הכתובת הייתה על הקיר בפייסבוק

קללות ברשת ובעיטות במגרש
סימן לייק הפוך
תמונה:Enoc vt commons wikimedia.org

התקשורת גועשת ורועשת, הפוליטיקאים רוכבים על הגל ואפילו בחו"ל מגלים עניין בכדורגל הישראלי הצולע בשל פרשת הדרבי התל אביבי שפוצץ. מהומת אלוהים בספורט הפופולרי, שאוהדיו איבדו מזמן את הפרופורציות הדרושות.

עכשיו כולם מדברים על ענישה, על התראה, על חינוך. אבל הכתובת הייתה על הקיר, ולא רק ביציעי המגרשים, שבהם כל אחד הרשה לעצמו לא רק לקלל את אוהד הקבוצה הנגדית אלא גם לספר לכולם בשירה ובזמרה על אמו של השופט שעוסקת כך מסתבר במקצוע העתיק בעולם. הרימו ראש והסתכלו מה נעשה בקירות פייסבוק ובאינטרנט. טוקבקים מתלהמים, קללות ושיח ציבורי בין שמאל לימין, בין יהודים לערבים, בין חרדים לחילונים שהפך לאלים ביותר.

ביטויים כמו "צריך לזרוק את הערבים לים" ו"ערבי טוב הוא ערבי מת", ביטויי גזענות על מגזרים שונים בחברה הישראלית, הפכו דבר שבשגרה ולאף אין אומץ לקום ולהפסיק את השיח האלים. מנגד במגזר הערבי ובמגזרים אחרים יש ביטויים גזעניים נגד היהודים ונגד הממשלה "ששונאת ערבים ודופקת אותנו" או בעד "מדינה פלסטינית מהים עד הירדן" ו"שהיהודים יחזרו למקומות שמהם באו". מישהו ניסה למנוע ביטויים כאלה?

דיבורים מסוג זה היו בעבר וישנם גם היום, אלא שעכשיו הם נחלת הכלל בשל הרשתות החברתיות והאינטרנט, שמוציאים אותם אל המרחב הציבורי ושם הם מקבלים תהודה עצומה. ככל שהדברים תופסים תאוצה, כך מחסום הבושה הולך ונעלם. באינטרנט אפשר לקלל, לגדף, לנאץ ולשמור על אנונימיות. לתת דרור לפורקן של יצרים אפלים בלי שידעו מי עומד מאחורי העמדות. כך משיגים מטרה כפולה – האמירות מגיעות לאלפי אנשים והאומר נשאר באלמוניותו.

המרחק בין קללות ונאצות ברשת לבין אלימות פיזית בבתי הספר, ברחובות ובמגרשים קטן ביותר. די בניצוץ קטן כדי להבעיר את השטח, וראינו זאת בירושלים ובאצטדיון בלומפילד.

מי שעקב בשנים האחרונות אחר הטוקבקים באתרי האינטרנט, נחשף לשיח מלוכלך, לקללות בעברית ובערבית, לפגיעות אישיות בכל המגזרים: דתיים, חרדים, הומואים, לסביות, ספרדים, אשכנזים, ערבים, יהודים. כולם בקלחת הזאת, שבה בעזרת האנונימיות חוגגים המשמיצים והסוטים למיניהם ואף אחד לא קם להפסיק את המנגינה הצורמת הזאת.

לחופש הביטוי בימינו משמעות חדשה – דף הפייסבוק האישי. זהו המקום שבו אדם מביע את דעתו על כל העולם. על חברות, על המעסיק, ואפילו מי שעובד במשרדי הממשלה ושמקבל את שכרו ממנה, יכול להביע שם דעה נגד הממשלה.

פייסבוק, שנועד במהותו לשיח בין חברים, הפך לכלי ניגוח והשמצות כלפי כל המגזרים. אנשים שמחפשים דרך להאדיר את הדף שלהם משתמשים בביטויים קיצוניים, במילים בוטות, בתמונות זוועה, בקללות חסרות בושה. הכול כדי להגיע לחשיפה שלה הם משתוקקים. הרי אם יזכו לשיתופים וללייקים יהפכו בבת אחת מאלמונים לדמויות מוכרות. כאן מדובר בתופעה מעניינת – מפרסמי הפוסטים והטוקבקים בפייסבוק מופיעים לרוב בשמם ובתמונתם ואינם מעוניינים להסתתר, להיפך. נשבר כאן לחלוטין מחסום האלמוניות שהרשת מאפשרת.

האם ניתן לעצור את הגל העכור של ביטויי שנאה, שמוליך ללא ספק לאלימות פיזית? חייבים לעצור אותו למעננו ולמען ילדינו. זה ידרוש מכולם לשתף פעולה ולעצור את ההשתוללות. חייבים להבין שההתחלה היא בצד המילולי. חשוב לנקוט יד קשה בענישה בהרתעה, ומעל לכל לחנך לסובלנות ולסבלנות. זו התקווה שלנו לחזור לתרבות ויכוח אחרת. ברשת, ביציעים, בכל מקום.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

שרטוט סמלי בית

מהי חברת ניהול נכסים?

שירותים נרחבים לבניינים על מנת שהמבנה יישאר מטופח וישמור על ערכו

שאול אייזנברג

שכונה

פיטורי המאמן במכבי תל אביב

פיצוץ אטומי

על הסף

חידוש הסכם הגרעין עם איראן – תרחישים אפשריים