רב להט"ב בהיכל

אפשר לומר בפה מלא כי בכנסת ה-25 נפל דבר בישראל; ברמה ההיסטורית, התרבותית והחברתית. דווקא קואליציית הימין הדתי-חרדי, הנחשבת קיצונית בעיני רבים, מעמידה בראש הרשות הסוברנית ביותר בישראל איש מקהילת הלהט"ב. זהו צעד חסר תקדים, שמעתה ואילך הוא התקדים שלפיו תתחנך החברה הישראלית. במאמר זה אנסה לעסוק יותר בתופעה החברתית הבאה לידי ביטוי במינוי זה ופחות באישיות המסוימת או בפוליטיקה המפלגתית. לתפקיד הבכיר ביותר לאחר נשיא המדינה ישנה משמעות סמלית ולסמלים ישנה עוצמה מגית ובכוחם להקים לאומים או להחריבם.

החברה הישראלית משוסעת לא במעט. אחד השסעים הבולטים שבה הוא היחס לקהילת הלהט"ב. די היה להתבונן בחברי הכנסת שבחרו להליט את פניהם כאשר יושב ראש כנסת ישראל, אמיר אוחנה, התיישב על כיסא היו"ר ונשא את דבריו הראשונים בתפקיד הרם והנישא הזה. כבר היו מי שכינו אותו צלם בהיכל. אינני סבור שבחוגים שמרניים יקבלו אי פעם באופן מוצהר וגלוי את קהילת הלהט"ב כאחת מהקהילות היהודיות הלגיטימיות בישראל. ברם, כל חברי הכנסת המייצגים חוגים אלה הוכיחו שאפשר להגמיש ערכים, לכופף איסורים ולעקם הלכות כאשר אינטרסים אחרים מוטלים על השולחן.

מעתה ואילך, למשך ארבע שנים תמימות, על כל המתנגדים לקהילת הלהט"ב בכנסת לסור למשמעתו של בן קהילת הלהט"ב. הוא יאשר להם קיזוזים, הוא ירחיק אותם מאולם המליאה וייתן להם או יימנע מהם את רשות הדיבור. יוצא אם כן, שלחוגים השמרניים יש רב נוסף, רב בפועל, רב להט"ב. עם זאת, לא קהילת השמרנים היא קהל היעד הראשוני של המינוי המשמעותי הזה, שיש לו ערך סמלי מן המעלה הראשונה. עדיין, רוב העם בישראל איננו שמרני והוא מתפלג בין ציונות דתית מתונה, מסורתיות וחילוניות בשיעור כולל של 75% בקירוב. לכן, השאלה המרכזית היא מהו המסר שקבוצת רוב כזאת מקבלת מן המהלך הזה.

ראשית לכול, אני מרשה לעצמי להניח, שבמשמרת של יו"ר להט"בי לא יתקבלו חוקים אנטי-להט"ביים. אינני רואה בדמיוני הפרוע דיון כזה כאשר אמיר אוחנה יושב בראש המליאה. אם כך, המסר שהציבור מקבל הוא שיש לו שומר סף דמוקרטי בכיר העומד כחומה בצורה בפני החלטות המדירות את חברי קהילת הלהט"ב. אני רוצה להאמין גם, שהחוגים השמרניים לא יוכלו ליזום חוקים מפלים אחרים נגד נשים או ינסו למנוע מנשים לשמש בתפקידים מסוימים. אם יו"ר הכנסת ייתן לכך יד או אפילו יעלים עין מכך, הוא יכניס את עצמו לסתירה פנימית קשה וסתירות כאלה גוררות אחריהן סנקציות חברתיות ואלקטורליות נשכניות. תפיסת עולם שוויונית היודעת לפנות מקום מכובד לקהילת הלהט"ב אמורה לדעת לפנות מקום גם לקבוצות זהות אחרות, עדתיוֹת או דתיות. מאחר שהיו"ר הוא איש ליכוד מובהק, אינני יכול לצפות שיפעיל את תפיסת העולם הזאת באותה המידה גם לגבי לאומים אחרים החיים בארץ ישראל שבין הירדן לים.

מפלגת הליכוד היא כיום המפלגה הגדולה ביותר בכנסת ישראל מפני שהיא זכתה לתמיכה של יותר ישראלים מאשר כל מפלגה אחרת. הצביעו עבורה כ-1.2 מיליון אזרחים ואנו רשאים להניח כי הם עדיין תומכים בליכוד, שבחר להעמיד את אמיר אוחנה כיו"ר הרשות המחוקקת.

עלינו להזכיר לעצמנו כי בפתק ההצבעה של הליכוד כתוב "מחל", ומשמעו מפלגת חירות ליברלים. מפלגה, החותרת לחירות הפרט והלאום תוך קידום הליברליזם כתפיסת עולם, לא יכולה להרשות לעצמה לקדם חוקים מפלים. נניח שרוב מצביעי מפלגות האופוזיציה מקבלים את הערכים הדמוקרטים השוויוניים של מפלגותיהם. זה לא תמיד ולא בהכרח נכון, אבל על דרך הכלל זה נכון. אם נחבר את המספרים של מצביעי הליכוד ומצביעי האופוזיציה נקבל כמה מיליונים טובים המהווים את הרוב המוחץ בישראל. המיליונים האלה הם קהל יעד המרכזי של המפעל החינוכי הראשון בכנסת ישראל ה-25.

מדינת ישראל, על כל שלוש הרשויות שלה, ומוסד נשיא המדינה, מצהירים כי בן קהילת הלהט"ב ראוי לשבת בראש הרשות המחוקקת ולהורות הלכה בישראל (יורה? יורה! ידין? ידין?). כך מעצבים זהות לאומית, אזרחית ודמוקרטית. מהלך כזה איננו בא לשלול את מקומם של ציבורים או מנהיגים המתנגדים למהלך כזה מסיבות שמרניות. אך הוא בא לומר כי במוסדות הדמוקרטיים של מדינת ישראל התפתח בית מדרש שיש לו הלכות עדכניות האמורות להוות את הזהות היהודית-ישראלית של האומה.

השפעה חינוכית נוספת העשויה להתרחש עקב מהלך כזה היא שינוי היחס של משפחות וחברים של בְּנות ובני קהילת הלהט"ב, בעיקר בשלב שהם חשים בשלים לצאת מן הארון. זהו שלב שבו בני המשפחה נתונים בתדהמה, לעיתים אובדי עצות ובמקרים קיצוניים אף מגיבים באלימות. לא במעט נובעת התנהגות זאת מתוך לחץ חברתי ומתוך חרדה "מה יגידו האחרים". כעת, כאשר בני קהילת הלהט"ב מצויים בכל צומתי החברה הישראלית ובכלל זה בתפקיד בכיר ביותר, אפשר שהלגיטימציה החברתית למשפחות של צעירים להט"בים תתרחב, אווירת הלחץ תתמתן והשלום החברתי יגבר. לעיתים, מדובר בהצלת נפשות של ממש, ופיקוח נפש לא רק שהוא דוחה את כל ההלכות אלא שהוא גופה של ההלכה. מפעל בחירתו של אמיר אוחנה על ידי כל מפלגות הקואליציה הוא גם מפעל להצלת נפשות, וכל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם מלא.