כאשר מספר הנרצחים בחברה הערבית בישראל חוצה את ה-200 בשנה, מספר שבאופן יחסי לגודל המגזר אין לו אח ורע בישראל, והסוף אינו נראה באופק, הציבור תמה למה זה קורה דווקא במדינת ישראל הדמוקרטית-ליברלית על סף הפרוגרסיביות.
מנהיגי החברה הערבית הנדרשים להסביר את התופעה נוטים למקד את הסיבות לכך בגורמים שונים, למשל הכמות הבלתי נתפסת של נשק הנמצא בידיים פרטיות בניגוד לחוק; אוזלת ידה של המשטרה, שבניגוד להצלחותיה לפענח מקרי פשע בחברה היהודית, כושלת במקרה זה, ומבחינתם סביר שהיא כושלת בכוונה, תחת העמדה שכל עוד "ערבים רוצחים ערבים" – לא דחוף להתערב בכך; מוזכר גם יישובם של משתפי פעולה פלסטינים בקרב החברה הערבית הישראלית, הגורר מתחים אלימים; וגם כישלון המערכות החברתיות בהתמודדות עם נוער המחפש את זהותו ונקרע בין הלאום הפלסטיני הכבוש ובין הקושי למימוש עצמי בחברה הישראלית המודרנית, קושי הגורם להידרדרות וחיפוש מזור בארגוני פשע. כלומר, בכל מקרה מבחינת מנהיגי החברה הערבית האשמה מוטלת לפתחה של המדינה, ואילו את עצמם הם מנקים מכל אחריות. כולם אשמים – מלבדם!
מכל שפע ההסברים ניכרת התעלמות מצד הערבים והיהודים מאלמנט חברתי חשוב ביותר – התרבות! הערבים מתעלמים ממנה מן הטעם שטיעון כזה משמעו הטלת דופי בהם כחברה, כישלון ונחיתות מוסרית, והיהודים – כי השימוש ב"תרבות" נחשב להתנשאות אליטיסטית, וגורר את הכינוי האולטימטיבי "פשיסטגזען", הגורם לחלחלה בקרב כל ישראלי מצוי ("תגיד עליי הכול – רק לא את זה, לא גזען"). כך היה לפני מספר שנים גורלו של המפכ"ל הקודם, שציטט מחקר על התנהלותם של בני הנוער מקהילת יוצאי אתיופיה בישראל, ובעקבותיו גם המפכ"ל הנוכחי, שהשיב "זו התרבות שלהם" כסיבה למצב – והתקשורת כמעט קיפדה את ראשו בעודו נחפז להתנצל ולהוציא את הדברים מהקשרם. אבל – זו האמת!
ההיבט התרבותי של האלימות בחברה הערבית
המבנה החברתי המאפיין את החברה הערבית הקולקטיביסטית המסורתית היא החמולה השבטית המקובלת בחברה פטריארכלית, שקשר הדם בין חבריה הוא המאחד הבל-יינתק המבטיח ביטחון הדדי והישרדות, עם חשדנות מובנית ולעומתיות כלפי כל זר. לכן הלשנה, בגידה או הסגרת פושע – אלה כמעט אינן אפשריות, גם לא מצד חברי חמולה יריבה החיה על פי אותם קודים תרבותיים. מאחר שידי כוחות הביטחון השונים אזוקים בתקנות הסדר המשפטי הכללי, קשה מאוד להתמודד עם תופעות הפשע הרצחני.
שלא כמו בחברה היהודית וגם הנוצרית, יש לחשיבות הכבוד משקל רב ביחסי המשפחה המורחבת. לעיתים קרובות מאוד הפגיעה הנתפסת ב"כבוד" מוצאת את פתרונה במחזוריות של נקמת-דם לדורות. גם לתופעת הטרור החקלאי והסחטנות (פרוטקשן) יש השלכות קשות לחיים הציבוריים והשלטון המקומי בישראל, המתבסס על טרור (פחד ואלימות), שמקורו בחיי המדבר כמקור הכנסה לנוודים שאינם מתקיימים מיגיע כפיים המפרנס את בעליו, תופעה תרבותית מעידן חסר משילות ממוסדת.
ההימנעות של החברה הערבית מנקיטת פעולה לריסון ההרג, ומנגד הציפייה – אם לא דרישה של ממש – שמלאכת השיטור תעשה על ידי "אחרים" (שוטרים יהודים?), כי השוטר הערבי אינו מוכן להתמודד עם הטאבו החברתי מחשש אמיתי לחייו – סביר שתיתקל בהימנעות שוטר ממוצא "אחר" מלסכן את חייו שלו בריב לא לו. הנטייה הישראלית הכמעט טבעית לקחת על עצמה את האשמה לקטל הפנימי של החברה הערבית, בדומה למניפולציה הפלסטינית להטמיע בלב היהודים את האחריות למר גורלם באסון "הנכבה", שכולו פועל יוצא ממעשה ידיהם – היא מקוממת ממש.
לא ניתן להסתתר לאורך זמן מאחורי "זו התרבות" כדי להתנער ממחויבותה ואחריותה של המנהיגות הערבית למצבה ולהטיל אשמה באחרים. כי אפילו תרבות ניתנת לשינוי. אמנם זה תהליך ממושך וגם כוחני במידת הצורך, הדורש גיוס כל המשאבים החברתיים לכדי מהפכה של ממש, אך היא מחויבת ובת מימוש אם חפצי חיים הם בני החברה הערבית במדינה דמוקרטית.
לכך תורם אובדן המשילות בכלל בחברה הישראלית, המהווה כר פורה לפעילות פשע על כל סוגיה וטרור חקלאי ברמה בלתי נתפסת, שאינם קשורים להיבט תרבותי כזה או אחר אלא לאוזלת יד שלטונית, וזו אחריותה הישירה של כל ממשלה באשר היא, בהיעדר מנהיג בישראל.
21 תגובות
יש הרבה הסברים ואשמים. אולם אחריות העל היא על הממשלה. עליה לעשות הכל בכדי לנטרל את תרבות האלימות והפשע. בשביל מה יש ממשלה?
שמעון- אתה מציג בעיה /שאלה מאד חשובה. בוא נסה לבחון אותה מול המציאות של ערכי תרבות כמו "כבוד המשפחה" ו "נקמת /גאולת דם" שהם אחראים לחלק ניכר מאירועי הרצח במגזר הערבי.. המערכות הממשלתיות והחברתיות היכולות להתמודד עם התופעה:
1. משטרה- בהיעדר מוכנות להתלונן או להסגיר כוונות לרצח- ידיה כבולות
2. בית המשפט- יכול להטיל עונשים כבדים על רוצחים ועוזריהם. אבל כאשר הרוצח אינו מורתע העונש הכי חמור שבית המשפט רשאי להטיל- לא יהיה בכך תועלת רבה כאשר אח מחליט לרצוח את אחותו!!!
3. מערכת החינוך- כאן יש אפשרות בתנאי שהמגזר מאפשר בכלל למערכת החינוך הממלכתי לפעול- מה שנדיר שכן ההתנגדות הלאומנית פוסלת את מרבית התכנית כפי שאין דגל ישראל בכיתה ונמנעים מלימוד עברית חובה.
4. חכמי הדת- במדרשות ובמסגדים- הם כתובת משפיעה מאד! בתנאי שירצו לעשות זאת
5. . מנהיגי המגזר- הם כתובת חשובה ביותר להובלת שינוי תרבותי ולשם כך לא צריכים את הממשלה
6. האינטלקטואלים- סופרים משוררים, אנשי מדע, רופאים וכו, הם מובילי עמדות חברתיות מצוינים- ללא עזרת הממשלה
7. והכי חשוב החינוך בבית ההורים- מכאן הכול מתחיל!!
לכן- ניתן להסיק- שהשינוי אינו ניתן לכפיה מבחוץ בהוראה ממשלתית- אלא מתפתח מתוך החברה עצמה מה שהם לא עושים מספיק- נוכח התוצאות!!
"שלא כמו בחברה היהודית וגם הנוצרית, יש לחשיבות הכבוד משקל רב."
לכבוד יש חשיבות ללא קשר לדת, ולכן נפוץ גם בקרב יהודים ובטח נוצרים.
כבוד הוא קודם כול אמצעי הרתעה וכוח להשיג.
במקום בו שולט הכוח ולא החוק, מי שנתפס כחסר כבוד, נתפס גם כחסר כוח, שהרי הוא לא הגן על כבודו,ולכן מטרה
טובה לניצול וגרוע מזה.
הקריאה במערב הפרוע לאדוחן שקרן, שהיתה פגיעה בכבודו, היתה גם המבחן מי חזק יותר. ומי שחזק יותר הוא בעל הזכות המלאה לחיי האחר.
"כבוד זה קוד, כוחני, היכן, ששלטון החוק אינו מכובד" דמע.
ובכן, חשיבות אלמנט הכבוד הוא קודם כול תרבותי כפי שעצימות תפיסת הכוח היא מרכיב תרבותי ושניהם בעלי משקל גבוה יותר בתרבויות קולקטיביסטיות פטריארכליות כמו מדינות אמריקה הלטינית, מדינות האיסלם ואחרים, וזה שונה מתרבויות יותר אינדיבידואליסטיות בעיקר מערביות. ההבדל הוא בעצימות החשיבות כי כבוד וכוח חשובים בכול חברה. בישראל למשל- משחקי הכבוד נחשבים באופן יחסי לעיסוק נחות משהו, איך לאמר- אפילו ילדותי "שאינו מכבד" את בעליו, ללא כול פרופורציה לחשיבותו במגזר הערבי/ המוסלמי בו הערכתו של אדם נקבעת על פי מה שהאחרים חושבים עליו. עד כדי מוכנות אח לשחוט את אחותו אם ימצא בה דופי הנוגד את נורמות החברה.
מאחר ו דת היא מרכיב בתרבותו של עם- הרי לך הקשר. למנוע ספק- אין בדברי ההסבר שלי מישום מתיחת ביקורת או העדפת תרבות אחת על אחת- אלא הצגת עובדות החיים.
מאמר מעניין של גדעון שניר, מבטא דעת רבים שלא מעיזים להגיד. חשוב שמנהיגי המגזר יקראו.
חן חן, האם יש חשש לתגובה נזעמת במיוחד?
מרכיב נקמת הדם בתרבות הוא חשוב, אבל זה ודאי לא סביר את היותר מהכפלה בשנה האחרונה וגם את העובדה שבישראל כמות הנרצחים היחסית גדולה משמעותית מאשר אצל השכנות. השתלטות כנופיות םשע אלימות על הרחוב הערבי הוא דבר שהממשלה צריכה לטפל בו.
נח – ללא ספק, אחריות הממשלה לטפל בכנופיות הפשע הערביות כמו היהודיות ללא כול הבדל יחד עם זאת "נקמת הדם" היא תרומה משמעותית להיקף הרציחות שלא קיים בסדר גודל כזה בקרב הכנופיות היהודיות. הממשלה הקודמת התחילה יפה עד שהנוכחית קלקלה ביד מכוון, ובנוסף לכך הרחוב הערבי נמנע לעזור למשטרה משיקולי תרבות מקומית (משת"פ מלשן עם המשטרה הציונית וכו)
כדאי בהקשר זה לשאול מדוע כל מדינות ערב הן מדינות משטרה…אולי מפני שכדי לרסן את התרבות הערבית הרצחנית צריך יד ברזל? האם זה מקרה שההתפרעות המוכפלת השנה חלה כשאין משילות בנושא?
לא בהכרח, כבוד המשפחה ונקמת דם הם נורמות התנהגות מקובלות בתרבות הערב המוסלמית. המשטרה היא חלק בלתי נפרד מאבטחת שלום משפחות המלוכה והנשיאים- הפגנת כוח פטריארכלית אוטוריטטיבית אוטוקרטית המבטיחה משילות והיא בדרכ מקובלת על הנתינים, אבל לא כדי לחולל שינוי תרבותי
יחד עם זאת- אנו עדים לשינויים תרבותיים זעירים את משמעותיים המאפיינים את המדינות הערביות העשירות!! העניות כמו סודן, תימן, עירק אפגניסטן ודומיהם ישארו שמרניות רדיקלות דתית. ואין לצפות לשינויים כפי שאנו מתחילים לראות במפרציות וסעודיה העשירות. ועדיין יש לזכור שלא כול מעבר למכנסי ג'ינס ומקדונלד שהוא מופע חיצוני- מעיד על אימוץ עקרונות התרבות המערבית, שינוי פנימי יקח עוד הרבה יותר זמן וגם יהיו תגובות נגד אלימות גם בסעודיה. זה עניין לדורות
אגב- אירן זה סיפור אחר כי הייתה הרבה יותר חופשית בעידן השאח- עד שנככשה עי האייטולות כתגובה לשחיתות השאח, ועכשיו מנסים הצעירים והנשים לחזור למצב הקודם..מסובך והמשרה תפקידה לשמר את המסורת ולא לסייע לשינוי תרבותי
אביבה-
לא בהכרח, כבוד המשפחה ונקמת דם הם נורמות התנהגות מקובלות בתרבות הערבית המוסלמית. המשטרה היא חלק בלתי נפרד מאבטחת שלום משפחות המלוכה והנשיאים- הפגנת כוח פטריארכלית אוטוריטטיבית אוטוקרטית המבטיחה משילות, והיא בדרכ מקובלת , על הנתינים, אבל לא , כדי לחולל שינוי תרבותי. יחד עם זאת- אנו עדים לשינויים תרבותיים זעירים אך משמעותיים המאפיינים את המדינות הערביות העשירות!! העניות כמו סודן, תימן, עירק אפגניסטן ודומיהם- ישארו שמרניות רדיקלות דתית. ואין לצפות לשינויים כפי שאנו מתחילים לראות במפרציות ובסעודיה העשירות. ועדיין יש לזכור שלא כול מעבר למכנסי ג'ינס ומקדונלד הוא מופע חיצוני המעיד על אימוץ עקרונות התרבות המערבית, שינוי פנימי יקח עוד הרבה יותר זמן וגם יצפויות תגובות נגד אלימות גם בסעודיה. זה עניין לדורות.
אגב- אירן זה סיפור אחר כי הייתה הרבה יותר חופשית בעידן השאח- עד שנככשה עי האייטולות כתגובה לשחיתות השאח, ועכשיו מנסים הצעירים והנשים לחזור למצב הקודם..מסובך והמשטרה תפקידה לשמר את המסורת ולא לסייע לשינוי תרבותי.
התרבות זאת הסיבה
לא הפתרון.
מרים- אכן הסיבה ברובה- לטענתי היא התרבות, אמנם שינוי תרבותי אינו מתרחש בטווח הקצר ולכן יש לנקוט באמצעים אחרים יעילים ואפקטיביים, את בטווח הרחוק- זה הפתרון!
גדעון שלום,
טיעון אמיץ ולא פוליטיקלי קורקט
אני מניח שלתרבות בוודאי יש השפעה להרבה תופעות בחברה, אבל אני באמת סקרן לדעת האם יש נתונים שמצביעים על הבדלים ברמת האלימות (לדוגמא רציחות יחסית לתושבים), בין ארצות הברית (מדינה עם תרבות ליברלית מערבית) למדינה ערבית (חברה פטריארכלית ושמרנית)? או האם יש הבדל בין האלימות של החברה הערבית בישראל לזו של האוכלוסייה הערבית שמתגוררת תחת הרשות הפלסטינית?
מרדכי- שאלה חשובה. בגדול- מדינות ערביות מוסלמיות אינן מפרסמות נתונים כגאלה כפי המקובל המדינות המערב, כול מדינה שואפת בדרכ להציג עצמה באור חיובי, ולכן לא ניתן לערוך השוואות אמת. אבל ההגיון אומר שתרבויות שאינן מזדהות עם "כבוד המשפחה ונקמת דם"- סביר שבתחום הזה- יהיו מן הסתם פחות תופעות רצח.
לכן גם הניסיון להשוות את המגזר הערבי בישראל לפלסטיני אינו מספק נתוני אמת כי הוא כפוף לשיקולים פוליטיים. בעזה למשל כמעט כול ילד הנפטר מסיבות של מחלה או תאונה- מיוחס ל"רצח" עי כוחות ביטחון הישראלים (כמו סיפור הילד מ-דורה), ולכן תשמע שהם מרבים להאשים את ישראל ב"טיהור אתני" מזויף, כאשר תוחלת החיים בפלסטין היא הגבוה ביותר בעולם הערבי מינקות ועד זיקנה.
אתה מתכוון חוסר תרבות
שמואל- לא! תרבות היא תרבות, ואיני שופט אותה לטוב או לרע. כי מה שנחשב לטוב יכול להיחשב אחרת לגמרי בתרבות אחרת וזה בסדר!
התופעה של השוואת תרבויות נפוצה מאד, כאשר בדרכלל כול חברה מעניקה יתרונות לתרבותה שלה על האחרת. וטעות היא. מה שאנחנו מנסים ללמד הוא להתיחס לכול תרבות כמו שהיא (מבט אנתרופולוגי), עד שכמובן היא פוגעת ומנסה להשליט את אורחותיה על האחר בכוח ! או אז אנו במצב של התנגשות ציווילזציות- מלחמה. למשל המאמצים של ארהב להשליט דמוקרטיה בחברות חסרות הערכים המתאמים לחיים בשיטת משטר כזו- רק גרמו נזק רב יותר מכול תועלת. כפי שקרה בעירק ואפגניסטן. ארה"ב אישרה לחמאס ברצועת עזה לנהל בחירות "דמוקרטיות" חרף התנגדות ממשלת ישראל, והתוצאה שהחמאס השתלט בכוח על מה שנחשב "בחירות חופשיות", לכד את אנשי הרש"פ והשליך אותם כשידיהם קשורות מגגות הבתים..
גם בתרבות העברית הקדומה הייתה רווחת גאולת דם. אך ידעו איך לעקור מנהג זה. ראשית נעשתה אבחנה בין רצח במזיד ובין הריגה בשגגה. כמו כן הפרידו בין הרוצח או ההורג ובין בני משפחתו. ההורג בשגגה היה תחת איום נקמה אך רק הוא ולא בני משפחתו. ניתנה לו אפשרות לעקור לעיר מקלט לזמן מוגבל שלאחריו יש לו חסינות לשארית ימיו. הרוצח בזדון חייב לעמוד למשפט ציבורי ואם נמצא אשם הוא יוצא להורג ורק הוא. כך שבשני המקרים מנעו ממשפחת הקרבן לנקום בבני משפחת הפוגע ומנהג גאולת הדם נעלם. צריך לציין שמנהג גאולת הדם הוא לא רק אצל הערבים אלא גם רווח בקווקז ובחברות נוצריות מסויימות כגון בסיציליה. ומי אם לא היהודים סבלו מהנוצרים מנקמת דם גורפת. בנוסף להטלת אשמה על כל יהודי עקב צליבת ישו, נקמו ביהודים בשל בידוי רצח ילדים נוצרים על מנת להשתמש בדמם למצות של פסח.
גיורא
תודה על העדכון החשוב. אך בעוד שמנהגי נקמת דם שהיו שכיחים בעבר גם בקרב הנוצרים- היום כמעט ולא נותר להם זכר למעט אולי כנופיות פשע סיציליאניות. בעוד שבקרב התרבות המוסלמית הערבית- הנוהג הזה שריר וקיים!! ועוד איך
לשמוע את כל מהדורת חדשות זה מדכא. כל הזמן רוצחים. אף פעם לא היה כך. כל להאשים את התרבות. בואו נהיה רציניים
נ. זה לא עניין של קל או קשה להאשים את התרבות, אבל כאשר אח רוצח את אחותו ואינו חושש כלל מאימת הדין מאסר עולם ונקמת דם- זה אומר שערכי תרבותו חזקים יותר מכול משטרה וחוק אזרחי וכלא לכול החיים