית גדולה מזאת? עדה שלמה נאנסת לחגוג את חג האביב, אשר שימרה למען העם היהודי במשך אלפיים שנה, לא במועד האביב אלא בסתיו. דומה הדבר לכך שיאנסו את העם היהודי לציין את יום השבת ביום שלישי בשבוע. מי היה עובר בשתיקה על פשע תרבותי שכזה?!

עוולה זאת מקבלת משנה תוקף ביחס של החברה הישראלית ללשון הקודש הארמית-אשורית של יהודי ארץ אשור. בכל טקס רשמי של מדינת ישראל, בכל הלוויה צבאית או אזרחית, בכל מעמד תפילה בעולם, אומרים קדיש בארמית. והנה באה עדה מצוינת אחת ומספרת לעם היהודי כי לשון הקדיש, התלמוד והזוהר, היא הלשון המדוברת שלה. כל הממצאים הארכיאולוגיים שגילתה מדינת ישראל על העבר היהודי בארץ ישראל אינם משתווים לממצא התרבותי הזה. הלשון הארמית המדוברת שווה עשרת מונים מהמגילות הגנוזות השמורות בהיכליה המפוארים של התרבות הישראלית בירושלים. התוצאה העגומה היא, שדווקא במדינת היהודים הכחידו הישראלים נכס תרבות יהודי מהמעלה הראשונה.

העוולה, הבורות, הטיפשות והרשעות של החברה הישראלית הן כבר נחלת העבר המחפיר שלנו. השאלה הרובצת לפתחנו כעת היא, האם החברה הישראלית מסוגלת לתקן את טעויותיה התרבותיות לטובת עצמה, לטובת המדינה, לטובת העם היהודי ולטובת האנושות. מיליארד וחצי נוצרים ברחבי העולם מאמינים שישוע משיחם דיבר בארמית. יהודי ארץ אשור עודם מדברים ארמית כזאת וזוהי הזדמנות לחזק את התמיכה של העולם הנוצרי במדינת ישראל בימים שהרגשות האנטי-ישראליים גואים בכל העולם.

עמותת לִישָׁנָא, התחדשות הארמית בישראל, משתדלת לתקן את שני העיוותים התרבותיים הללו. להשיב את חגיגת הסהרנה אל מועדה המקורי, אל יום המימונה. החברה הישראלית התבגרה והיא מסוגלת להכיל שני חגים אתניים ביום אחד. אני מצפה מחבריי הטובים, בנות ובני העדה המרוקנית, להצטרף לתיקון התרבותי הזה. יום המימונה הוא יום הסהרנה ויום הסהרנה הוא יום המימונה.

באשר ללשון הארמית, עלינו להיפטר בראש ובראשונה מן התיוג ההיסטורי השקרי הקושר את יהודי ארץ אשור לשבטי הפורעים הכורדים, שאנסו, שעבדו, רצחו וגזלו את היהודים במשך למעלה משלוש מאות שנים. לאחר מכן, על כנסת ישראל להכיר באמצעות חקיקה בלשון הארמית כלשון השנייה של העם היהודי. לשונות יהודיות סקטוריאליות כמו היידיש והלדינו זכו להכרה בחוק ולתקציבים נדיבים מאז שנת 1996 ואילו הלשון הארמית השייכת לכל העם היהודי אינה נחשבת בעיני בית המחוקקים. על משרדי החינוך והתרבות לפעול להנחלת התרבות הארמית ולחגיגת הסהרנה במועדה יחד עם המימונה. אולי בכך נצליח להציל מעט מן הכבוד התרבותי-לאומי האבוד של ישראל ונקים לִישָׁנָא מְעַפְרָא. המבקשים להרחיב את הדעת בנושא זה מוזמנים לקרוא בספרי התקדימי "ירושלים ונינוה".

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

25 תגובות

  1. כל הכבוד שאינך מתייאש וממשיך להילחם על האמת. אני מאוד מקווה בשביל כולנו שתצליח. אין עתיד ללא עבר

  2. מועדים לשמחה
    מילים כדורבנות
    חוסר האכפתיות והעניין זה הדבר המרגיז והבעייתי
    זה נחלת הציבור הכללי גם ליוצאי העדה
    צריך ללמוד מהגרוזינים שהשכילו לעבור למושג גיאורגיים
    בהצלחה יעקב

    1. אחוניא עזיזא יעקב ,
      ישר כח על הכתבה ועל הנחישות בהתמדה רבה לפתוח את עיני כל עם ישראל ,אני ממליצה בחום רב על הספר,
      קראתי והתרגשתי מאוד להבין את תולדות עמנו.תודה אדם יקר.

  3. אכן מילים כדורבנות וטוב היה אילו נפלו על אוזניים קשובות !

  4. מילים כדורבנות.יעקב הצגתה את הנושא הכי טוב שאפשר.יישר כח ובהצלחה להכרה בכך בכל הדרגים במדינה.
    ומעדות אישית זוכר היטב. את המנהג שחגגנו את הסהרנה מצאת החג כבר בערב וגם למחרת בו היינו יוצאים לטבע לחגוג .

  5. בשנות החמישים והשישים הייתי ילד בן 8 ובמושב שלנו נוגה חגגנו את הסהרנה שלנו בפסח כל המושב מקטן ועד גדול יצאנו לשדות ופרדסים עם כל המאכלים והמטעמים של העדה בשירה ורקודים לצערי לאחר שהעביאו את הסהרנה לסוכות חרב על העדה.עולמנו וזאת בגלל המימונה המרוקאית זו בושה וכלימה לכל העדה וךמנהיגות שלה אני הייתישמח שחגנו יחזור לקדמותו לפסח

  6. מועדים.לשמחה לחזור לחגוג בגדול בחג האביב בפסח כמו אבות אבותנו ובגאוה לכל העדה הכורדית

    1. ר' משה דוד היקר, לשוננו הארמית איננה לשון הכורדים הקורמנג'ית; דתנו היהודית איננה דת הכורדים המוסלמית; מוצאנו השמי איננו המוצא הארי של הכורדים. אין לנו חלק ונחלה עם הכורדים ולכן מוטב שניפטר באופן בהול מכל קשר לכורדיוּת. ההגדה של פסח מצטטת את התורה "ארמי אובד אבי", הנביא ישעיה מנבא "ובאו האובדים בארץ אשור", אם כן, אנחנו ארמים דוברי ארמית מארץ אשור. השקר ההיסטורי כאילו אנחנו כורדים ולשוננו כורדית מחקו את לשון הקודש הארמית ולכן גם היה קל לאנוס את הסהרנה לגלות מהאביב לסתיו. הגיעה העת לעמוד על נפשנו ולהחזיר עטרה ליושנה. לשוננו וזהותנו ארמית והחג האתני שלנו סהרנה יחול באביב בלבד. בריכא האווית!

  7. יישר כח ובהצלחה. כבן להורים ילידי סננדאג' אני זוכר שבשביעי של פסח בשנות השבעים היינו בשכונה בכרכור יוצאים לחגוג בטבע בשדה ליד מעיין הקוזלא לפיקניק שנקרא "דשתא". עם מטעמים שירה וריקודים. ב"ה שהחוק הזה יעבור ויכירו בחשיבות של העדה היפה שלנו .

    1. אין לי כל עניין להתעמת עם אחינו היהודים יוצאי מרוקו וצאצאיהם. עברו מספיק שנים והתבגרנו מאז. גם הם גם אנחנו מעוניינים לתקן את העיוות התרבותי הנוראי הזה. ישנם מעט מתנגדים מאינטרסים פוליטיים, שאינם ראויים להתחשבות. יחד ננצח? יחד נתקן!

  8. אתם יכולים לחגוג מתי שאתם רוצים. מי יכול לקבוע לכם? זה הרי לא חג ממלכתי או חופשה.

    1. באופן פרטי, כל אחד יכול לחגוג כל מה שיעלה בדעתו. באופן ציבורי, צריך להגיע להסכמות וליהנות מתקציבי תרבות של מדינת ישראל והרשות המקומית. אם לא נגיע להסכמות, לא נזכה, ומורשת התרבות של יהודי ארץ אשור תאבד מן הנוף היהודי ישראלי.

  9. לשפה הארמית יש פוטנציאל לככב בישראל כי היא השפה השלטת בתלמוד. האם בישיבות אין משמרים את הארמית?

    1. בישיבות עוסקים בארמית רק כדי להתגבר על הקושי הטקסטואלי ולא כאוצר תרבות יהודי בפני עצמו. כמו כן בישיבות לא מדברים ארמית בשום אופן וצורה ואילו אנחנו, יהודי ארץ אשור, דוברי לשון הקודש הארמית, זו שבתלמוד, בזוהר בקדיש ובכתובה.

  10. כמה אנשים מבוגרים בני עדתך חיים כיום בארץ?
    האם יש סיכוי שתחתימו לפחות את רובם על הצהרה כי לא יצביעו בבחירות הבאות עבור מפלגה שלא תתחייב מפורשות בכתב להחזיר את החג למועדון הנכון וללמד ארמית לפחות שנתיים בבית הספר?

    1. אינני פוסל את האפשרות להחתים עצומה, גם אם ישנם מתנגדים מקרב העדה עצמה. אתה בטח שואל למה, ובכל התשובה עצובה. אנשים גרפו הון פוליטי על גב העדה וכל שינוי בהגדרה ובמינוח מאיים על הכיסא שלהם.

  11. לא ידעתי שקיימת בכלל בעיה כזאת
    איך זה פתאום צץ אחרי כל כך הרבה עשרות שנים מאז שקמה המדינה?

    1. אני כאן כדי לעורר את המודעות, גם אם באיחור רב. תיקונים חברתיים לוקחים זמן ומצריכים בשלות, ולדעתי הגיעה העת. אם אתה מכיר את ההיסטוריה של החברה הישראלית, המון תיקונים הגיעו מאוחר מאוד, כמו למשל פרשת ילדי תימן.

  12. מילים כדורבנות. כל כך נכון ומדויק. חזק ואמץ אנחנו איתך יעקב היקר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של בורוכוב

הפתעה צרפתית

הבחירות בצרפת: ניצחון מפלגות השמאל וכישלון הימין

דילוג לתוכן