ב-16 ביולי פורסמו עיקרי תוכנית העבודה של ממשלת ישראל לשנת 2023, ביניהם גם עיקרי תוכנית משרד הרווחה והביטחון החברתי המתייחסים לחוויית הבדידות בקרב קשישים. המשרד הציב לעצמו יעד להוריד את אחוז הקשישים שחווים בדידות מ-25 אחוזים (על פי הדו"חות שברשותו) בשנת 2022 ל-23 אחוזים בסוף שנת 2023. יעד ראוי לציון, אבל "אליה וקוץ בה", שכן אוכלוסיית הקשישים שאליה מתייחס המשרד הם הזקנים שזקוקים להשלמת הכנסה, אלו המוגדרים עניים או אלו שבימים עברו הוגדרו כמקרי סעד. כלומר מספר אדיר של קשישים שאינם נזקקים כלכלית אינו נכלל בתוכנית זו משום שמשרד הרווחה והביטחון החברתי איננו אחראי להם.
נושא האחריות לרווחתם של הקשישים מתחדד אף יותר כשאנו מבינים שהאחריות לאוכלוסייה זו נופלת היום בין שני משרדים ממשלתיים – משרד הרווחה והביטחון החברתי ומשרד הבריאות – וזאת מאז ביטול המשרד לענייני גמלאים (או בשמותיו הנוספים המשרד לאזרחים ותיקים והמשרד לשוויון חברתי). שוב אנחנו חוזרים אחורנית לתקופה שבה האדם הזקן נתפס כעני (בהכללה גסה) ולכן מטופל ברווחה או חולה (גריאטריה) ולכן מטופל במשרד הבריאות. בהתאם להגדרה כוללנית זו אנחנו פשוט "מעלימים" כמיליון אזרחים בגיל זִקנה, שאינם עניים או חולים. ומכאן כלל היעדים של תוכניות העבודה וכלל הביצועים בפועל לוקים בחסר ומובילים לשגיאות וטעויות, שכן לא מתייחסים לכלל אוכלוסיית הקשישים אלא רק לקצה החלש שנזקק לרווחה או לטיפול בבריאותו.
נשאלת השאלה הפשוטה אך כה הרת גורל: על מי מוטלת האחריות לדאוג לרווחת הקשישים? על המדינה (שאינה מטפלת ברובם) או על המשפחה? או אולי על עמותות או ארגונים כאלו ואחרים? האם יש לנו בכלל הצדקה מוסרית למסור את האחריות להורינו לידי אחרים? מדוע המדינה לא מממשת את תוכנית האב הלאומית שכבר נהגתה ונכתבה ותוכננה, לטיפול בכל הקשישים במדינת ישראל? מדוע אין בישראל גוף אחד שיהיה אחראי על הטיפול בכלל הנושאים הקשורים לאוכלוסיית הקשישים?
חלומו של כותב מאמר זה שהזקנה והטיפול בה יהיו בתוך סופרמרקט דמיוני ענק, עם הנהלה אחת שתטפל בכלל הצרכים של הקשישים המופלאים האלו שהם הורינו, ותדע גם להיעזר בידע, בניסיון וביכולות שלהם. או לחלופין, שנשליך את פירמידת הצרכים של מאסלו על בניין דמיוני שבו יקבל כל קשיש את מבוקשו ואת צרכיו וגם ייתן מניסיונו העשיר. בקומת הקרקע יחכו לו רופא, אחות, בית מרקחת וכדומה; בקומה מעל יהיו שירותי הסעדה; בקומה מעל פעילויות ספורט וכושר; ובקומת הגג תהיה פינת תרבות שבה אפשר יהיה לקרוא ספר או עיתון, ולהקשיב לאום כולתום או למוצרט, איש איש על פי בחירתו.
חלומות צריכים להגשים! במאמר זה ביקשתי לנער ולהסיר את החלודה והאבק מעל הטיפול המוסדי הסטנדרטי ולהתחיל לחשוב על הזִקנה הבריאה של כולנו כמתבצעת תחת מטרייה אחת ובאחריות גורם אחד. אינטגרציה, ריכוזיות ואחריות תחת כיפת גג אחת.
30 תגובות
רק ריכוז הסמכויות והאחריות יעצים את כוחם של הזקנים
מאמר קולע חשוב ומרכזי בהבנת נושא המדיניות בזיקנה
הנושא "לא סקסי" אז אף אחד לא מטפל בו.
האבסורד שזה הדבר היחידי שהוא וודאי בחיים שלנו, נמות בוודאות אבל כנראה שרובנו יהיו גם קשישים לפני
וואוו,וואוו מרתתק
שאפו לד"ר אבי ביצור שמעלה על נס את מצוקת הבדידות,אצל אכלוסיה ציבור הקשישים
הבדידות האויב מס 1
וכל הממשלות לדורותיהן לא עשו דבר רק עשו לביתם.
תודה לדוקטור אבי ביצור
חבל שכולם שוכחים את ציבור הקשישים שבזכותם מדינת ישראל קמה פשוט זורקים את הקשישים לרחוב,ביטוח לאומי לא מאפשר לאשר לקשישים רכישה של כלי בריאות
כל ממשלות ישראל נכשלו
תודה לדוקטור אבי ביצור
מאמר נהדר ונכון וכואב
ישר כוח דר מקווים לשינו בתנאי המחייה ושירותי הסעד והרווחה לקשישים
מילים כדורבנות. אין טוב ממך להציף נושא כל כך חשוב וכאוב
מאמר מעולה וחשוב
המאמר כתוב בצורה מעמיקה וחשובה. יישר כוח
מתי באמת יהיה רק גוף אחד שיטפל בבני הגיל השלישי?
כל הכבוד ד"ר ביצור, כל מילה בסלע.
אתה איש מיוחד.
כל כך נכון, אני שותפה לחלום הזה שלך. ההתייחסות למצב הקשישים בארץ נוראית בעיני. נראה שאין מי שהאמת ידאג להם בממשלה שלנו, כנראה שלא מדובר באוכלוסיה מספיק "אטרקטיבית".
לא לחינם הכותב מוביל את הקריאה להקמת מפלגת גמלאים
פנטסטי
אדם זקן אינו בהכרח מקרה סעד חולני-המדינה צריכה להסתייע באלפי הגמלאים המלאים דעת בינה חוכמה וניסיון ורק אם נאחד הטיפול למקום אחד נצליח
מאמר קצר ונוקב-נראה לי שיפול על אוזניים ערלות משום שעילת הסבירות נעלמה ולכן מה שסביר לא יהיה
ביצור פשוט לוחם בעד הזקנים
לאבי היקר.
התשוקה הבלתי נגמרת שלך, לפתור את בעיות הזקנה היא מעצימה. הניתוח מבריק ומדויק. דא עקא, שהאנשים בראש הפירמידה (גם הפוליטית וגם זו של מאסלו), ביטחו את עצמם, כך, שמוראות הזיקנה, לא יחולו עליהם. הם ריפדו עצמם במשכורות שמנות, תנאים מפליגים ולא מוכנים לוותר על גרוש מזה, עבור האחרים. אף אחד מהם אינו FDR שהבין שהמדינה מחוייבת לאזרחים ןלא לבעלי הממון.
אז קול כמו שלך, הוא לא רק חשוב, הוא אולי רק קול בודד, שעלינו לחזקו, כדי שיחדור את חומת האטימות הממסדית ואת זה אפשר אולי לעשות, אם אפשר לצרף את הנושא הזה, לליבת המאבק לטובת הדמוקרטיה, שבה זכויות הקשיש, מובנות מאליהן.
אנא ספר לנו, איך כולנו, אלו שניצוץ האנושיות, קיים בנו, יכולים לעזור.
יגאל אלון אמר פעם : " עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל ". אני אעדכן : עם שלא יודע לטפל בזקניו ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל. שאפו אבי על המאמר והניסיון הכל כך חשוב להשאיר את הנושא הקריטי הזה במודעות
אני כך כך מסכימה וכמה שזה נכון אמיתי וכואב
שמישהו יתעורר כבר. כל הכבוד אבי ותמשיך להציף ולפעול!
מאמר מבריק, ד"ר אבי ביצור ידידי היקר, חלק מהאוכלוסיה אכן מודר מהתייחסות, בלי ששמנו לב. ואולי זה אכן הזמן שלך להקים מחדש את מפלגת הגימלאים ולעמוד בראשה. תמיכתי בך מובטחת🙏
נושא חשוב לכולנו
החברה הישראלית ,כמו חברות מערביות מקדשת את הגילאים והזנחת הזקנים בעוכריה מבחינות רבות שכן תרומתם עדיין פוטנציאלית משמעותית.
כל הכבוד לד״ר ביצור שנלחם ללא ליאות בשימור הנושא בתודעתנו ובמציאת פתרונות ראויים .שאפו .
אצלנו כולם יודעים להגיב בסלולר, אך לעשות משהו בפועל הרוב לא מוכנים, בטח לא לצאת מהבית
אחד המאמרים החשובים שנכתבו באתר
זקינינו הם אנו עצמנו בעתיד
ככל שנשכיל לטפל בם כיום ייטב לנו בעתיד
המבוגרים אחראים לעתידם
יש להם הרבה כח כי הם רבים
לא לבוא בטענות לאחרים
מי שלא דואג לעצמו ישכח מאחור
כל מה שיש לא טוב במדינה בעיני מישהו, עליו לכוון טענותיו מול הממשלה ולא לבחור בה.
ומי דואג לצעירים?
אם לא יכול שינוי מידי בפוליטיקה הישראלית, בדרך של הדברות בין המחנות, הרבה אנשים מבוגרים יהפכו לעניים ממש