חמישה חודשים הספיקו לי, וקרוב לוודאי גם לאנשים עובדים, ליברלים ופטריוטים נוספים, להבין – אני אזרח סוג ז' במדינה שבה נולדתי, שבצבאה שירתי, שבכלכלתה השתלבתי ושבה גידלתי את ילדיי.
אני אפילו לא אזרח סוג ב' וגם לא סוג ג'. אני אזרח סוג ז' למרות שלכאורה אני מתפרנס בכבוד, נהנה מהחיים במדינה מודרנית, זוכה להימנות עם האזרחים החיים במדינת רווחה שבה פועלת מערכת בריאות מעולה, ומרגיש די בטוח להסתובב ברחובות הכרך הגדול במדינה.
אז למה בכל זאת אני, ורבים כמוני, חשים לאחרונה ביתר שאת שהם סוג ז'? איך זה ייתכן שאחרי שקיימתי אחר כל הציוויים החברתיים – למדתי מקצוע שישרת את הכלכלה, עבדתי כל חיי, שילמתי מיסים כחוק, ושירתי בצבא ההגנה לישראל – אני אזרח סוג ז'?
יכולתי להצטרף לאלה ששמחים על עצם קיומה של מדינה יהודית, יכולתי לשמוח על שזכיתי אני ובני דורי לגדול במדינה יהודית שלה צבא חזק וממשלה יהודית כל כך. אבל, אינני שמח. אני חש בדיוק ההפך במדינה שלי, והאופק נראה אפל כל כך.
מה בעצם קרה במדינה שאנחנו כל כך אוהבים?
בעוד שאזרחי ישראל סוג א' זוכים למענקים ממשלתיים נדיבים בדמות קרקעות מוזלות למגורים, קצבאות רבות ומשונות, או תשלום עבור חגיגות קבוצתיות, אני ורבים משכניי צריכים לעבוד שלושים שנה כדי לשלם עבור דירתם ונדרשים לשלם עבור שירותי תרבות וספורט כל אימת שנחפוץ בהם.
בעוד שאזרחי ישראל סוג א' זוכים להנחות מופלגות בארנונה, ולאחרונה אף לכך שהארנונה שאני וחבריי משלמים תיטיב איתם במקום עם ילדיי, אני משלם ארנונה מלאה, בלי הנחות ובלי קומבינות, משלם לא מעט ממשכורתי כדי לזכות בשירותים בסיסיים, על חשבון רווחת משפחתי.
בעוד שאזרחי ישראל סוג א' זוכים לרכוש מוצרים ושירותים במחירים מופחתים, אני נאלץ לשלם אחוזים ניכרים ממשכורתי בסופר השכונתי או בסופר "המוזל" לכאורה, המשרת את האנשים העובדים, הליברלים, הפטריוטים שנאנקים תחת הנטל.
בעוד שילדיהם של האזרחים סוג א' זוכים ללמוד בכיתות קטנות ומרווחות, בבתי ספר חדשים ויפים, ילדי האנשים העובדים, הליברלים, הפטריוטים לומדים בכיתות עמוסות לעייפה עם מורים עייפים ושחוקים בתוך מערכת חינוך קורסת, ועם ציוד טכנולוגי מתבלה.
בעוד שאזרחי ישראל סוג א' זוכים למלגות לימודים יפות ברגע שהם מחליטים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה, ילדי האנשים העובדים, הליברלים, הפטריוטים נאלצים לעבוד כשליחים או כמלצרים על מנת לממן את שכר הלימוד שאף ממשלה לא חשבה לפטור אותם ממנו או חלילה לתת להם מלגת לימודים, כפי שהיא מעניקה לאנשים הצעירים שהם בעיניה אזרחים סוג א'.
בעוד שחלק ניכר מאזרחי ישראל סוג א' אינם נדרשים לשרת בצבא, ואלה שכן, נהנים לעיתים רבות משירות צבאי מקוצר, הרי אני וילדיי וקרוב לוודאי גם נכדיי כשיגיע זמנם להתגייס, נדרשים על פי חוק לשרת בצבא ולתת מחייהם שלוש שנים למדינה הרואה בהם אזרחים סוג ז'.
התחושות שאני מתאר כאן אינן תחושותיי בלבד. הרשתות החברתיות מלאות בפוסטים שכותבים אנשים עובדים, ליברלים, פטריוטים שחשים שממשלות ישראל זה כבר כמה עשורים, אך ביתר שאת ממשלת הימין מלא-מלא הפכו אותם לאזרחים סוג ז', משוללי זכויות אך עמוסי חובות. מה הפלא כי כבר כעת אנו עדים לירידה משמעותית ביכולות הכלכליות בקרב משפחות המשתייכות למעמד הבינוני ולעלייה באחוז העוני גם במשפחות ששני בני הזוג עובדים? מה הפלא שצעירים רבים מהשבט הליברלי ויתרו על חלום הדירה והם נערכים לחיים ארוכים של שכירות התלויה ברצונם הטוב של המשקיעים, שחלקם אגב הם אזרחים סוג א' שידעו להשקיע את הכסף שקיבלו מהמדינה?
אם המצב הזה יימשך, יותר ויותר אנשים יחושו תחושות דומות לאלו שביטאתי כאן, ולא ירחק היום וצעירים מוכשרים רבים ישקלו לעזוב את הארץ, כי מי רוצה להיות אזרח סוג ז' במדינתו ולממן מפרי עמלו את האזרחים סוג א' החיים במדינה?!
כשזה יקרה, כנראה כבר לא יהיה מי שיממן את חייהם הנוחים של אזרחים סוג א'…
27 תגובות
אתה אופטימי. אני רואה את עצמי אזרח סוג צ.
מרגיש בדיוק כמוך והמחשבות מתמקדות בעתיד ילדי
מילים כדורבנות יזהר, כואב אבל זו האמת לאמיתה. תודה רבה
תחושות קשות , אולם לא נרפה . ארץ ישראל היא גם שלנו .
יפה כתבת מירה. זו הרוח.
או במילים אחרות פראיירים.
פחות מידי אנשי אקדמיה מרימים גולם כמוך. זה חשוב. ממה הם מפחדים?
לא אזרח סוג ז. הם קוראים לנו בוגדים. הם עוד ישללו את האזרחות למי שיצייץ
מי שמעיד על עצמו שהוא אזרח סוג ז' כנראה יודע על מה הוא מדבר. אגב – לרוב הבוגדים יש פספורט נוסף אז שלא יפחידו עם שלילת אזרחות.
ישללו – נגיד שלום. ביבי יישאר עם אמסלם, בן גביר, סמוטריץ', גולדקנופף, גפני, דיסטל ועוד. נראה אותו מנהל ככה מדינה.
ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שהחילונים ממעמד הביניים הגבוה (אלה המכונים על ידי
"המסכסכים הלאומיים" וחלק מאנשי הימין בשם "בוגדים" "שמאלנים" – היא לא לבנון או כל מדינה שהמעמד הבינוני הגבוה ברח ממנה כי בלעדיו אין צבא המבוסס על טכנולוגיות מתקדמות. העצוב הוא שאנו חוזרים בדיוק על תקופת בית שני – המתיוונים היו החילונים המשכילים שעזבו ככל שיהודה הפכה לדתית משיחית יותר והינה החילונים הצעירים של ימינו כנראה ימצאו את דרכם החוצה בבוא מן הימים (הלא רחוקים). לאחר עזיבת המתיוונים הארץ שקעה עד שנכבשה סופית.
לא ניכנס לדיון היסטורי על תקופת בית שני. לאן המתייוונים החילונים עזבו? לא הייתה אז אמריקה. ביוון בטח לא קיבלו אותם.
אבל בימינו יש אלטרנטיבות. תכניס לבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב שני קורסים ביהדות. תלמד קצת ציונות. תזמין את אבי מעוז להרצאת אורח. תחזיק בכיס כיפה שחורה (לא סרוגה) וכל פעם שצריך תוציאה מהכיס ותחבוש אותה. אזי מובטח לך תקציב של מיליונים ותיכנס להיכל התהילה של ישראל החדשה. קיימת הקרן לישראל החדשה שתורמת הרבה כסף לישראלים שמצטרפים לישראל של העתיד. מה רע?
ובסוף הימין קורא לנו פריווילגים
אמירה חזקה וכל כך נכונה. איפה כל האחרים? למה מפחדים לדבר?
עוד מעט גם אנשים כמוך יפחדו להתבטא כי אחרת יהפכו לאזרחים סוג ת'
כאשר זה יקרה אשתמש בדרכוני הזר ואלך מכאן בתקווה שגם ילדיי הבוגרים יעשו כמוני
אין לי רצון לחיות במדינת משטרה גם אם בחוץ יש אנטישמיות…
עם כל הקושי שבדבר חיים להתחיל לשקול צעד שכזה ברצינות. הוא הפחות גרוע מול החלופות.
כולנו מרגישים כך. חבל שאין לנו מנהיגות מספיק טובה שתוביל אותנו לשינוי
יותר ויותר אזרחים בעלי יכולות והתנהגות ראויה משמיעים בקול רם את האפשרות שלהם לעזוב את הארץ. מצד אחד זה מבהיל. מצד שני בתוך לגבי אני חושב כמוהם. מה עושים?
אנשים צעירים ליברלים בעלי מקצועות נדרשים בחו"ל יגלו בעוד כמה שנים שאין להם ברירה והארץ שינתה את פניה לבלי הכר. אנשים באמצע החיים בסביבות חמישים כבר לא יוכלו קרוב לוודאי לעזוב וכנראה שזקנתם תהיה בלי טיפול רפואי הולם ובחברה דתית משיחית דועכת…
כאשר המנהיגים יבינו ויפנימו לאן זה מוביל, יהיה כבר מאוחר לתקן.
בעיני אמסלם אנחנו מסוג ת'
היטבת לתאר את המצב בו אנו נמצאים
כולל זה שהאופק לא מאיר
תודה…והדאגה היא בסוף לילדים ולנכדים…
יכול להיות שאכן זה הסוג שאליו אתה משתייך. רק קח בבקשה בחשבון כי רבים בחברה שלנו משתייכים לסוגים נמוכים יותר.
אכן רבים נמצאים במעמדות נמוכים יותר אך כאן נכנסת התודעה – האם הם חשים "דפוקים" ו"מודרים" כאשר הממשלה שבה בחרו נמצאת בשלטון. לצערי, רבים מהם מצביעים למפלגות מסוימות כבר שנים רבות ומקבלים קדחת ברוב המקרים. הכסף הגדול לא מגיע אליהם…
זה שאתה מכיר בכך ומעז לדבר על כך בגלוי, יקל עליך את ההתמודדות הקשה עם המציאות
בתקווה שזה יקל גם על אחרים!